קוראים לי אוהד נאגי, ואני גר בבית שמש. מפעם לפעם אני מוצא את עצמי במטוס לצורכי עסקים, והסיפור שלי הוא על טיסה מטורקיה לישראל.
שדה התעופה בטורקיה מהווה תחנה בינלאומית. מגיעים לשם מטוסים כמעט מכל מקום בעולם, מבצעים שם עצירה, והנוסעים ממשיכים במטוס אחר לכיוון היעד שלהם. לדוגמה, אדם שרוצה להגיע מאוקראינה לארץ, עולה על מטוס לטורקיה, שוהה בשדה
התעופה שעתיים או יותר, ועולה על מטוס לארץ.
שהיתי בטורקיה יחד עם עוד שני שותפים לעסק, וכשסיימנו את עניינינו ביקשנו לעלות על מטוס לארץ. ביקשנו מהפקיד שישבץ את כולנו יחד באותו ספסל, אבל הוא טען שהדבר אינו אפשרי מחוסר מקום, ונתן לכל אחד מקום בודד, אי שם בין מאות נוסעים ערבים.
תבינו, זה לא שהערבים הפחידו אותי או משהו כזה, אבל לא נעים להיות יהודי בודד בין בני עם זר, בלי יכולת להחליף מילה עם בן ברית. עליתי למטוס, והתיישבתי על המקום הרשום בכרטיס – 23C .זהו מקום צמוד למעבר.
ישבתי שם כאוב על הבדידות שנכפתה עלי, וניסיתי להתחזק במחשבות טובות. אמרתי לעצמי שהפקיד לא באמת החליט היכן להושיב אותי. זה הקב"ה שסיבב שכך יהיה. רק הוא עשה, עושה ויעשה לכל המעשים. זה בוודאי לטובה, גם אם איני רואה את זה.
בעודי עסוק במחשבות הטובות האלה, והנה מול עיניי הולך ומתקרב יהודי של צורה. הוא נראה ממש כמו רב, והנה הוא כבר עומד ממש לידי. מסתכל בכרטיס שלו ובמספר של הכיסא, ואז מראה לי שרשום אצלו כי עליו לשבת במושב 23C. אני מתבונן בכרטיס שלו ואחר כך בשלי, ואכן משתומם לגלות כי שנינו רשומים על אותו מושב. "מוזר", אמרתי, "אבל אין שום בעיה. בוא תיכנס כאן, ותשב ליד החלון".
הוא נכנס והתיישב, התבונן שוב בכרטיס ואז הוא אומר לי, "תראה, התבלבלתי. המושב שרשום בכרטיס הוא המושב עליו ישבתי בטיסה מאוקראינה לכאן. בכרטיס של הטיסה הזאת רשום שעלי לשבת בכלל ב – 35C ."הוא מתרומם, אבל אני מעכב אותו. "למה שתעבור מכאן? אחי, כל כך שמחתי שתבוא ותשב כאן לידי. מי יודע אם כל הבלבול הזה לא נוצר אלא בשביל שאשמע ממך שיעור תורה? כל כך נוח כאן. שני יהודים, ובינינו מקום ריק כדי להניח את כל החפצים".
הוא נענה לבקשתי, נשאר במקום, ושנינו חיכינו לראות אם יבוא מישהו ויגיד לו לקום. המטוס הלך והתמלא. עוד ועוד אנשים עלו, וערבים שחומי עור מילאו את המושבים כמעט עד אפס מקום. כמעט, כי שלישיית המושבים שלנו נותרה כשהייתה. הנוסע מאוקראינה, אני והמקום הריק באמצע.
כשנסגרו הדלתות נשמנו לרווחה. כמה טוב לשבת ליד יהודי, ועוד יהודי כזה! בהמשך שיחתנו נודע לי שהוא משפיע גדול המקרב יהודים רבים לאביהם שבשמים. השעה הזאת במרומים הייתה מתנה נפלאה שקיבלתי מה', של דיבורים טובים וחיזוק באמונה שכל כך הייתי זקוק לו.
מוזר, איך בתחילה חשבתי שאני זרוק בין עשרות גויים. והרי הקב"ה החזיק אותי כל כך חזק וכל כך מדויק, עם הארה נפלאה שהכול לטובה.
(השגחה פרטית)