כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךָ וגו'. לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה (יד ג).
באולם הייצור הראשי של אחד ממפעלי הממתקים הגדולים בסין, פלגי זיעה ואדי מים עולים מתוך סירי קיטור מבעבעים, עליהם מאות פועלים עמלים, מערבבים ומבשלים ומגלגלים, עד לקבלת עיסת ממתקים, משם מועברת העיסה למכונות ומערבלים בהם מוסיפים תמציות טעם וריח, מתוך שלל ניחוחי פירות האילן ותותי השדה; משם הם מועברים ומוכנסים תחת עול המחרשה של מכונות ה'פרעס', לקבלת תואר של צורה מתוך שלל צורות שונות ומשונות שלא שיערום אבותינו מעולם; משם הם עוברים עוד אי אלו גלגולים עד שהם נהפכים לסוכריות גולמיות.
באולם סמוך רצים עוד פועלים מאובקים מכף רגל עד ראש, עמלים בהכנת תערובת אבקה חמוצה המועברת אחר כבוד לכבשני-אש, משם יוצאת האבקה לאולם שלישי היישר למכונות תופים מיוחדות, בתוכם מערבבים את הסוכריות הקשות עם האבקה החמוצה, ובכך יקרא שמו בישראל 'חמוץ מתוק'… משם הם מועברים לחדרי ייבוש, ומשם למחלקת האריזה, בה הם נעטפים ונסגרים עם חותמת הכשרות המתנוססת עליהם כדי שיכירו וידעו כל באי עולם כי על טהרת הקודש נעשו ללא שום חשש ופקפוק כלל, ובכך ראויים המה לעלותם על שולחנם של צרבי דרבנן ב'אבות ובנים' ובחברות המשניות, לקיים דבש וחלב תחת לשונך ולענג בהם את ילדי החמד בתענוגי השבת, שיהא חיכם ממתקים ומחמדים. אחר העמל הרב תהא ברכת 'שהכל נהיה בדברו' נאמרת בכוונה יתירה מפיות עמך בית ישראל.
על הכל נוסיף את ניצוח מלאכת הקודש של משגיחי הכשרות העומדים על משמרתם שיהא הכל על הצד המהודר ביותר. וכאן המקום להוקירם ולהעריכם. ישובים המה על אדמת ניכר ימים לילות ושבועות במסירות אין קץ לוודא שחלילה לא ייצא שום מכשול מתחת ידם. עבודתם מתחילה מבראשית – בבדיקת כל המרכיבים והסממנים, ניקיון ובדיקת המחסנים עד אחרוני החדרים, לאחמ"כ מתחיל תהליך ההכשרה – מסכת שלמה בפני עצמה הכוללת הגעלה הכשרה וליבון עם לשונות אש ותימרות עשן, ואחרי ככלות הכל, מתחילים מיד במסכת חדשה של הייצור עצמו הכולל השגחה צמודה ופיקוח, בה נוטלים המשגיחים חלק בראש זה בכה וזה בכה איש על מחנהו ואיש על תפקידו, מעליהם עומד משגיח ראשי לפיקוח, ניהול, עצה והדרכה. רק בכך מצדיקים הם את חותמת הכשרות הנצמדת אל המוצר.
וכי תימא שבזה יצאו המשגיחים ידי חובתם? טעות חמורה בידכם – אין זה כי אם תחילת עבודתם, מעתה ילכו המה בחיל, ולא תמיד בכח, בכל מבואות המפעל, היכליו חדריו ומחסניו, פינותיו ומכונותיו, ישגיחו יפקחו וירוצו ממשמרת למשמרת לוודא כי הכל כשורה, ועד אשר ייצאו אחרוני המשלוחים ארוזים וסגורים גם הם בחותם הכשרות, לא ינוחו ולא ישקטו. מקיימים הם ודרשת וחקרת הדק היטב – היטב הדק, למען יהיה הדבר בשלימות הכשרות ובתכלית ההידור.
עד כאן ההקדמה.
מספר גאב"ד חרדים שליט"א: מתוקף תפקידי כרב המכשיר של הייצור המיוחד במפעל בסין, קיבלתי באחד הימים טלפון בהול מהמשגיח הראשי אשר בתוך המפעל כשהוא נסער כולו. במה דברים אמורים? זה להם ימים אחדים שרואים הם שהמפעל איננו מתנהל כשורה, אך עדיין לא עלו על פשר הדברים. הכל התחיל בעת שהמשגיח האחראי על קווי האריזה גילה לחרדתו שכמויות הסוכריות האריזות אינם תואמות את כמויות הייצור, דהיינו שמרובות הם פי כמה מכמות הייצור עצמו ואינם תואמות את הרשימות של משגיחי הכשרות הצמודים לקווי הייצור השונים.
פירוש הדבר, כי אי שם בין הייצור לבין האריזה, מוחדרות פנימה בדרך כל-שהיא כמויות אדירות של מיני מתיקה ממקום אחר חלילה. שוד ושבר. אך אויה, הכל נראה על פניו בסדר, וכמה שבדקו ויגעו למצוא את הפירצה, לא מצאו.
ולא זו בלבד, אלא שבמקביל, גם המשגיח אשר במחלקת התנורים וחדרי הייבוש החל להתלונן כי העובדים אשר תחת פיקוחו החלו להתנהג בפתאומיות באופן מחשיד, ובכל פעם שהוא נכנס להשגיח בתוך חדר הייבוש מזרזים אותו לצאת לבל ישהה בפנים יותר מרגעים ספורים; ומאידך, בכל פעם שהם נכנסים לאותו חדר, מקיימים המה בהידור את 'והדלת סגרו אחריו' מבתוכו פנימה ואין ביכולתו להיכנס – דבר הנוגד בתכלית את דרישת הכשרות לתת כניסה למשגיחים בכל עת ועונה בכל מקום שהוא בכל שטחי המפעל כולו ללא יוצא מן הכלל.
זאת ועוד, שהעובדים לא נותנים לו להדליק אור בחדר בטענת הבל כי בתנור ההוא יש חשש 'גרמא' של פיצוץ ושריפה, אולם ראה זה פלא, כי בכל עת שהם שוהים שם, מיד 'ויהי אור' ככל אוות נפשם ללא שום שריפה, והדבר אומר דרשני. וגרוע מכך והחמור מכולם הוא, שהכלל 'כבולעו כך פולטו' (פסחים ל: ועוד) אינו תקף בחדר זה – אלא כל כמות שנכנסת לכאן לייבוש יוצאת כפולה ומכופלת, והוא פלאי. תעלומה ואין קורא לה. אשר על כן הגיעו למסקנא פשוטה, שללא צל של ספק, רמאות יש כאן, ויש לפסול את הייצור כולו.
ועתה נפשם בשאלתם, מה יעשו בעושי המלאכה, האם להמשיך לעקוב אחר הרמאות ולגלות את הפרצה, או להפסיק פעולתם לאלתר ולהחרים את תכולת המפעל כולו כדת וכדין. ברור שהוריתי להם לפסול תיכף ללא שהות את כל הייצור ולהפסיק תיכף את פעולתם, כאשר במקביל נתתי מהלכים בידם כדת מה לעשות, לפי אישורי הסמכות אשר בידי ביני לבין הנהלת המפעל.
בסוף אותו יום העבודה, התחבאו כמה משגיחים בתוך המפעל וכשראו כי אין איש יצאו ממערתם והחלו במלאכתם. בנשימה אחת עטו כולם על אותו חדר מסתורי, הוציאו כל העגלות ורוקנו כל תכולת החדר ופתחו באמצע ימות החמה בבדיקת חמץ נרחבת בכל פינה ופינה – עד שמצאו בתחתית אחד הקירות כמין טלאי מהודק היטב ולא נראה לעין… תיכף קרעוהו ומתחתיו גילו את הפירצה הקוראת לגנב – דלת סתרים קטנה שהובילה לצדו החיצוני של המפעל.
משגיח צנום השתחל פנימה וחשכו עיניו מלראות… הוא מצא את עצמו בתוך מחסן ששכן מחוץ למפעל, שם שכנו מסודרות רבבות סוכריות גולמיות דומות להפליא לאלו שבפס הייצור, אך הבדל קטן-אדיר ביניהם – הם היו טריפה למהדרין! מהם עם חששות של איסורי אורייתא, חלקם עם חשש ציפוי מן החי, חלקם עם חשש של סתם יינם, ה"י. במקום 'לא תאכל כל תועבה', רצו הגויים להכשילנו בממתקי תועבה!
מתברר, שאחרי ההכשרה פרצו הגויים מבחוץ באין רואים חור בדופן, סתמוהו עם דלת סתרים וטלאי לא נראה לעין, דרכו העבירו והשחילו סוכריות לא כשרות לתוך אותו חדר סודי, סידרום נאה על גבי מגשים מותאמים והעבירו אותם הלאה יחד עם הסוכריות הכשרות להמשך תהליך האריזה ובכך הכפילו את הכמויות פי כמה וכמה. בזה סברו להרוויח בכפליים, ראשית להוריד מהם את עול משגיחי הכשרות, ובנוסף להיפטר מכמויות הסוכריות הישנות.
עם קבלת תוצאות החקירה קיימו המשגיחים גם הם את הפסוק והדלת סתרים סגרו אחריהם, החזירו את כל העגלות על מקומן סגרו את האור שלא התפוצץ, לקחו את כל חותמיהם וחפציהם ומבחר אביזריהם, והלכו מבלי לשוב לעולם… בכך פסלנו לצמיתות את המפעל כולו, וכל הייצור הכשר–לא כשר ירד לטמיון.
כך היא דרכה של כשרות, ודרשת וחקרת הדק היטב אם אכן נעשה הדבר כהלכתו, ככל משפטו וחוקתו!
*
איתא בגמרא (פסחים כב:) שמעון העמסוני היה דורש כל אתי"ם שבתורה, כיוון שהגיע ל 'את' ה' אלקיך תירא פירש, ותו לא דרש, עד שבא רבי עקיבא ודרש 'את' לרבות תלמידי חכמים. והקשו הרוקח (בהקדמה להלכות ברכות), והאבודרהם (בברכת הלחם והזימון) מה נדרוש בפסוק (דברים ח י) 'ואכלת ושבעת וברכתך א"ת ה' אלקיך', הלוא כאן לא נוכל לדרוש א"ת לרבות, שהרי חייבים אנו להודות רק למי שהמזון שלו שהוא ה' אחד היוצר הזן והמפרנס לכל, ולא לבשר ודם. ותירצו שם שבא לרבות את בעל הבית, ומטעם זה אנו מוסיפים בברכת המזון 'הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה'.
ויראתי בפצותי, שאילולי דמסתפינא הייתי מתרץ ואומר שבא לרבות את כל העוסקים בתורת כשרות המאכלים, הלא המה השוחטים, הבודקים, משגיחי הכשרות, מורי ההוראה ויושבי על מדין, שבלעדיהם ייאסר המזון בתכלית האיסור, ובלעדיהם לא שייך שיהא מזון מתוקן לסעודה. אי לכך מדין הכרת הטוב נרבה גם אותם בברכת המזון כמידה נגד מידה על שמכשירים המה בעבורנו את המזון, והלוא בוודאי לא פחותים המה מברכת בעל הבית שבקעו לו ברכת הרחמן בפני עצמו, וא"כ שפיר נדרוש ואכלת ושבעת וברכת א"ת ה' ואת שליחיו המכשירים.
ודבר בעתו מה טוב, בתקופה זו של ימי בין הזמנים עלינו לעיין ולהתעמק במעשה הכשרות שאינה מן הקלות בקודש, להזהיר לדעת טרם היציאה למקומות מחליפי-כח למיניהם, בתי הארחה ובתי מלון, אשר שם רבו המכשלות, שם עלינו לקיים בעצמנו את ה'ודרשת וחקרת הדק היטב' ולא לזלזל בכגון דא, שאיסוריהם חמורים ביותר, שלא ייצא שכרם בהפסדם.
(מתוך שיחת גאב"ד חרדים שליט"א)