כבר מתקופת הגאונים, דנו רבותינו בנוגע לברכת הסוכר המיוצר מקני סוכר, הנחשבים כעץ – האם 'העץ', 'האדמה', או 'שהכל'. יש שסברו, שהסוכר נחשב כ'פרי', ומאחר והוא הפרי העיקרי שלשמו מגדלים את העץ, ברכתו 'העץ'. יש שסברו, שהסוכר אינו נחשב לפרי, וברכתו 'האדמה', ככל מאכל הצומח על עץ ואינו נחשב לפרי. ויש שסברו, שמאחר ולא ניכר כלל שהסוכר מיוצר מהקנים, שהרי הוא נראה כמלח, ברכתו 'שהכל'.
מעניין, שזוהי ההלכה היחידה בכל הי"ד החזקה, שבה הרמב"ם מביא את הוראת "כל הגאונים" וחולק עליה: כל הגאונים אומרים, שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומקצתם אמרו בורא פרי העץ, ואני אומר שאין זה פרי ואין מברכין עליו אלא שהכל.
להלכה ולמעשה, פסקו השולחן ערוך והמשנה ברורה שלכתחילה יש לברך על סוכר קנים 'שהכל', כיון שבכך יוצא ידי חובה לכל הדעות; ובדיעבד, אם בירך 'העץ' או 'האדמה' – יצא ידי חובה.
וכדעה זו, כתבו גם הבן איש חי והכף החיים, אך הוסיפו, שהאוכל פרי העץ או פרי האדמה יחד עם סוכר [באופן שהסוכר אינו טפל למאכל אחר], יקדים ויברך על הסוכר 'שהכל', כדי שלא להיכנס לספק, שמא נפטר בברכת 'העץ' או 'האדמה'.
ובדורותינו אנו, רוב הסוכר הלבן בעולם אינו מיוצר מקני סוכר, אלא מ'סלק סוכר', וגם בנוגע לברכתו נחלקו הפוסקים: יש אומרים, שהוא נחשב כעיקר הפרי של סלק זה, אשר מגדלים אותו לשם ייצור הסוכר, ושטחים חקלאיים ענקיים ברחבי העולם מיוחדים אך ורק לגידול זה, ולכן ברכתו 'האדמה'. ויש אומרים, שברכתו 'שהכל', מהסיבה האמורה לעיל – שלא ניכר כלל שהוא מיוצר מפרי הסלק. ומסופר על החתם סופר זצ"ל, שנהג לפטור את הסוכר על ידי ברכות 'שהכל' ו'האדמה' על מאכלים אחרים.
וגם בנדון זה, פסק המשנה ברורה שלכתחילה, יש לברך 'שהכל', כיון שבכך יוצא ידי חובה לכל הדעות; ובדיעבד, אם בירך 'האדמה' – יצא ידי חובה. ולמעשה, למרות שההכרעה לברך 'שהכל' היא מִסָפֵק, המשנה ברורה מציע בכמה מקומות, בנוגע לספק ברכת 'שהכל', לפטור את המאכל המסופק באמצעות ברכת 'שהכל' על סוכר.
מה מברכים על חמוציות? ומהי הגדרתו של יֶרֶק שגדל על עץ שבוצעה בו 'הנדסה גנטית'?
כידוע, שתי ברכות תיקנו חכמינו ז"ל על הפירות: "בורא פרי העץ" ו"בורא פרי האדמה". ההגדרה העיקרים להבחנה בין פרי העץ לפרי האדמה לעניָן זה היא, שפרי העץ צומח על גבי ענף, ולא ישירות מהשורש, וגזעו קיים תמיד, והוא חוזר ומצמיח בכל שנה ענפים ופירות. וזאת, אף אם הגזע הוא בסך הכל גבעול דק. ופרי האדמה, צומח ישירות מהשורש, או שצומח בענפי צמח שגזעו אינו קיים תמיד
ופרי הגדל על שִׂיחַ הנמוך משלושה טפחים (24-28.8 ס"מ, לשיטות השונות), אשר עונה להגדרת 'פרי העץ' על פי האמוּר – ברכתו 'העץ'; אך יש מקומות שנהגו לברך עליו 'האדמה', והמשנה ברורה כותב על כך, שיתכן כי טעם המנהג הוא משום שאין לפרי כזה חשיבות לעניָן ברכת 'העץ'. ולמעשה, במקום שאין מנהג קבוע בדבר, או שהמנהג אינו ידוע – יש לברך 'העץ'.
דיון זה, התקיים בעבר בנוגע לאוכמניות, שהיו גדלות על שיח הנמוך משלושה טפחים. בזמננו, האוכמניות המצויות בשוק גדֵלות על שיח שגובהו יותר משלושה טפחים, אולם, הדיון קיים בנוגע לחמוציות, הגדלות על שיח שענפיו ארוכים, אך הוא עצמו נמוך משלושה טפחים: הגרש"ז אויערבך זצ"ל הורה, כפי המנהג הנ"ל, לברך עליהן 'האדמה'. אולם לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אף הנוהגים שלא לברך 'העץ' על פירות שיחים נמוכים, אין להם לנהוג כן בנוגע לחמוציות, מאחר ומגדלים אותן לרבבותיהן, ולא ניתן לומר שאין להן חשיבות של פרי, ולכן יש לברך עליהן 'העץ'.
ענין נוסף שהתחדש בזמננו בנדון זה: עץ שביצעו בו 'הנדסה גנטית' – כלומר, שמעבירים 'תאים' מצמח אחד לשני, ומשנים את תכונותיהם – וגידלו עליו ירק, כגון עגבניה – הורה הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שיש לברך עליו 'העץ', למרות שבדרך כלל פרי זה גדֵל כפרי האדמה ולא כפרי העץ, ולמרות שמציאות גידולו על גבי עץ נוצרה בידי אדם ולא בידי שמים.
על איזה לחם מברכים 'מזונות' וברכת המזון? ומה מברכים על חצילים שגדלו ב'מצע מנותק'?
כידוע וכמפורסם, כל מאכל שאינו 'גידולי קרקע', כגון בשר, דגים, מוצרי חלב וביצים, ברכתו 'שהכל'. ובהקשר זה, דנים הפוסקים בנוגע לפירות של צמחים הגדֵלים באדמה המנותקת מהקרקע – המכוּנה בפי הפוסקים 'עציץ שאינו נקוב', ובלשוננו 'מצע מנותק' – האם הם נחשבים כגידולי קרקע לעניָן זה:
לדעת החיי אדם, ניתן לברך 'העץ' על פירות העץ הצומחים באופן זה, משום שהם צומחים על עץ, אך לא ניתן לברך 'המוציא לחם מן הארץ' או 'האדמה' על דגן או ירקות הצומחים באופן זה, משום שאין כאן 'ארץ' ולא 'אדמה'. ולדעתו, על פת שנעשתה מדגן שגדל על מצע מנותק, יש לברך 'מזונות' וברכת המזון.
ולדעת החזון איש, האדמה שבהּ צמחו ירקות אלו נחשבת כ'אדמה' לענין ברכה, וניתן לברך עליהם 'האדמה'; אך גם לדעתו, אין לברך 'המוציא' על דגן הצומח באופן זה, משום שלא ניתן להגדיר אדמה המנותקת מהקרקע כ'ארץ'. אולם, לדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל, הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"ש וואזנר זצ"ל, יש לברך על כלל גידולי מצע מנותק את הברכה הראויה להם.
ובנוגע לגידולים שונים המכונים בשם הכללי 'גידולי מים', בהם אין במצע הזרעים עפר או אדמה, אך מגדלים בהם פירות הזהים לפירות האדמה והעץ: לדעת הגר"ש וואזנר זצ"ל והגר"נ קרליץ זצ"ל, דינם כדין גידולי מצע מנותק הנ"ל, שלדעת החיי אדם אין לברך עליהם אלא 'האדמה', ולא 'העץ' ו'המוציא'; ולדעת החזון איש, ניתן לברך עליהם גם 'האדמה'. אולם, לדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל, אם המים שבגידולים מחוברים תמיד למים שבקרקע, נחשבים הגידולים כמחוברים לקרקע, ואף לדעת הסוברים ש'מצע מנותק' אינו נחשב כקרקע.
(סימן רב, טו – רד, ב)