מאת: הרב ישראל היימן
והגבלת את העם סביב לאמור
שכונת שערי חסד בירושלים זכתה וראתה מראות אלוקים. מאז היותה לשכונה התגוררו בה גדולי עולם וצדיקי הדורות, אבניה ורחובותיה יודעים לספר על כל אותם מעשים שבצנעה ובגלוי שנעשו ביניהם.
גם תושבי השכונה המופלאה הזו היו רגילים לדמויות הוד ולמעשים נשגבים.
לפיכך רבתה התמיהה בין תושבי השכונה למראה המוזר שהתחולל בה. הדבר הפך לשיחת היום… רבים ניסו להבין מה ולמה.
המדובר היה בגאון הצדיק ר' אריה לוין. הוא עצמו לא התגורר בשכונה אבל בימים האחרונים הוא נראה מופיע מידי כמה ימים בשכונה הוותיקה. נעמד באמצע הרחוב, מוציא ספר תהילים מחיקו ופותח באמירת תהילים נרגשת. דקות ארוכות בהשתפכות הלב, ר' אריה סוגר את התהילים וחוזר לביתו.
ויהי לפלא…
אף אחד לא הבין מהי הסגולה החדשה והמסתורית האופפת את השכונה. מדוע בוחר ר' אריה לוין – הצדיק הירושלמי המפורסם, לערוך את תפילותיו דווקא כאן באמצע רחוב אבן שפרוט שבמרכז השכונה?
'אולי הוא יודע על איזה נשמה שהתגוררה כאן וצריכה תיקון מסוים?… מי יודע… ר' אריה לא עושה דברים סתם'! שחו יושבי שער.
'אולי ר' אריה יודע על איזה גזירה רעה ובא לבטל אותה מעלינו'? נכנסו ללחץ כמה מהתושבים.
כשהמחזה נשנה כמה פעמים היה גם מי שפשוט ניגש אליו לשאול.
ר' אריה התחייך כדרכו. "ידוע לך מי היה גר בבנין הזה כאן לידנו"? שאל ר' אריה את השואל.
"בוודאי"!! הגאון מטשיבין, מי לא הכיר את דירתו שאירחה את כל תושבי השכונה בכל עת שרק חפצו בכך?!
"נו, המשיך ר' אריה בחיוך. ידוע לך בוודאי, שאין כעת אפשרות לגשת אל הכותל המערבי כאשר היה בעבר, בגלל שלטונם של הירדנים על המקום המקודש. יש לי חולה במשפחה שזקוק לישועה וחשבתי לעצמי… אם לכותל אי אפשר להגיע, אבוא לכאן, לביתו של גדול הדור, היכן שהותיר הגאון זצ"ל את רישומי עמל התורה שלו, במקום בו התייגע בתורה בלי גבול, במקום בו ענה לאינספור שאלות בהלכה ובכל מכמני התורה. אין ספק שמקום זה סגולתו לא פחותה מכל מקום קדוש אחר, ובאין לי את הכותל אני מעדיף לבוא להתפלל כאן."
***
קירות בית המדרש הישן הספוגים עמל התורה
זכורני בהיותי בחור צעיר בישיבה. המקום בבית המדרש היה צר מהכיל ובעזרת נדיבי עם נבנה בית מדרש חדש ומפואר.
המשגיח הגאון רבי נתן כהן זצוק"ל התעקש לערוך לא רק חנוכת הבית לבית המדרש החדש אלא גם טקס של פרידה מבית המדרש הישן.
זה לא היה שגרתי כל כך. בעיניו של בחור זה לא היה מובן מה רוצה המשגיח.
כששמענו את דרשתו במעמד, הבנו את המסר אותו הוא רצה להעביר לנו דווקא בין כתליו של בית המדרש הישן.
הוא שאל שאלה פשוטה. כידוע קדושת המקדש קדשה לעתיד לבוא. עד לימנו אנו, הנכנס למקום העזרה בטומאה חייב כרת. גדולי ישראל מכל הדורות הרעישו בחומרת האיסור לעלות להר הבית ובצורך להיזהר בחמורה שבחמורות הנ"ל.
לעומת זאת בהר סיני, מיד עם סיום המעמד הנשגב נשמעת תקיעת שופר וכל אחד יכול לעלות להר, אפילו בהמות יכולות לרעות על ההר.
"והגבלת את העם סביב לאמור השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו כל הנוגע בהר מות יומת… אם בהמה אם איש לא יחיה במשוך היובל המה יעלו בהר"
קדושתו של מעמד הר סיני בכוחה היה לקדש את ההר ברמה שאם מישהו יגע בו הוא ימות מיד. מעמד חד פעמי שהקב"ה נגלה בעצמו על משהו גשמי ומקדש אותו. לא משהו שנתפס בשכל פשוט.
מדוע לא נותרה מהקדושה הזו שום רושם רגע אחרי??
לעומת זאת, במקום המקדש עד היום הקדושה עומדת בעינה באותו תוקף כאילו הוא עדיין בנוי ועומד, מדוע בהר סיני לא נשארה שום קדושה והכל התפוגג מיד עם סיום המעמד הנשגב?
וכאן תירץ המשגיח תירוץ נוקב בשמו של הרב דסלר זצ"ל.
בהר סיני קיבלו תורה… מעמד נשגב ועצום, נורא הוד.
אבל עם ישראל היו בו פסיביים. הם לא התאמצו בו ולא נתנו איזה כח ומאמץ משלהם, הכל היה השפעה רוחנית עליונה עליהם.
בית המקדש היה מקום של עבודה!
הכהנים עבדו את עבודת הקרבנות כדי לעשות נחת רוח לה' ולכפר על בני ישראל. הלווים עמדו בשיר כדי לעורר את לב העם לתשובה שלימה ולקיים את רצון ה' בהקרבת התמיד ובהלל של מועדים. כל כלל ישאל עבדו שם את הבורא במאמץ. 'כי ביתי בית תפילה יקרא'. זה לא היה מקום שבאו בו לעשות מעשים טכניים. הייתה שם עבודה שבלב ולא רק.
קדושה שעושה את האדם לא משאירה רושם, קדושה שהאדם עצמו הוא זה שפועל אותה, היא משאירה רושם עצום לדורות!
המשגיח האריך אז לבאר שקירות בית המדרש הישן הספוגים עמל התורה משאירים רושם בלב כל אחד ודיבר על הזכות להספיג ראשונים את בית המדרש החדש.
מסר עצום והרבה חיזוק קיבלתי באותו מעמד קצר… שיהיה האדם עושה את הקדושה ולא הקדושה עושה אותו.
אז יישאר רושם לדורות!