בעת שהתגורר הגה"צ רבי זיידל אפשטיין זצ"ל בארץ ישראל, היו תלמידיו מנסים מדי פעם בבין הזמנים של חודש אב לשכנעו שיאות לנסוע לנופש או למנוחה, ותמיד סרב ולא רצה לשמוע על כך. פעם כשניסו לשכנעו אמרו לו, שהלא עמיתו מרן הגר"ש וולבה [זצ"ל] נוסע בכל שנה בחודש זה למנוחה.
כששמע זאת עשה תנועת ביטול בידו ואמר: "מה, אתם באמת חושבים שהרב וולבה נוסע לנוח? הוא נוסע להכין עצמו במקום שקט לאלול".
השומעים חשבו שזו התחמקות. לימים כשנסתלק הרב וולבה זצ"ל הוציא תלמידו הגרי"מ המניק שליט"א את ספרו הנפלא 'אבני שלמה', ושם הוא מספר כדלהלן: "כשחזר מנסיעה לנופש שאלתי אותו אם עלה בידו לנוח. הביט בי ושאל בתמהון: 'לנוח? הכנתי את כל אלול בימים האלו!'".
רק אז הבינו התלמידים שכשענה רבי זיידל את מה שענה, הבין ממעשיו שלו עצמו את מה שהרב וולבה עושה בנופש.
(קדוש אלול)