בנו של מרן הגאון רבי שמריהו גריינמן זצ"ל סיפר כי היו מספרים בשם הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ זצ"ל (מרן ה'חזון אי"ש'), על סבא של סבו של ה'חזון איש', הגאון הרב אריה לייב הלוי אפשטיין זצ"ל (מח"ס 'הפרדס'. שימש כרבה של קניגסברג במשך שלושים שנה). הוא חי בזמן הגאון הצדיק הרב אליהו זלמן זצוק"ל (הגאון מוילנא (. הגאון מוילנה התפעל מאוד מידיעותיו וכתב עליו שהוא 'אריה דבי עלאי'.
לפני פטירתו, ראשי הקהילה שאלו אותו בבכיות: "רבינו, מה יהיה איתנו? על מי אתה נוטש אותנו! מי יהיה הרב שלנו?. הרב ענה להם: "תלכו לעיירה פלונית. שם גר אדם גדול שמשמש כרב העיירה. תבקשו ממנו והוא בעז"ה יבוא לכהן כרבה של קניגסברג". ב-י"ג תמוז ה'תקל"ה (1775) הגאון רבי אריה לייב נפטר. ראשי הקהילה נסעו לאותה עיירה. הם הגיעו לרב של העיירה, סיפרו לו, כי הם באים לאחר פטירת רבם ומבקשים ממנו שיבוא לכהן כרב בעיר קניגסברג. הרב שמע את הדברים. לפני שהחליט מה לעשות הוא שאל: "האם יש ישיבה בעירכם"? – "בוודאי", השיבו, " ישיבה גדולה. הרב יהיה ראש הישיבה, ימסור שם שיעורים וגם יכהן כרבה של קניגסברג". הוא המשיך ושאל עוד מספר שאלות, התעניין בכמה פרטים נוספים. לאחר מחשבה הודיע כי בעזרת ה' הוא מקבל על עצמו את הרבנות. הוא ביקש מהם שיישארו בעיירה עד אחרי שבת. הוא רוצה להישאר בשבת קודש עם בני קהילתו ולומר בפניהם דרשת פרידה. לאחר שבת יסעו בעז"ה יחד לקבל את הרבנות בקניגסברג. ראשי הקהילה שמחו וכמובן הסכימו.
ביום שישי בבוקר הרב שלח לקרוא להם. כשהגיעו אליו, אמר להם לתדהמתם: " שמעו נא רבותי. מחלו לי אבל אני חוזר בי. אני לא יכול לבוא ולהיות רבכם" . "מה קרה? מה השתנה? הרי הרב כבר הסכים לדבר. מה אירע? הרי קניגסברג גדולה יותר מעיירה זו – וגם המשכורת תהיה בהתאם".
הרב סיפר להם כי בבוקר שם לב לכך שהרבנית – דמעתה על לחיה. היא עמדה ובכתה בכי חזק. שאלתי אותה בתמיהה: "הרבנית, מה קרה? למה את בוכה?". הרבנית השיבה לי: "כידוע אני נוהגת לכבס את בגדי תלמידי הישיבה ביום חמישי". (באותם ימים לא הייתה מכונת כביסה. מלאכת הכיבוס נעשתה באמצעות דוד מים. היו שמים מים בדוד ומרתיחים את המים. לאחר מכן היו לוקחים חומר מנקה ומשפשפים את הבגדים המלוכלכים במשך זמן רב עד שהלכלוך היה יורד מהם. לאחר מכן הכניסו את הבגדים לדוד. לאחר פרק זמן היו מוציאים את הבגדים ותולים אותם על החבל כדי שהם יתייבשו. מדובר בעבודה קשה מאוד, שכן בגדים רטובים הכבידו מאוד על הידיים והעבודה עבור ניקוי כמות גדולה של בגדים ארכה שעות ארוכות). "
ראשי הקהילה היו אז בבית. הם הבחינו כי אני מכבסת בעמל רב כמות גדולה של בגדים. אחד מהם שאל אותי בתמיהה: " למי הרבנית מכבסת כמות כה גדולה של בגדים? האם כל הבגדים האלו הם של בני המשפחה?". " סיפרתי להם כי אני נוהגת לכבס את הבגדים של כל תלמידי הישיבה בכל יום חמישי כדי שיהיו להם בגדים נקיים ויפים לשבת קודש" . "ראשי הקהל של קניגסברג השתוממו כששמעו את תשובתי. הם אמרו לי: 'וכי זה כבוד התורה? אל תדאגי. כאשר תבואו אלינו, לא רק את הבגדים של התלמידים את לא תיאלצי לכבס, אלא אפילו את בגדי הרב ואת בגדי משפחת הרב לא תאלצי" . "את כל הבגדים ניתן לכובסת לכבס והיא תחזיר לך בגדים נקיים. ח"ו, זה לא כבוד התורה שהרבנית מכבסת את הבגדים. אנחנו לא ניתן לדבר הזה להמשיך! בשום אופן לא".
כאשר שמעתי את הדברים שלהם התחלתי לבכות. 'מה זה? געוואלד! בכל פעם שאני מכבסת את הבגדים, משפשפת ושוטפת, הידיים כואבות, הגב שפוף, אבל ההרגשה נפלאה:" " יש לי שותפות בלימוד התורה הקדושה של תלמידים, קניית שותפות איתם ! אלו החיים שלי. אם לא יאפשרו לי לעשות כך – למה לי חיים?! אני חיה מכך שבאפשרותי לשמש תלמידי חכמים!". הרב סיים את דבריו ואמר: "נו, אתם שומעים? באמת ובתמים רציתי מאוד לבוא לשמש כרב של קניגסברג. קהילתכם היא גדולה יותר גם בכמות וגם באיכות מהעיירה שבה אני משמש כרב, אבל על חיי הרבנית אני לא יכול ובטח לא מוכן לוותר!".
מרן ה'חזון איש' סיפר את הסיפור למען יקבלו השומעים מושגים – מה כבוד התורה שהיה בדורות אלו, ועד כמה היו מוכנים לעשות כדי להיות שותפים בלימוד התורה!
(ליקוטי שמואל)