עמוד היומי עם גישמאק: פתרון חלומות
אמרו בגמרא (ברכות נה, ב) "שמואל כי הוה חזי חלמא בישא אמר, חלומות שוא ידברו. כי הוה חזי חלמא טבא אמר, וכי החלומות שוא ידברו? והכתיב בחלום אדבר בו. רבא רמי, כתיב בחלום אדבר בו וכתיב וחלומות שוא ידברו. לא קשיא, כאן על ידי מלאך, כאן על ידי שד".
הגמרא מאריכה לספר על חלומות שונים ופתרונותיהם, ועל היחס אל אמיתות החלום. בסוגייתנו מובא גם דין הטבת חלום, למי שראה חלום רע ונפשו עגומה עליו. אף כיום נשאלת שאלה זו, והרבה מבקשים לדעת כיצד יש להתייחס למקרה של חלום, האם יש להתייחס אליו בכובד ראש ולנהוג על פיו, ולחוש ששמא הוא מהחלומות שעליהם נאמר "בחלום אדבר בו", או יש לנו להסיח דעת ממנו ולא לתת לו חשיבות, בבחינת מה שנאמר "החלומות שוא ידברו".
בהלכה אנו מוצאים מספר מקומות שבהם מתייחסים חז"ל לחלום, ומורים כיצד לנהוג במקרה של חלום רע. למדנו בגמרא בעמוד זה, מה דינו של הרואה חלום ונפשו עגומה עליו, ואף בשו"ע או"ח, ישנו סימן שלם (סי' רכ) העוסק בדין כיצד יש להיטיב את החלום, ומה דין התענית. גם בהל' שבת (סי' רפח) מבואר מה דין תענית חלום בשבת. אולם השו"ע שם (ס"ה) מביא שיש אומרים שאין להתענות תענית חלום בשבת, כי אין אנו יודעים מהו חלום טוב ומהו חלום רע. ובמקומות נוספים מזכיר השו"ע עוד פרטים בדיני תענית חלום, ומבאר מהם הימים שמותר להתענות בהם תענית זו.
גם בשו"ע יו"ד (סי' שלד סל"ה) מבואר דין מי שנידו אותו בחלום, שעליו לחוש לכך שהוא מנודה מן השמים, ולפיכך הוא צריך לבקש התרה על נידוי זה.
אמנם בזמננו, כתב מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (בספרו הנמצא כעת בעריכה לדפוס – קונטרס הזכרונות סי' יד אות כד), ששמע שמרן החזון איש היה מקיל שלא להתענות אף אם חלם חלום רע, משום שבדרך כלל אין לתלות שהוא חלום אמיתי, כי אין אנו יכולים להחזיק את עצמנו כחשובים ובעלי מעלה שיגלו לנו מהשמים דברים. והיינו, שמטעם זה אין צריך לחוש ולהתענות בשביל כך, כי יש בזה צער לאדם, וגם הדבר מקשה על הלימוד ביום התענית, ומשום כך אין נכון להתענות תענית על חלום רע בזמננו, מפני שהצד שמא החלום נכון, הוא צד רחוק. והחזו"א עצמו כתב (קובץ אגרות ח"ב סי' קמט) שלא היה שם ליבו לחלומות רעים שחלם. ועוד כתב בספר ארחות רבנו (ח"א עמ' קל) שהחזו"א לא היה עושה על חלומות רעים הטבת חלום, וגם לא היה אומר בשעת נשיאת כפים את הנוסח המוזכר בגמרא רבש"ע וכו', כי סבר שכל החלומות בזמננו הם מהרהורי הלב ואין צריכים לחוש להם.
ולמי ששאל אותו כיצד לנהוג כשחלם אחד מהחלומות שכתב היעב"ץ שיש להתענות עליהם אפילו בשבת, והיתה נפשו עגומה עליו, יעץ החזו"א (קובץ אגרות שם) שיתן כמה מטבעות לצדקה, ויאמר בשעת נשיאת כפים את הנוסח המתוקן להטבת חלום, רבש"ע וכו'. וכן נהג מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל כשהיה לו חלום רע, שלא חשש להתענות מחמתו בתענית חלום (ד' אמות של הלכה עמ' שה). ואף אני, כששאלתי פעם את פיו על דין תענית חלום, השיב לי, "האם אתה חושב שמהשמים מגלים לך דברים". וכך היתה דעתו, שבזמן הזה אין להתענות, כי החשש שהחלום נכון הוא חשש רחוק.
ולענין החלומות שמבואר בשו"ע (או"ח סי' רפח) שיש לצום עליהם אפילו בשבת, הורה החזו"א (מעשה איש ח"א עמ' קס), שאף עליהם מן הדין לא היה צריך לצום עליהם בזמננו, כי החלומות הם מהרהורי הלב ומעצבים, ואין לחוש להם, אלא שכיון שדין זה מבואר בשו"ע יש לקיימו, ולכן כשחלם כך בימות החול יש לו להתענות, אבל בשבת אין לצום אף על חלומות אלו בשום אופן.
וסיפר מרן הגר"ח קניביסקי זצ"ל (דרך שיחה ח"א עמ' קעו), שהיה מי ששאל את מרן הקהלות יעקב זצ"ל, כיצד אנו אומרים "החלומות שוא ידברו", הרי אצלו היה מעשה, שחלם לילה אחד שאחיו נפטר, ולאחר זמן הודיעו לו שאכן נפטר באותו הלילה. והשיב לו הקהלות יעקב, שהכוונה היא שאין לסמוך על החלום, כי הוא עשוי להיות ג"כ שקר, אבל אין הכרח שהוא שקר, ולפעמים החלום אמיתי, אך כיון שהוא עשוי להיות שקר אין צריך לחוש לו.
היתה אשה שהתארחה פעם בבית אחד, ובלילה חלמה שבא אדם אחד ואמר לה שהוא היה גר בבית זה לפני חמישים שנה, ונהרג במלחמת תש"ח, ולא אמרו עליו קדיש, ומבקש ממנה שתשתדל לדאוג לכך. וכן בפעם השניה שהלכה לישן חלמה כן. ובתחילה זלזלו בכך, אך כשביררה את הדברים אצל מי שהיה גר בבנין לפני הרבה שנים, השיב שאמנם היה גר שם אדם אחד לפני שנים רבות, ונפטר והותיר אחריו רק בנות, ולא היה מי שיאמר אחריו קדיש. ואותה אשה הודיעה זאת לבני משפחתו של אותו אדם. ובא בעלה של אחת מהבנות של אתו נפטר לשאול את מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל האם יש לו לחוש לכך או לא. והשיב לו (דרך שיחה ח"א עמ' קעז), שכיון שהנפטר בא בחלום וביקש דבר זה, יש לעשות ולפעול למלא את בקשתו, ולשכור אדם שיאמר קדיש על אותו נפטר.
מאידך, כאשר היה מי שבנו חלם שהוא אומר לו שחייב כסף להוצאת ספרים מסויימת שהוציא אצלם את ספרו, והלך לשאול שם, ואמרו בעלי ההוצאה שאינו חייב להם כלום, אמר מרן הגר"ח זצ"ל (שם עמ' קעט) שאין בני המשפחה צריכים לחשוש עוד, כי הכלל הוא שדברי חלומות אין בהם ממש, אלא שיש לחוש ולברר אם יכולים, אבל אם ביררו כפי יכולתם ולא עלה בידם, אינם צריכים לחשוש יותר.
והוסיף מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל ואמר לשואלים, שלפני זמן מה בא אליו אברך וסיפר לו שאביו בא אליו בחלום ואמר לו שהוא חייב כסף למאן דהוא. וכאשר בא לאותו אדם ואמר לו שרוצה לפרוע חוב אביו, תמה על כך המלווה ושאל מהיכן הוא יודע זאת, וסיפר לו שנודע לו הדבר בחלום. וביאר זאת מרן הגר"ח זצ"ל, שאמנם בדרך כלל אין בחלומות ממשות, אבל כנראה אותו נפטר היה זהיר הרבה בדיני ממונות שלא להיות חייב לאחרים בלי לפרוע, ולכן נתנו לו רשות מן השמים להודיע לבנו שיפרע את חובו.
בענין זה, נציין מה שסיפר הגאון רבי משה מרדכי הלוי שולזינגר זצ"ל (פניני רבנו הגרי"ז עמ' צ), שפעם דיבר מרן הקהלות יעקב זצ"ל בארוכה אודות עניני החלומות הנזכרים בגמרא, ועניני הטבת חלום, והזכירו לפניו את הנהגת מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל, שאומרים שהיה מרבה לעשות הטבת חלום, ויש שאמרו שכמעט בכל יום היה מבקש לעשות הטבת חלום.
נענה מרן הקהלות יעקב ואמר, הגרי"ז זצ"ל לא היה ירא מהחלום וממה שעלול להיות, לא היה עליו אלא מורא שמים, ומורא התורה וההלכה. ומה שהיה עושה הטבת חלום, הוא משום שהיה ירא מדברי הגמרא. דהיינו, הרי למדנו בגמרא שאם אדם חולם חלום ונפשו עגומה, יעשה הטבת חלום, ולמדים אנו אם כן מדברי הגמרא, ששייך שתהיה נפשו עגומה מהחלום, ויש סיבה לחשוש מכח החלום, ומבואר בגמרא שבמצב כזה יש צורך לעשות הטבת חלום, ומעתה, בהרבה חלומות שהיו לו, חשש הגרי"ז זצ"ל שמא חלום זה הוא בכלל החלומות שיש סיבה להיות בצער מהם, וממילא יש חובה לעשות על חלום זה הטבת חלום, ואם לא יעשה כן, לא יקיים דינא דגמרא, מזה היה לו חשש, ולכן בכל פעם שהיה לו צד כזה נזהר לעשות הטבת חלום. אך מהחלום עצמו, בוודאי שלא היה לו חשש ופחד.