הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א – בטחוני בצורי
מספר ר' ישעי'ה אפטער:
השבוע נזקקתי לשלוח ציוד משרדי כבד מירושלים לבני ברק.
בכיסי היה שטר בודד של מאתיים ש"ח, אותו ייעדתי להובלה הזו. בבוקרו של יום, ניגש אלי בני שיחי', ובקשה בפיו: "טאטע, אחרתי לקום. אני מאד חפץ להיות בישיבה בתחילת סדר א'. שמא תוכל לתת לי כסף למונית ספיישל?"
היה לי רגע של התלבטות… ההובלה מה תהא עליה?
לאחר מכן התנערתי: תלמוד תורה כנגד כולם, בחור ישיבה שלומד תורה בטהרה בימינו, היש לך דבר חשוב מזה? והרי הוצאות בניו לתלמוד תורה אינם מן המנין… אז אני מאמין ומקבל את הדברים באמונה פשוטה. אני אדאג למצוות תלמוד תורה של בני. הקב"ה מצידו ידאג להובלה שלי…
אמרתי לו: "בני יקירי כל מה שיש לי הוא עבורך שקידת תורתך הקדושה בקדושה וטהרה – צא לדרך מתוך שמחה", כאשר ההורים חבקוהו ונישקוהו והודו לה' על שזכו לבן שמתענג בעולם הישיבות, וזה כל חפצו ושאיפתו.
יצאנו ההורים בריקוד! אשרינו מה טוב חלקינו שזכינו לבן המתענג בעולם התורה, וכל חפצו ושמחתו להגיע בזמן לישיבה לעשות שטייגן.
כך כלתה הפרוטה מכיסי גם לצרכי ביתי.
בשובי מבית התפילה פרע לי יהודי חוב של 50 ש"ח, ובזה יכולתי לקנות פת שחרית לבני משפחתי הברוכה בלעה"ר.
כמה שעות אח"כ נשמעו דפיקות על דלת ביתי. היהודי מבני ברק, הנמען שאליו יועד המשלוח, עמד בפתח: "עברתי פה בדיוק עם חבר בעל רכב", אני יכול להעמיס את הציוד ולקחת אותו באופן עצמאי?"
וכי מה אומר לו? אמרתי לו: "לוו עלי ואני פורע", לא אמרתי אלא פרצתי בשירה!
חשתי והרגשתי בשעות ספורות, כיצד כשההורים משקיעים בבניהם "הוצאות בניו לתלמוד תורה" – מיד הוא פורע!