ברכה ראשונה
א. לברכה ראשונה אין "שיעור" ומברך גם על כלשהו (רי א). אוחז הפרי ומברך עליו. לכתחילה ביד ימין (איטר יאחז בשמאל של כל אדם). ואם אי אפשר, לפחות יקפיד שיהיה הפרי לפניו בשעת הברכה. בדיעבד יצא גם כאשר היה הפרי בחדר אחר ובתנאי שהיה בטוח שהדבר יובא לו (רו די ה').
ב. לא יפסיק בשתיקה בין הברכה לאכילה יותר משיעור אמירת שלש מילים. הלכך כשהמשקה חם וכד' לא יברך עד שיהא ראוי לשתיה. בדיעבד אף אם המתין שיעור גדול מזה, אינו מעכב. אף לא יעשה איזושהי פעולה בין ברכה לאכילה, ולכן כשאוכל אגוז ישברנו מקודם ורק אח"כ יברך (רו ג).
ג. דיבר אפ' מלה אחת בין הברכה לאכילה, כל שהוא שלא לצורך האכילה לא יצא ויחזור לברך, (אף לא יענה אמן לברכה מעין שלו ששומעה מאחר. (קסז סקל"ה). בדיעבד אם ענה אמן לא יחזור לברך, ע"פ רטו שעה"צ ב'). טוב שלא ידבר עד שיאכל שיעור כזית (עיין דגמ"ר שהדבר אמור בפת). אמנם בשעת צורך, הרי אחר שבלע מעט רשאי לדבר. דיבר בעודו לועס מספק לא יחזור לברך (קסז ו).
ד. לא יוציא אחרים בברכתו, אא"כ אוכל בעצמו. וקטנים – אפי אינם בניו – כל שאין יודעים לברך, רשאי לברך להוציאם גם כשאינו אוכל, משום חינוך, ויוצאים הם בברכתו. (קסז יט).
ה. השותה מים לא יברך אא"כ שותה לצמאו היינו שהחיך נהנה מהם. (הדבר אמור אף ביחס לברכה אחרונה). ולכן השותה מים כדי ליטול תרופה, לא יברך, אך כששותה משקה אחר, יברך (רד ז). מיץ פירות ברכתו שהכל, אף על מים שהתבשלו בהם פירות מברך שהכל (רב ח' י'). גושי אורז מבושל ברכתם ב"מ מזונות (ובורא נפשות) (רח ז). וכן היא הברכה על פריכיות אורז (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).
ו. ריסק פרי עד שנשתנתה צורתו לגמרי – כמו ריבה העשויה מפירות – ברכתו לכתחילה שהכל, וכן הדין בעוגה העשויה מקמח תפוחי אדמה (רב ז רח ח). רסק תפוחי עץ ברכתו שהכל (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל). היתה הריבה הנז"ל עשויה מפרי שמשבעת המינים, ברכתה האחרונה מעיין שלוש (רב ז). על "שלוה" ופופקורן מברכים ב"פ האדמה (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).
ז. האוכל עוגות, ו"קובע עליהן סעודה" מברך המוציא וברכת המזון, לכן יזהר שלא יבוא לידי כך, וראוי לו למעט מנפח של 200 סמ"ק. במיוחד יקפיד מי שאוכלן עם מאכלים נוספים, שבשעור קטן עלול להחשב כ"קובע סעודה" (קסח סקכ"ד).
ח. האוכל רקיקים דקים מאד (המכונים "אובלטים") או אטריות ושקדי מרק, מברך ב"מ מזונות ויוכל לאכול כאוות נפשו. אף בסופגניות הדין כן (ולפי הספרדים יש מקום להחמיר). באשר לקוגל אטריות יש שמחמירים (קסח ח יד). רדידי הוופלה העשויים קמח נחשבים כמו "עוגה", ולכן הקובע סעודה על וופלים, עלול להתחייב בברכת המזון (ע"פ מרן הגרי"ש אלישיב זצוק״ל).
ט. יצק מרק רותח לצלחת ואח"כ פיזר שם פתיתי מצה, מברך המוציא. הניח פתיתי מצה בצלחת ואח"כ יצק לתוכה מרק רותח, ספק אם לברך במ"מ או המוציא, ולכן לא יאכל אלא בתוך הסעודה. טיגן פתיתי מצה במחבת, אם לא ניכרות החתיכות, יברך במ"מ ואם ניכרות, ספק מה יברך, וינהג כדלעיל. על קניידלך מברכים במ"מ. בנזכרים בסעיף זה שברכתם במ"מ, גם כאשר "קבע עליהם" יברך במ"מ. (קסח י' י"ג).
י. שתה מלא לוגמיו יין (לפי ביה"ל רעא יג די ב־50 סמ"ק לפי החזו"א 76 סמ"ק) אם היה בדעתו אז לשתות עוד משקין, או שהיו אלה לפניו, אינו צריך לברך עליהם. שתה יין פחות מכמות זו, גם אז לא יברך על המשקין, אלא שאז הדבר מחמת ספק, ולכן ישתדל לצאת בברכת "שהכל" שיאמר על דבר אחר (קעד ב'). לדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, מיץ ענבים אינו פוטר משקין. ודע שלדעתו אין לערב מים כלל במיץ ענבים.
כמה מאכלים ביחד
א. אכל עוגה עם בשר ודגים וכיו"ב, נחשבים המאכלים האחרים טפלים אל העוגה, ומברך ב"מ מזונות ועל המחיה, ודי בזה. ודוקא מיני מאפה, אולם תבשילים העשויים דגן אינם בכלל זה, הלכך כאשר הצלחת מכילה אטריות ובשר, חייב כל מין בברכה בפני עצמו (ריב סק"ו). האוכל פריכיות אורז עם בשר ודגים יש לבדוק אם הפריכיות הן העיקר (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).
ב. עוגה שמעליה או בתוכה שכבה של מיני מרקחת, דינה כדלהלן: אפו הכל ביחד (ונתנה המרקחת טעם בבצק), מברכים ב"מ מזונות. הוסיפו את שכבות המרקחת אחר שכבר נאפתה העוגה, מברכים עליהן בנפרד (קסח סקמ"ה).
ג. פירות עץ ואדמה המעורבים זה בזה, אם עיקר כוונתו על מין אחד, מברך עליו. היו שניהם באותה דרגת חשיבות, מברך על המרובה, כי המועט נחשב כטפל אל המרובה. לדוגמא: סלט ירקות שמעורבים בו זיתים, מברך ב"פ האדמה. היו פתיתי דגן בתערובת וטעמם מורגש בתערובת, לעולם הם נחשבים עיקריים ומברך ב"מ מזונות (ריב סק"א).
ד. האוכל מרק המכיל אטריות, עליו לקבוע מהו העיקר בעיניו זה או זה, ועליו בלבד יברך. היו שניהם עיקריים, יברך על שניהם. ונכון יותר שיברך על המרק ויטעם מעט, ואח"כ יברך על האטריות. (ע"פ קסח סק סה).
ה. על פי הנ"ל מרק המכיל פתיתי ירקות שמעורבים בהם אטריות (או שקדי מרק) מברך במ"מ. ולענין ברכה אחרונה אם אכל כזית מן האטריות תוך 4 דקות מברך על המחיה ופוטר את הירקות וכו'. אכל כזית אך פחות מכזית מן האטריות מברך בורא נפשות. ודע שיש מחמירים בנזכר בשני סעיפים אלו, והרוצה לחוש לדעה המחמירה, ימעך כל המינים יחד, ויברך כפי הכללים הנזכרים (ריב ביה"ל).
סדרי עדיפות וקדימה (ריא).
היו לפניו מאכלים שברכותיהם שונות, סדר הקדימה כדלהלן: המוציא, ב"מ מזונות, ב"פ הגפן, העץ – האדמה, שהכל. סדר קדימה זה אמור כאשר בדעתו בזמן הקרוב לאכול כמה מהם. אולם אם אין הדבר כן, אין עליו להקדים את המאוחר. היה לפניו מאכל מסוים, ובדעתו להביא מאכל נוסף, יוכל לברך על זה שלפניו, גם כשאינו לפי סדר הקדימה האמור. היו לפניו פירות העץ והאדמה, יקדים לברך על הפרי שחביב לו יותר (ובמצב שפרי מסויים חביב לו בדרך כלל וכעת חביב לו האחר, יעדיף את זה שחביב לו בדרך כלל, אמנם ישנם חילוקי דינים בענין זה). היה הפרי החביב חתוך, והאחר היה שלם, ספק מי קודם.
ג. היו שניהם חביבים במדה שוה (ושניהם שלמים או חתוכים) יקדים את זה שהוא משבעת המינים. היו שניהם שוים, מברך על העץ ואח"כ על פרי האדמה.
ד. היו לפניו שני מאכלים שברכתם שוה (כגון מיני פירות שברכת כולם ב"פ העץ), סדר הקדימה כדלהלן: משבעת המינים, שלם, חביב. לדוגמא: עוגה ותבשיל אורז, ברכת שניהם ב"מ מזונות, ויקדים את העוגה שהיא משבעת המינים. הוגשו לו שני מיני משקה שברכתם שהכל, יקדים את החביב.
ה. בירך על המאוחר וכיון לפטור את המוקדם יצא. אם לא כיון לפטרו, יברך עליו בנפרד, וזאת אפילו היו על השלחן יחד. לדוגמא: היו לפניו אורז ועוגה, בירך על האורז ב"מ מזונות בכונה לפטור את העוגה יצא, לא כיון במפורש לזה, עליו לברך על העוגה. (אמנם אם זה ה"מאוחר" היה חביב יותר, לא יברך על ה"מוקדם"). הלכה זו אמורה ביחס ל"חביב" ו"שבעה" אך כשהיו פרי שלם ופרי חצוי, וברך על החצוי, הוציא בכל מקרה את השלם (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).
ו. אורח אצל בעל בית, נחשב כמכוין במפורש לפטור הכל. וא"כ כאשר בירך האורח על האורז במ"מ ואח"כ מגישים לו עוגה, אוכלה בלי ברכה (ביה"ל ה'). (י"א שכאשר בני הבית אוכלים ממה שמכינה ומגישה אם המשפחה, דינם כאורח שדעתו על מה שמגיש לו בעל הבית, ויש לברר).
ז. היו לפניו ענבים ותפוחים, אם רצה – בשלב זה – לאכול רק את התפוחים, יברך עליהם. אך אם היה ברצונו לאכול אחד מהם – ולא אכפת לו זה או זה – מצוה מן המובחר שיברך על הענבים. כיוצא בזה, היו לפניו שזיפים ותפוחים, ומעוניין לאכול מאחד ממינים אלו – ולא אכפת לו איזה – מצוה מן המובחר שיאכל מהפרי שחביב לו בדרך כלל יותר (קסח סק"ה).
ההנהגה ביחס למאכל נוסף (רו ה')
א. היתה דעתו לאכול מאכל מסוים ולא יותר, ואח"כ נמלך להוסיף, עליו לברך מחדש. מאידך כל שכיון במפורש לפטור בברכתו כל מאכל (הנפטר בברכה מעין זו) שירצה אח"כ לאכול, אין צורך לברך על מאכל חדש שהוגש לו. לא כיון במפורש, אולם היה המאכל האחר על השלחן, הר"ז כאילו כיון לפטרו.
ב. היה אוכל מאכל מסוים והביאו נוסף, ההלכה כדלהלן:
* היה אוכל תפוחי עץ והביאו תפוזים, אם הובאו התפוזים בעוד לא כלו התפו"ע, אינו מברך עליהם. אם הובאו התפוזים אחר שכלו תפוחי העץ, מברך עליהם.
* סיים אכילת תפוחי העץ, ואח"כ הביאו תפו"ע נוספים, אינו מברך עליהם.
* היה אוכל דגים (ובירך שהכל), ותוך כדי אכילה הביאו משקה, מברך עליו.
ג. ביחס לנזכר בסעיף הקודם, הרי בנוגע למאכלים שלא היו לפניו על השולחן, ישנן דעות מחמירות. ואף שעיקר ההלכה היא כנזכר בסעיף הקודם, מ"מ רצוי שינהג לכוין בברכתו על כל מה שיביאו לו כבסעיף א', ובכך יצא ידי הכל. אורח אצל בעה"ב, נחשב כמכוון לפטור הכל, וכפי שהובא לעיל.
פירות ועוגות בתוך הסעודה
א. האוכל פרי בתוך הסעודה (כגון בננה או תפוז) מברך ברכתו הראויה, וברכה אחרונה אין צריך כי נפטר בברכת המזון. כשאוכל הפרי עם הפת, אין צריך ברכה. התחיל עם הפת ומסיים מבלעדיה, יש בזה חילוקי דעות ודינים, לכן עדיף שיברך על הפרי ויאכלו בתחילה בלא פת (קעז א).
ב. על משקאות שבתוך הסעודה אינו מברך (מלבד על יין וכד'). אולם על מים שבישלו בהם פירות (כגון משקה ה"קומפוט"), הגם שברכתם שהכל, מברכים בתוך הסעודה. ואם מברך על הפרי המבושל (כגון בקומפוט של תפוחי עץ מברך ב"פ העץ) פוטרת ברכתו גם את המים. היתה כמות הפרי מזערית, יברך שהכל על דבר אחר, ויפטור עי"ז את המים. (רב י יא).
ג. האוכל מיני מזונות בסעודה, אם אכילתו לשבוע, פטור מברכה. אם אכילתו לתענוג וקינוח, אזי אם יש בו כל סימני פת כסנין מברך במ"מ. היינו: הבצק יבש ואכילתו ע"י כסיסה, הקמח נילוש בדבש ושמן וכד', יש בה מילוי. על עוגה שאין בה כל הנתונים הנזכרים אין מברכים בסעודה (המברך על זו שיש בה מילוי לא הפסיד), וראוי לכוין בברכת המוציא לפטור עוגות אלו (קסח ח). ברכת המזון פוטרת את העוגה בכל מקרה.
אכילה ושתיה קודם הסעודה (קעו)
א. אכל פרי (כגון תפוז) קודם הסעודה ובדעתו לאכול פרי עץ בסעודה, לא יברך עליו ברכה אחרונה, ואף לא ברכת בפה"ע בתוך הסעודה, וברכת המזון תפטור הכל. אם לא חשב לאכול פרי בסעודה, יברך ברכה אחרונה בגמר אכילתו. שכח ולא ברך, יברך באמצע הסעודה.
ב. אכל תפוחי אדמה קודם הסעודה, לעולם יברך עליהם ברכה אחרונה, וזאת גם אם חושב לאכלם בתוך הסעודה. הטעם כי בטלים הם אז אל הפת.
שתה קודם הסעודה, אם אין בדעתו לשתות בסעודה, יברך ברכה אחרונה. אך אם בדעתו לשתות גם בסעודה, ספק הדבר, ולכן טוב שלא ישתה קודם הסעודה רביעית. (למשקה שמברכים עליו בסעודה כגון יין דין שונה). (קער ו ז)
ג. האוכל עוגה קודם הסעודה, אם יש בה כל סימני פת כסנין הנזכרים לעיל, יברך על המחיה (אא"כ יאכלם גם בתוך הסעודה לתענוג). אם לא היו בה כל הסימנים, לא יברך ברכה אחרונה, ויכוון בברכת המזון לפטרה.
ברכה אחרונה
א. השעור שחייב עליו ברכה אחרונה הוא כזית (השיעור לחומרא לענין היתר ברכה הוא ע"פ מ"ב בסימן תפר 50 סמ"ק. ע"פ חזו"א 33). יש אומרים שאם אכל פרי שלם ("בריה") מברך אפי שעורו קטן כגון קטניות, ולמעשה ספק הדבר, ודוקא כשהוא שלם כברייתו, אך אם חסר ממנו מעט אינו "בריה". ואפילו לא ניטל ממנו אלא הגרעין, שיעורו בכזית (רי). זמן אכילת כזית תוך 4 דקות. אגוז מקולף נחשב "בריה", צימוק או גרגיר רימון נחשבים "בריה", אך לא פלח של תפוז (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).
ב. השעור לענין שתיה הוא רביעית (לחומרא 150 סמ"ק). אכן כיון שיש מחמירים לברך על כזית, נכון להמנע מלשתות מכזית עד רביעית (קצ ב') ובהבדלה ישתה רביעית שלמה. באשר לזמן השתיה נחלקו אם הוא "כדי שתיית רביעית" או תוך 4 דקות (רי סק"א).
ג. ברכה אחרונה על כזית מאכל אפשר לברך תוך 72 דקות מעת האכילה. ביחס לשתיה השעור ודאי קצר יותר, ולא נתברר. (קפד ה קצ סק"ח).
ד. ברכה אחרונה היא "בורא נפשות", ועל שבעת המינים מברך "מעין שלש". על פת, ברכת המזון, ויברך אותה במצב ישיבה. יש אומרים שצריך לברך אף מעין שלש במצב ישיבה, ובמזונות ודאי שיש להקפיד על ישיבה (קפג סקלה). ברכה מעין שלש קודמת לבורא נפשות.
ה. אכל חצי כזית מזונות וחצי כזית בננה, יברך בורא נפשות. חצי ענבים וחצי רימונים, מצטרף למעין שלש (ר"י סק"א). עוגה שיש בה מילוי פירות וכדו', אין המילוי מצטרף לבצק לשעור כזית, ולכן אין מברך על המחיה רק בנ"ר (רח ט).
ו. שתה פחות מכזית יין ובהמשך אחד מיץ תפוזים, כך שבסה"כ שתה רביעית מברך בנ"ר. שתה רביעית יין ורביעית משקין, אם היתה דעתו מתחילה לשתות שתיהן, ברכה אחרונה של יין. פוטרת את זו של משקין, ובהתאם לאמור בסעיף ב', נמצא שאם שתה כזית יין ורביעית מיץ תפוזים ספק מה יברך (רח שע"צ ע).
חצי כזית מאכל וחצי רביעית משקה, אין מצטרפים ופטור מברכה אחרונה (ר"י א).
ז. אכל כזית ענבים וכזית תפוח עץ, מברך מעין שלש, ובמלים פרי העץ" הנאמרות בברכה זו, נפטר גם תפוח העץ. אך אם שתה מיץ תפוחים, אינו נפטר בברכה זו, וחייב בורא נפשות (רח יג רז א).
ח. סיום הברכה על פירות משבעת המינים: "על הארץ ועל הפירות", ואם גדלו בא"י: "על פירותיה". כשספק לו אם הם גידולי א"י, יאמר על הפירות" (רח סקנ"ד).
טעויות, תקלות וספקות בברכה ראשונה
א. נפל מידו המאכל שבירך עליו, יראה לאכול ממנו מעט. ואם אי אפשר, יאכל ממה שחשב לאכול בהמשך או ממה שנמצא על השלחן. אם לא היו פירות מעין אלו, יברך מחדש (רו ו).
ב. הכניס אוכל לפיו ונזכר שלא בירך, באופן שאם יפלוט המאכל ימאס, התירו לו לסלקו לצדדים בתוך פיו ולברך. ואם במשקין אירע כן, אם יש לו משקה נוסף יפלטנו ויברך על הנוסף, והמיקל בזה ובולע ומברך אח"כ על המשך השתיה, אין למחות בידו. לא היה לו משקה נוסף, אם יוכל לברך בדוחק בעודו בפיו, יעשה כן, ואם אינו יכול, יפלוט את המשקה. אמנם אם היה דחוק לשתיה, התירו לו לבלוע בלא לברך (קע"ב).
ג. ספק לו אם בירך, רשאי לאכול בלא שיברך. אכן אם מזדמן לו מישהו שעומד לברך ברכה זו, יבקש ממנו שיוציאנו (קסז ט).
ד. על כל מאכל ומשקה שבירך "שהכל" יצא, אף בברכת ב"מ מזונות יצא על הכל, חוץ ממים. בירך על פרי העץ ב"פ האדמה, יצא. (דו א קסז י).
ה. היו לפניו בננה ותפוח עץ, ובירך "האדמה" על הבננה, לא פטר את התפוח. ואם כיון בברכתו לפטור גם את התפוח, נחלקו אם פטר, על כן רצוי שימנע בשלב זה מאכילת התפוח, אולם אין למחות במי שאוכל התפוח על סמך ברכה זו (דו ב).
טעויות וספקות ביחס לברכה אחרונה
א. בירך בורא נפשות במקום מעין שלש, או להפך, לא יצא, אולם ביחס לפירות האילן שברכתם בורא נפשות אם בירך מעין ג' ״על העץ", יצא. (רז סקא).
ב. בירך ברכת המזון במקום על המחיה יצא (רח סקעה). בירך "על המחיה" על סעודת פת, מדאורייתא יצא, אך מדרכנן צריך הוא לחזור ולברך ברכת המזון (כן משמע, קסח שעה"צ עא).
ג. אכל ומסופק אם עליו לברך על המחיה או ברהמ"ז, יברך על המחיה. ואם שבע באכילה זו יברך ברהמ"ז (קסח סקעה). אכל ומסופק אם כבר בירך ברהמ"ז, לא יברך. ואם שבע באכילה זו, יברך מספק (קפד ד'). באשר להנהגת אשה במקרים של ספקות ישנם חילוקי דעות, והסומך על האומרים שאף היא תחמיר לברך, לא הפסיד (קפו).
ד. אכל תאנים וספק אם היה בהם שעור כזית, או שתה יין וספק לו אם שתה שיעור המחייב ברכה אחרונה לא יברך. אמנם – כיון שהוא במצב של דיעבד – יוכל לאכול כזית מזךנות, ובברכה מעין שלש יצרף גם "על הגפן" ו"על העץ" (רח סקפב), באשר לספק הנזכר ביין, עדיף שיאכל פרי מז' המינים ויכוין בברכת ״על העץ" להוציא את היין (משמעות ביה"ל).
שינוי מקום במאכל שאינו משבעת המינים (קעח אג)
א. האוכל פירות ויצא אל מקום שמתחת לכפת השמים, כאשר הוא ממשיך לאכול שם אפילו מאותם פירות, חייב לברך מחדש על הפרי. הלכה זו אמורה גם כאשר זה שיצא, נכנס לדירה אחרת או חוזר למקומו.
ב. היוצא ממקומו שרואה מקומו הראשון ספק אם חייב לברך מחדש. היו כמה אנשים שאוכלים פירות ויצא אחד מהם וחזר ורוצה להמשיך לאכול הפירות, אם מצא שם עכ"פ אחד מאותם אנשים שהיו מתחילה, אין צריך לברך מחדש. (עיין בשועה"ר שמשמע שהדברים אמורים, כאשר היתה כוונתו מראש לחזור למקומו).
ג. יצא לחדר אחר באותה דירה, וממשיך לאכול שם אי"צ לברך מחדש. אכן לכתחילה ראוי שלא לצאת לחדר אחר, והמיקל יש ל על מי לסמוך. ורצוי לנהוג לחשוב מתחילה שיוכל להמשיך גם בחדרים אחרים, ובזה יצא מכל חשש.
ד. סיים אכילת הפירות ויצא אל מקום אחר, מברך ברכה אחרונה במקום שנמצא בו. ולכתחילה אין לו לצאת ממקומו עד שיברך, שחוששים שמא ישכח מלברך, ואם יצא ע"מ לחזור לאלתר או לדבר מצוה, אין להחמיר.
שינוי מקום במאכל שהוא משבעת המינים (קעח דה)
ה. אכל משבעת המינים ויצא ממקומו, בבואו לברך ברכה אחרונה מעין ג', לכתחילה יחזור למקום שסיים בו אכילתו ושם יברך. במיוחד יקפיד כן במיני מזונות (לפי דעת הגר"א, חייב לנהוג כן במיני מזונות ולא בשאר פירות).
ו. אכל משבעת המינים ויצא למקום אחר שתחת כפת השמים, ורוצה הוא להמשיך באכילתו, נחלקו אם דינו כבסעיפים א-ג או כבסעיפים ז-ח. והיות ומחלוקת בדבר, יאכל בלא ברכה. אכן כיון שסו"ס הענין מסופק, יראה שלא יבא לידי כך (ובמיוחד יקפיד על כך במיני פירות, כי לדעת הגר"א, בפירות חייב הוא לברך מחדש, ומאחר שלמעשה לא יברך כנ"ל, נמצא שמבטל ברכה).
ז. אכל פת ויצא, כאשר אוכל פת במקום האחר לא יברך המוציא. ברכת המזון יברך באותו חדר שהיתה אכילתו האחרונה. ולעניין אם מותר לצאת לכתחילה, ראה סעיף ד', וראה עוד במ"ב.
ח. הדברים הנ"ל אמורים באופן שאכל כזית ואח"כ יצא. שאם אכל פחות מכן ויצא, הרי גם בפת ובז' המינים עליו לברך מחדש (סקכ"ח). ודע שהפרטים הנזכרים בסעיפים ב' ג' שייכים גם לזה שאכל פחות מכזית.
(יתד נאמן, ט' שבט תשפ"ד)