הרב חגי ולוסקי
"…וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'" (יד, י)
מדוע בני ישראל, שהיו מעל 600,000 איש פחדו מ'שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר'?
בכור שור: היתה עליהם עדיין אימתם, על שהשתעבדו בהם שנים רבות. באופן דומה ביאר החזקוני, שהיו יראים להילחם עם אדוניהם, משל לעבד שמפחד מאדוניו תמיד. ולכן בני ישראל פחדו, על אף שהם היו הרבה יותר מהמצרים.
המלבי"ם: בתחילה כשהתקרב רק פרעה ורכבו אל מחנה ישראל לא התייראו מפניו, משום שהם היו רק מעט אנשים, ולא חשבו שהוא מגיע להילחם איתם. אולם לאחר מכן נשאו בני ישראל את עיניהם למרחוק וראו 'וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם', שכל המצרים נוסעים אחריהם, כולל חיל פרעה והבינו שהמצרים נערכים למלחמה מולם. ועל כן 'וַיִּירְאוּ מְאֹד'.
הנצי"ב מוולוז'ין: בתחילה רדף אחריהם פרעה עם צבא קטן, שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, להשיבם למצרים, שכן לא עלה על דעת המצרים שבני ישראל לא ישובו. משנודע למצרים שאין בדעת בני ישראל לשוב, 'וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם', אחרי פרעה וחילו, כדי להשיב את רכושם שהשאילו לבני ישראל.
***
"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ…" (טו, כ)
מדוע נכתב שהיא 'אֲחוֹת אַהֲרֹן', ולא הוזכר גם משה?
בכור שור: דרכה של התורה להזכיר את אחיה הגדול של אשה, כשמציין את שמה, כדוגמת 'בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת'.
רמב"ן: משום שבשירת הים הוזכרו רק משה ומרים ולא הוזכר אהרן, רצתה התורה לכבדו וציינה את שמו בדרך כבוד, ש'מִרְיָם הַנְּבִיאָה' היא 'אֲחוֹת אַהֲרֹן', שהוא אחיה הגדול.
אלשיך: חז"ל אומרים (מגילה יד ע"א): "אמר רב: שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל". נבואה זו התגשמה רק כעת, לאחר שטבעו המצרים בים סוף. ולכן כשראתה שהתקיימה נבואתה, שהתנבאה בהיותה רק אחות אהרן, שהתנבאה על לידת משה, שיושיע את בני ישראל, לקחה את התוף בידה. במילים 'אֲחוֹת אַהֲרֹן' הדגישה התורה את נבואתה, בעודה אחות אהרן, טרם לידת משה.
רש"ר הירש: ללמדנו שמעמדה בעם בין הנשים היה זהה למעמדו של אהרן בין הגברים. כדרך שהפיץ אהרן בין הגברים את הדברים שנאמרו למשה, כך עשתה מרים בין הנשים.
***
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק…" (יז, ט)
מדוע משה הורה ליהושע להילחם בעמלק, ולא נלחם בעצמו?
אברבנאל: משה רבינו ראה שהיתה זו עת צרה ליעקב, שהיו בני ישראל חוטאים על ריבם ונסותם את ה', שהראו שאינם מאמינים חלילה בהשגחתו ובנפלאותיו, ולכן באה עליהם צרה זו להענישם. משה חשש שמסיבה זו אולי לא יגן עליהם הקב"ה ולא ילחם את מלחמתם, ועל כן הוצרך לעשות השתדלות רבה ולהילחם בכלי נשק, בחרבות ובחניתות. משה ידע שיש צורך גם בתפילה, ואם הוא ילך להילחם תיעצר תפילתו, ולכן אמר ליהושע 'בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק', כלומר 'וְצֵא' מהר חורב מסביב הצור, שהיה שם עם הזקנים לענין המים, ולך 'הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק', ויהיה זה 'מָחָר', כשבמקביל 'אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה' להתפלל בעבורם.
מלבי"ם: במלחמת סיחון ועוג נלחם משה בעצמו, משום שהיתה זו מלחמה שהתנהלה על ידי הקב"ה בנסים גלויים, כפי שאמר למשה: 'אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ', שהיו אז ראויים לניסים, בניגוד למלחמה בעמלק, שבה הסתיר הקב"ה פניו מהם ונדרשו למלחמה טבעית. כל ענינו של משה היה מעשה נסים ולא היה בכוחו להילחם מלחמה טבעית, ועל כן הוצרך משה להורות ליהושע, שערוך ומוכן לרשת את הארץ באמצעות מלחמה טבעית בעזרה אלוקית בניסים נסתרים, שיעשה זאת גם במלחמה מול עמלק.
(מתוך ספרי 'תורתך שאלתי' – לימוד פרשיות התורה בדרך שאלות ותשובות, שנכתבו ע"י הרב חגי ולוסקי.
להערות, מייל [email protected])