את הסיפור הבא שמעתי מאברך צעיר תושב בית שמש שחבק את בנו בכורו בחורף האחרון. לאחר הלידה נהג האברך כמנהגו של עולם ונסע עם רעייתו לתקופת החלמה בבית הוריה בירושלים. בט"ו בשבט, לאחר שבועיים בהם שהו בני הזוג בירושלים, הגיעה העת לחזור לביתם שבבית שמש.
בני הזוג ארזו את מטלטליהם ויצאו לנסיעה. בשעה שתיים בצהריים הם הגיעו לביתם עם התינוק, העגלה, המזוודות וכל הציוד הנלווה. בני הזוג היו מותשים ומורעבים לאחר האריזה, התארגנות והנסיעה. אבל לאחר שבועיים בהם שהו בירושלים ביתם היה ריק לחלוטין. זמן ארוחת צהריים כבר הגיע, ובבית לא היה דבר לאכול עבור היולדת ובעלה.
האברך שידע כי ניתן להתפלל לא רק בשמונה עשרה אלא בכל עת ובכל מצב, נעמד בפינת החדר ונשא תפילה קצרה: 'ריבונו של עולם, חזרנו עכשיו הביתה לאחר שנתת לנו תינוק בחסדיך הרבים. אנו מודים ומהללים ומשבחים, אבל כרגע אנו רעבים ואין לנו כלום בבית עד שנספיק להתארגן ולערוך קניות. שלח לנו משהו לאכול, אם לא בזכותי אז בזכות רעייתי האם הטריה, שחזרה עכשיו הביתה עם בננו הבכור'.
כעבור מספר רגעים נזכר האברך ששכח לרוקן את תיבת הדואר, שמן הסתם התמלאה במכתבים במהלך השבועיים בהם לא שהה בבית. בית שמש היא עיר הררית, שרבים מבנייניה בנויים על צלע ההר, והכניסה הראשית שלהם ממוקמת בקומה האמצעית של הבנין. האברך ירד לקומת הכניסה הראשית, פתח את תיבת הדואר ושלף ערימת הודעות ומעטפות שהצטברו בימים בהם לא שהה בבית.
בעודו מעיין במסמכים הוא נכנס למעלית ולחץ על המתג כדי לשוב לביתו. האברך שמתגורר בקומה פלוס שתיים, הקיש בהיסח הדעת על המתג של קומה מינוס שתיים. הוא יצא מהמעלית תוך כדי קריאה, ניגש בטבעיות לצד בו נמצאת דירתו ופתח את הדלת לרווחה.
לתדהמתו הוא מצא את עצמו בתוך סלון ביתו של רב השכונה. האברך ההמום והמובך תפס את ראשו בשתי ידיו וקרא לעבר הרב בהתנצלות: 'סליחה, טעיתי, הייתי שקוע בקריאת המכתב ולא שמתי לב שאני נכנס לדירה מקבילה מקבילה לדירה שלי'.
הרב לא נבהל מהאורח הבלתי קרוא וקידם אותו בחום ובשמחה: 'ממש משמיים הובילו אותך אליי. כבר רציתי לעלות אליך כדי לאחר לך מזל טוב. אני ממש שמח שהקדמת אותי וחסכת לי את הטרחה'.
'תראה מה הביאו לנו בני הקהילה לכבוד ט"ו בשבט', המשיך הרב כשהוא מצביע על מגש פירות ענק ומעוצב שעמד על השולחן. 'מגש פירות יפהפה שכזה בטח שווה מאות שקלים. דא עקא שגם אני וגם הרבנית שתחיה סובלים מרמת סוכר גבוהה. הפרות הללו מכילים כמויות סוכר אדירות, ולאנשים בגילנו ובמצבנו אסור אפילו לגעת בהם. אין לנו מה לעשות עם המגש הזה, חבל שהוא יעמוד פה עד שהפירות ירקיבו. אנחנו רוצים להשתתף אתכם בשמחה, קח את המגש במתנה בשמי ובשם רעייתי. שתרוו נחת מהרך הנולד ותזכו לגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים'.
כעבור חמש דקות הפתיע האברך את רעייתו במגש ענק ומפואר של פירות מעוצבים ונדירים, שנשלחו להם מאת הבורא יתברך בזכות תפילה קצרה שיצאה מעומקא דליבא.
עלינו לזכור תמיד שהתפילה משולה לכלי נשק עוצמתי, שפועל תמיד בלי קשר למי שמפעיל אותו. כאשר נלמד להתפלל לקב"ה מעמקי הלב ומתוך ידיעה שרק הוא יכול לסייע לנו בכל עת, נזכה שכל תפילותינו תעלינה עד כיסא הכבוד ותתקבלנה ברצון.
(מתוך הספר 'לרומם')