"וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" (יא, ב)
המצרים כבר קיבלו תשע מכות, וכמעט נשברו לגמרי. בני ישראל עומדים אוטוטו לצאת ממצרים, ופתאום בא עליהם אסון נורא: שמונים אחוז מהם מתים במכת בכורות!
דבר זה היה אמור להביאם ליאוש נורא, ולהסקת מסקנות: 'אם כך קרה להם, זה עלול לקרות גם לנו. לעולם לא נזכה לצאת ממצרים!'
והנה באותה שעה הורה הקב"ה למשה לומר לבני ישראל שילכו לשכנים המצרים ויבקשו כלי כסף וכלי זהב".
מדוע דווקא אז נצטוו בני ישראל על כך?
אומר הרב ראקוב : אם כל היהודים היו באים ומבקשים מהמצרים כסף וזהב, היה הדבר מדליק אצל המצרים נורה אדומה: מה קרה שכל היהודים צריכים מאיתנו כלים נאים? סימן שהם זוממים לברוח ולקחת הכל איתם!
אך לאחר שמרבית עם ישראל מתו, כמה יהודים באו לבקש? רק עשרים אחוז!
אמרו המצרים: 'כנראה שלקבוצת היהודים הזו יש חג מיוחד לעצמם. ניתן להם את מבוקשם!'
מלבד זאת היה טמון בכך רווח נוסף:
כיצד יתכן שהמצרים לא הבחינו שרק עשרים אחוז מעם ישראל יוצאים ממצרים? הם היו אמורים להבחין בכך ולהסיק מסקנה אחת ויחידה: אם שמונים אחוז מישראל מתו, משמע שהמכות לא ניחתו רק עלינו אלא גם עליהם. אין שום סיבה להניח להם לצאת ממצרים!
מה עשה הקב"ה?
יום אחרי שנתן את חן ישראל בעיני המצרים, הם פיתחו אליהם שנאה עזה בעקבות מיתת הבכורים, וגירשו אותם ממצרים. בכך היתה טמונה הצלתם של ישראל!
מדוע?
כשאדם מפתח שנאה כלפי קבוצת אנשים, גם קצת מהם נראים לו כהרבה. השנאה שרחשו המצרים לישראל העבירה אותם על דעתם, הם לא קלטו ששמונים אחוז מעם ישראל מתו, וכך יכלו ישראל לצאת בבטחה ובגאון.
נמצא שמה שהיה נראה כגורם ליאוש ולחוסר תקוה, הוא שהביא את יציאת מצרים עם כל הכסף והזהב!
*
והנה, אם היו שואלים את היהודים במצרים: האם אתם רוצים לבקש מהמצרים כסף וזהב? הם היו משיבים בשלילה מוחלטת, וזאת משתי סיבות: א. מדוע שהמצרים יתנו לנו כלי כסף וכלי זהב? אין בזה טיפת הגיון! ב. אם נצא בלי לקחת מהם את רכושם, המצרים יאמרו 'ברוך שפטרנו' וישמחו שהתפטרו מאיתנו אחרי שהרסנו להם את המדינה. אך אם ניקח מהם את כספם, הדבר יעורר את חמתם, והם ירדפו אחרינו, כפי שאכן קרה: "ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו" (יד, ה), ופירש רש"י: "נהפך ממה שהיה… לשעבר היו אומרים לו (שם י, ז) 'עד מתי יהיה זה לנו למוקש', ועכשיו נהפכו לרדוף אחריהם בשביל ממונם שהשאילום".
אך עם ישראל לא שואל שאלות. הקב"ה ציוה? זה מה שעושים!
בזכות אמונה תמה זו הם זכו לנס קריעת ים סוף, ראו מראות נבואיים, וקיבלו לא רק את כספם של המצרים, אלא גם את אוצרות פרעה!
מכאן לומדים יסוד נפלא לחיים: בטחון אמיתי קב"ה פירושו 'לשים את השכל בקופסה' ולעשות את רצון ה' בלי שאלות וקושיות. כאשר האדם עושה כך, הוא רואה ניסים ונפלאות באופנים שלא חלם ולא שיער כלל!
*
אברך מהעיר אלעד סיפר סיפור נפלא:
היה זה צום עשרה בטבת שחל בערב שבת. מזג האויר היה חורפי למהדרין. גשם זלעפות ירד, הרוחות שרקו, וברקים הבזיקו בשמים בזה אחר זה.
מכל הבתים עלו ניחוחות תבשילי השבת, והחנויות היו עמוסות קונים. רק בבית אחד היו הארונות ריקים, המקרר היה נקי מכל תוכן והכיריים חפות מכל סיר.
"מתי אתה יורד לעשות קניות?" שאלה אשת האברך את בעלה. "צריך כבר להעמיד את הסירים על האש!"
מצבו הכלכלי של האברך היה קשה. בכיסו לא היתה פרוטה לפורטה, והוא לא ידע כיצד יקנה את הצרכים המינימליים ביותר לשבת, אך הוא לא רצה להלחיץ את אשתו ולכן לא אמר לה מאומה.
הוא נכנס לחדר, ונשא תפילה מעומק הלב: "ריבונו של עולם, תושיע אותי!"
חלפה שעה, והישועה מיאנה לבוא. הוא טילפן לגיסו שהתגורר בקרבת מקום ושאל: "אולי אתה יכול להלוות לי קצת כסף?"
אמר הגיס: "אני מתנצל, אבל גם אני חי על הלוואות. אין לי להלוות לך!"
"מה אעשה?", אמר האברך. "אין לי כסף לקנות צרכי שבת!"
"יש לי רעיון", אמר הגיס. "אתן לך מספר טלפון של יהודי שמתגורר בתל אביב. אומרים שהוא נותן שתי עופות לכל מי שאין לו צרכי שבת!"
"מה יועילו לי שתי עופות? אני צריך כסף לצרכי שבת שלמה!" חשב האברך, אך לאחר מכן התנער ואמר לעצמו: "אם זה מה שזימן לי ה' יתברך, אעשה זאת. אקח ממנו את העופות וה' יעזור הלאה!"
האברך התקשר אל היהודי מתל אביב, ובשפל קול ביקש שתי עופות לשבת.
"איפה אתה גר?" שאל היהודי.
"באלעד".
"אבוא אליך ונרכוש ביחד באחת החנויות!"
האברך היה נבוך. "בשביל שתי עופות אתה רוצה לטרוח?"
"מה אכפת לך?" אמר היהודי.
האברך נכנס ביחד עם היהודי לצרכניה, ולקח עגלה כדי להכניס לתוכה את המצרכים וביניהם גם העופות. להפתעתו, גם היהודי התל אביבי לקח עגלה וצעד במקביל אליו.
הם הגיעו למקפיא הגדול, והאברך הזיז את חלון הזכוכית, לקח שתי עופות והניח בעגלה.
"למה אתה לוקח רק שתים?" אמר היהודי. "קח שמונה!" ובדברו, הכניס לעגלה שלפניו עוד ששה עופות.
האברך עבר למקפיא של הדגים ולקח דג גדול, וכשראה זאת היהודי הכניס לעגלתו שני דגים נוספים. כך היה כאשר לקח האברך בשר בקר, וכאשר המשיך ורכש את שאר המוצרים, ממטרנה וטיטולים ועד מוצרי חלב ביצים וממתקים. הוא מכניס מוצר, וכנגדו היהודי מכניס לעגלתו מוצרים זהים.
הם התקדמו אל הקופה כשלפניהם שתי עגלות מלאות עד אפס מקום. ואז הסתובב האברך אל היהודי ואמר לו: "ביקשתי ממך שתי עופות, ואני מאד מעריך שנתת לי כסף עבורם, אך אין לי מהיכן לשלם את כל הקניה הגדולה הזו!"
"תעביר, תעביר", אמר היהודי בטוב לב. "זה בסדר!"
האברך העביר את המוצרים, והסכום לתשלום עמד על אלפיים שקל. היהודי לא התרגש. הוציא מכיסו כרטיס אשראי מוזהב, והושיט אותו לקופאית.
האברך ארז את כל המוצרים בשקיות, והחל להיסחב עימן בקושי רב, אך לאחר רגע קרס תחתיו. זה היה בלתי אפשרי!
"מה הבעיה?" אמר היהודי. "יש לי רכב. אקח אותך הביתה!"
הם העמיסו את כל הכבודה בבגאז', ונסעו הביתה.
"בואו לעזור לי", טילפן האברך לבני ביתו. "יש פה הרבה שקיות!"
בני הבית ירדו לחניה, ונדהמו לגלות שפע שמעולם לא ראו.
"מה זה?" שאלו את אביהם.
"אליהו הנביא הגיע אלינו", אמר האברך הנרגש והצביע על מיטיבו. "אתם צריכים לומר לו תודה רבה!"
אך היהודי לא חיכה לתודות. מיד כשסיימו בני המשפחה לפרוק את הקניה מהרכב, התניע אותו ונעלם לדרכו.
לאחר מכן אמר האברך הנרגש לבני המשפחה: "תראו את חסדי ה'! כבר שאלתי את עצמי מהיכן יהיה לי כסף לשלם את הנסיעה לתל אביב כדי לקחת את שתי העופות, והנה הקב"ה סידר שלא רק שהעופות הגיעו עד אלינו, אלא שזכינו לשפע עצום!"
מי שעושה את המוטל עליו, ולא שואל שאלות או מחשב חשבונות – יש בידו את המפתח להצלחה!
(רבי גואל אלקריף שליט"א – שש באמרתך שמות)