יעקב א. לוסטיגמן
מזה שנים רבות שהגאון הגדול רבי שלמה קניבסקי שליט"א, בנו חביבו של מרן שר התורה רבינו הגר"ח זצ"ל, מרביץ תורה בישיבות 'קרית מלך' ו'תפארת ציון' בבני ברק, וכבר זכה להעמיד תלמידים הרבה, הלא המה פזורים בכל היכלי התורה, והמבוגרים שבהם כבר הפכו בעצמם למרביצי תורה על פי דרכו המיוחדת של ראש הישיבה שליט"א.
בהזדמנות שניתנה לנו לשחר את פניו, ביקשנו לשמוע מפיו של ראש הישיבה שליט"א איזו עצה טובה למגידי שיעורים ומרביצי תורה, היאך יוכלו להעביר את דברי הגמרא באופן שימצא חן בעיני השומעים ויומתק לחיכם.
"סבורני שכל מגיד שיעור או ראש ישיבה יאמר לכם, שהדבר הראשון שצריכים לעשות כדי להמתיק את התורה בפי השומעים הוא בראש ובראשונה להתכונן היטב לשיעור. ככל שהתוכן יהיה ברור ומבורר יותר אצל המגיד שיעור עצמו, כך יומתקו הדברים יותר באוזני השומעים ובפיהם.
"מעבר לכך, צריכים להשקיע גם מחשבה ומאמץ בהעברת הדברים בשפה ברורה ככל האפשר. הרי השומעים צריכים לאמץ את מוחם כדי להבין את תוכן הדברים שאומר הרב, למה שנעמיס עליהם את הצורך להבין גם את עצם הדיבורים שלו? תפקידו של הרב הוא שהם יבינו, עליו לדבר בקול ברור ובשפה ברורה, כדי שהחלק הזה לא יצריך מאמץ מצד השומעים, והם יוכלו להפנות את כל תשומת הלב שלהם לתוכן עצמו, להבין אותו טוב יותר ולמצוא בו יותר טעם ומתיקות.
"על כך אני יכול להוסיף דבר נפלא ששמעתי מאבי מורי זכר צדיק לברכה, שסיפר שפעם בא מגיד שיעור אל דודו, מרן החזון איש זצ"ל, ובפיו שאלה קשה.
"הרי דרכו של החזון איש היתה שצריכים ללמוד עם הבחורים את הפשט של הגמרא, ולהתמקד בפשט. זה עיקר העיקרים, לפני כל המפרשים וכל החקירות והדרישות, קודם כל לוודא שהבחורים בישיבה מבינים הדק היטב את הפשט הפשוט של דברי הגמרא.
"בא מגיד שיעור אחד לחזון איש ואמר, מה אעשה שהתלמידים שלי אינם מצליחים להרגיש את הגישמאק והמתיקות בפשט הגמרא? הם לומדים את הפשט כמי שכפאו שד, בלי שום הנאה מהלימוד הזה. לעומת זאת, אם נלמד איתם מפרשים ונעסוק בעיון העמוק, הם ייהנו מהחקירה והפלפול…
"השיב לו החזון איש במילים ספורות, תשובה חדה וברורה: כשלמגיד שיעור יהיה טעם בלימוד הפשט, גם לתלמידים יהיה בו טעם!
"כוונת דבריו היתה שלא נכון עשה אותו מגיד שיעור שזרק את האחריות על התלמידים, כאילו הם אלו שלא יכולים ליהנות מלימוד הפשט. אלא הוא עצמו לא מצא טעם בלימוד הפשט, ולכן לימד את התלמידים באופן כזה של חוסר חשק והתלהבות, ואם כן, איך יוכלו התלמידים ליהנות מהלימוד?
"היוצא מדבריו הוא, שמגיד שיעור צריך למסור את השיעור עם חיות, עם התלהבות, 'לעבעדיקייט'. רק כך יוכלו התלמידים ליהנות מהלימוד. אם המגיד שיעור מגיע ומוסר את השיעור בצורה יבשושית חלילה, כמובן שהתלמידים ירגישו טעם דומה בלימודם.
"אני אומר את זה מתוך הניסיון, ובטוחני שמגידי שיעורים וראשי ישיבות רבים אחרים יעידו עדות דומה. כשהמגיד שיעור חי את הלימוד, כשהוא נהנה ונושם כל ווארט, כל קושיא חזקה, ההנאה הזאת עוברת הלאה וחודרת ללב התלמידים.
"מספרים על ב'ברכת שמואל', הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל, שפעם הציג בפני תלמידיו במהלך השיעור איזו קושיא עצומה, כמדומני שהיתה זו שאלה של רבי עקיבא איגר זצ"ל. קפץ אחד התלמידים והשיב תשובה מצוינת לשאלה הקשה. נזף בו רבי ברוך בער בחביבות ואמר לו: רגע, מה אתה רץ לומר תשובה, תן לנו ליהנות מהקושיא לפני שאתה מתרץ אותה!!!
"יש בסיפור הזה לימוד גדול עבורנו. צריכים לדעת ליהנות מקושיא טובה, להתענג על הסברא המחודשת, למצוא גישמאק בתירוץ נפלא. לשים לב לכל התפתחות במהלך הסוגיא, להתבונן וליהנות מזה. לא סתם להעביר את סדר הדברים, פלוני שואל ופלוני מתרץ, צריכים לחיות את זה! וכשהמגיד שיעור לומד כך, גם התלמידים שלו ירגישו את הטעם הנפלא הזה".
- הדברים נפלאים ומתוקים, ובוודאי ימצאו רבים ממגידי השיעורים תועלת מרובה בקריאתם, אבל מה יענו ויאמרו אלו שלא זכו להרביץ תורה לאחרים, אנשים מבוגרים וצעירים, גם בחורי ישיבה שלומדים בכוחות עצמם דף גמרא, בין אם בעיון ובין אם בבקיאות, ורוצים עצה טובה להרגיש טעם ומתיקות בלימוד, זה נכון גם לגבי מגידי השיעורים, הרי ראש הישיבה אמר שהמגיד שיעור חייב ליהנות מהלימוד כדי להנחיל את הטעם לתלמידיו, ואם כן יבוא המגיד שיעור וישאל בעצמו, איך באמת הוא זוכה להרגיש את הטעם הזה???
"בהירות, בהירות בהירות! זה המפתח להנאה בלימוד. וכשאנחנו מדברים על 'בהירות', אין הכוונה לכך שהלומד חייב להבין את כל הסוגיא בלי שתהיה לו שום קושיא. לא ולא. מותר שיהיו קושיות, אבל צריכים לדעת להגדיר ולמסגר את הדברים. איך הסוגיא נפתחת, מה השאלה המרכזית, מה הגמרא רוצה לומר בסברא הזאת שהובאה עכשיו ומה היא מבקשת להוכיח מהברייתא שהוזכרה כאן, מה היה ההווא אמינא איך דחתה אותה הגמרא, ומה היא המסקנא.
"אבל יש עוד חלק שלעניות דעתי הוא חשוב מאוד כדי לקבל גישמאק. סיימת ללמוד סוגיא? תשנן אותה. תחזור עליה! שיהיה לך משהו ביד! כך יהיה לך חשק ללמוד גם את הסוגיא הבאה.
"כשאדם לומד סוגיא ומשקיע בה ומבין אותה היטב, אבל לא משנן אותה וממשיך לסוגיא הבאה, אחרי זמן קצר מאוד הוא כבר שוכח את הסוגיא הקודמת, ובוודאי שלא יודע אותה בכזאת בהירות כמו שידע אותה בעת שעסק בה. הוא מרגיש שבמידת מה העמל שלו היה לשווא, לא נשאר לו מזה נכס לכל החיים כמו שקיווה. לעומת זאת, כשהוא חוזר ומשנן ולוקח אתו את הסוגיא, יש לו תחושת סיפוק.
"אדם שלמד סוגיא וידע אותה, יכול לחשוב עליה גם בלילה כשהוא נשכב לישון. במקום לספור כבשים עד שיירדם, הוא יכול לחשבן את הסוגיא בראש שלו, את השקלא וטריא מתחילה ועד סוף, מה היתה מסקנת הגמרא לפי רש"י ומה המסקנא לפי תוס', מה היתה השאלה של תוס', ומה הם שני התירוצים שהוא תירץ, וכמובן גם מה הנפקא מינא ביניהם. אני חושב שמי שהגיע למצב כזה שהוא מסוגל לחזור על כל הסוגיא בעל פה, מתוך הזיכרון, כל הלימוד שלו מקבל טעם אחר, הסיפוק הוא גדול יותר, לאין ערוך".
- האם יצא לכם, לבניו של מרן שר התורה זצ"ל, לדבר עמו פעם בנושא הזה? היה דבר כזה שילד חוזר הביתה ואומר לאבא "אין לי חשק ללמוד, מה עושים כדי לפתור את הבעיה?".
"לא. זה בכלל לא היה הכיוון. אבי מורי זצ"ל לא היה מבין בכלל את השאלה הזאת. מה זאת אומרת אין גישמאק ללמוד? אז תלמד בלי גישמאק. מחר יבוא מישהו ויגיד שהוא לא מוצא טעם חלילה באחת ממצוות התורה, בגלל זה נאמר שהוא פטור מלקיים אותה? אין דבר כזה.
"אני מאמין שאנשים אחרים בוודאי שאלו את אבא זצ"ל שאלות מהסוג הזה לאורך השנים. שאלו אותו הרבה שאלות, בכל תחום אפשרי וכנראה שגם בתחום הזה, אבל אנחנו, אני לפחות לא חשבתי אפילו לרגע שהוא הכתובת המתאימה לשאלות מהסוג הזה…
"בכלל, אנחנו לא גדלנו בבית שבו היתה הרגשה שיש לנו אבא שונה מכל האבות. קודם כל כי לא הכרנו שום דבר אחר, והורגלנו מגיל ינקות לכך שהוא כל הזמן לומד וחוזר ומשנן, וכו', ורק בגיל יותר מבוגר הבנו שיש פה משהו מיוחד. בנוסף, אבא עצמו היה מבטל את עצמו בביטול מוחלט כלפי אביו מרן הסטייפלר זיע"א, וכל עוד הסטייפלער היה חי עמנו, אבא בכלל לא היה מביע את דעתו על משהו או מייעץ עצות. כאלו דברים הוא היה מיד מפנה לאביו, וככל היוצא מפיו יעשה. הוא בכלל לא ביטא את דעתו או רצונו כל עוד אביו היה חי.
"רק אחרי שהסטייפלער נפטר, פתאום ראו שיש כאן עוד מישהו שכל הזמן היה לידו והסתתר מאחוריו, או אז התחילו לשאול אותו שאלות, ונהיה לו מעמד ציבורי כאדם גדול בפני עצמו".
- אומרים שמרן הסטייפלער זיע"א העיד על עצמו שהוא השקיע בכתיבת ספרו 'קהילות יעקב' שיהיה בשפה ברורה ונעימה, כדי שאפילו ילד צעיר יוכל להבין את דבריו. איך באמת עושים דבר כזה?
"אכן, יש כזאת אמרה שאומרים בשמו. הוא גם הסביר את הסיבה ואמר שאם כבר צריכים להתאמץ להבין, עדיף שיתאמצו להבין את הרשב"א. מה פתאום להשקיע בהבנה של 'קהילות יעקב'? תלמד רשב"א. אלא מה, ללמוד רשב"א זה קשה, וללמוד 'קהילות יעקב' זה קל… זה היה החשבון שלו.
"אבל לגופם של דברים אני לא חושב שזה באמת כך שהדברים מובנים לילדים. הסטייפלער ברוחב דעתו ובגאונותו העצומה עשה כל מאמץ אפשרי כדי לקרב את דבריו לאנשים פשוטים, אבל עינינו הרואות שהוא חשב שלילדים צעירים יש לפחות השגה בגאונות שלו…
"אני יכול לומר מהניסיון שלי, פעמים רבות למדתי 'קהילות יעקב' וחשבתי שאני מבין את דבריו לאשורם, ולאחר מכן פתאום הבנתי שיש כאן משהו הרבה יותר עמוק, וזה לא כזה קל ופשוט כמו שזה נראה. לא פעם הגעתי לשיעור והתחלתי לומר 'שטיקל' קהילות יעקב, ובחור בא עם שאלה כזאת שגרמה לי להבין שבעצם לא הבנתי באמת את מה שהוא אומר והייתי צריך יגיעה והתעמקות כדי להבין את דבריו לאשורם.
"מה שכן, היתה לו הסברה נפלאה ומתוקה. כשהוא היה אומר שיעור זה היה פשוט תענוג נפלא לשמוע אותו. הוא היה מתחיל מהגמרא, מסביר את הפשט הפשוט, קורא בפנים, לאחר מכן קורא רש"י ומסביר, ואז היה מגיע עם שאלה ותשובה ומתחיל לפלפל, זה היה תענוג נפלא לשמוע אותו, והחידוש היה שגם מי שבכלל לא הכיר קודם את הסוגיא שבה עסק השיעור, יכול היה ליהנות מהשיעור. כמובן שמי שבא מוכן קיבל יותר תועלת, אבל גם מי שלא הכיר את הסוגיא יכול היה להבין חלקים מהשיעור, וליהנות משמיעתו, כי באמת היה לו כישרון מיוחד שהקב"ה חנן אותו, בהסברה מופלאה ומיוחדת מאוד".
- לסיום, האם יש לראש הישיבה עצה למגידי שיעורים, איך לגרות את התלמידים לשאול שאלות טובות בשיעור???
"הדרך הנכונה לעשו את זה היא פשוט לוודא שהבחורים מבינים היטב את הנלמד. הרי ידוע שכשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות, וממילא לא ייתכן שכל הבחורים בשיעור יסכימו על כל סברא שמוצגת בפניהם. אם הבחורים מבינים את הסברא, לא ימלט שחלק מהם יתקשו בה וישאלו עליה שאלות. זו דרכה של תורה, וזה דרכו של עולם. כשהבחורים לא מבינים את הפשט באופן ברור, לא יהיו להם שאלות טובות, השאלות שלהם יהיו שאלות של חוסר הבנה, אבל ברגע שהם יבינו את הפשט, באופן אוטומטי אמורות לצוץ גם שאלות טובות.
"אבל בשביל זה צריך שהמגיד שיעור יהיה מוכן לשמוע שאלות, ולקבל אותן כשהן טובות, וכאן אנחנו מגיעים לנקודה חשובה שלמדתי אותה עם השנים.
"הרי בישיבות לומדים את אותן מסכתות פחות או יותר, יש מחזור לימוד של המסכתות בעיקר בנשים ונזיקין, וחוזרים על אותן מסכתות אחת לשלוש שנים אם זו ישיבה קטנה, ובישיבה גדולה המחזור הוא גדול יותר.
"כשמגיע מגיד שיעור ותיק למסור שיעור, זה בעצם שיעור שהוא כבר מסר אותו יותר מפעמיים שלוש. לפעמים זאת הפעם השביעית שהוא מוסר שיעורים על הסוגיא הזאת, הוא מכיר אותה מצד לצד, אין שום מפרש שנעלם מעיניו, הכל הוא יודע בסוגיא הזאת.
"ואז, כשהוא מתחיל להרצות את הדברים ומציג את אחד מיסודות הברזל של הסוגיא, קופץ ילד צעיר בן 14 או בן 17, לא משנה הגיל, ושואל אותו "מי אמר?".
"מטבע הדברים זה יכול להכעיס את המגיד שיעור. מה זאת אומרת 'מי אמר'? זה הרי ידוע ומסוכם על כולם, כבר 40 שנה אני מלמד את הסוגיא הזאת והיסוד הזה הוא יסוד ברזל, למה אתה שואל אותי כזאת שאלה ילדותית???
"אבל האמת היא שהמגיד שיעור צריך לעצור לרגע, ולנצל את ההזדמנות. מי אמר באמת? מי אמר!!! בוא נבדוק, אולי לא באמת הבנתי את היסוד הזה לעומקו.
"דווקא לתלמידים שלומדים את הסוגיא הזאת בפעם הראשונה בחייהם, יש לפעמים שאלות מצוינות, הרבה יותר ממה שיישאלו תלמידי חכמים ותיקים, כי המגיד שיעור כבר נשען על ההבנה שלו מהפעמים הקודמות, הוא בכלל לא בודק את הדברים שוב ושוב, התלמיד לעומת זאת פוגש את המושג הזה בפעם הראשונה ובאופן טבעי הוא רוצה לבחון אותו, מי אמר? תוכיח לי שזה באמת כך!
"בלי ספק, זה עוד פשט במה שאמרו חז"ל "ומתלמידי יותר מכולם", כי מגיד שיעור חכם יידע לנצל את השאלות ה'מעצבנות' הללו, כדי להשביח את הלימוד שלו עצמו בסוגיא, להגדיר את הדברים בצורה מחודדת יותר, והגיע לרמת הבנה טובה ומעמיקה יותר".