מאת: מענדי
השם "הר הזבל" אומר לכם משהו?, אני לא רואה את התגובה שלכם אם אתם מהנהנים עכשיו בחיוך או מרימים גבה או שתיים, אבל אני כשהייתי ילד ונסענו לפעמים מירושלים לבני ברק לביקור אצל הסבתא, אז אי שם באמצע כביש גהה כולם היו סותמים את האף ועושים קולות משונים, כי הניחוחות שעלו מהר הזבל חדרו גם אוטובוס משוריין מוגן ירי, ליצני הדור היו מוסיפים גם שמשם שואבים את המרק שאוכלים בחדר האוכל בישיבה, (אז עדיין לא פינקו את הבחורים כמו היום…) מה שבטוח שאף פעם לא חלפו על פני הר הזבל באדישות, הילדים צהלו המבוגרים הבליעו חיוך, והשיירה המשיכה לעבר בני ברק המעטירה.
כשגדלתי קצת הבנתי ששמו האמיתי של האתר זה 'חירייה' ולשם מפנים את כל האשפה של אזור גוש דן, ואפילו זכיתי לראות פעם מקרוב את ההר הגדול הלז כשלצערי השארתי פעם מזוודה על המדרכה בבני ברק לכמה דקות, וכשחזרתי ראיתי את משאית האשפה מתרחקת והמזוודה איננה, ואותו היום ערב פסח היה, והקיטל הלבן וההגדה של פסח והשטריימל היו כלואים במזוודה שנעלמה, אך בזכות סיוע מהיר ואדיב של אחד מחברי העירייה אותר נהג המשאית שכבר הספיק לרוקן את משאיתו, ונסעתי לחירייה וב"ה מצאתי את המזוודה בריאה ושלמה על כל תכולתה, רק קצת מכווצת עם ריח לא הכי נעים, אבל זה כבר סיפור לכתבה נפרדת.
שבוע שעבר אני מקבל שיחת טלפון מידיד נעורים ששואל אותי בצהלה "זוכר את הר הזבל?" נו אַ וודאי איך אפשר לשכוח, "תקשיב אתה לא מבין מה עשו שם, פארק ירוק ומלבלב אתה חייב לבוא לראות. וכך מצאתי את עצמי באמצע יום חורפי סתמי נוסע בכביש גהה, אך במקום להמשיך ישר לכיוון עיר התורה – פונים ימינה לכיוון יהוד ועושים פרסה לעבר הפארק הנפלא.
על כל פנים, הגעתי לפארק שם ונפעמתי, מה רבו מעשיך השם, להוציא יקר מזולל כפשוט ממש, הכל מלא פריחה יפהפייה, אגמים קטנים, ועצים מכל מיני סוגים, הכי הדהים אותי איך כבר אין שם בכלל ריח רע, איך הם הצליחו להעלים את הצחנה שעלתה השמיימה כל כך הרבה שנים.
אז טיילתי שם קצת זמן וממש נהנתי, וחשבתי לעצמי ראה זה פלא, ההר הזה שאף אחד לא רצה לשהות בקרבתו הפך להיות אבן שואבת להמוני תיירים ומטיילים, ברגע שהחליטו להשקיע בו הוא נהפך מן הקצה על הקצה.
ובהשראת האוירה הפסטורלית, נזכרתי מדברי הרמב"ם הידועים בהלכות תשובה "אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה. והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד"
אז כשהגעתי הביתה חיפשתי את דברי הרמב"ם במקור בהלכות תשובה (פרק ז', הלכה ו'-ז') ואני רוצה לצטט לכם שוב את לשונו הזהב:
גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הָאָדָם לַשְּׁכִינָה–שֶׁנֶּאֱמָר "שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, ה' אֱלֹוקיךָ" (הושע יד,ב), וְנֶאֱמָר "שֻׁבוּ עָדַי, נְאֻם-ה'" (ראה יואל ב,יב; וראה עמוס ד,ו; עמוס ד,ח; עמוס ד,ט; עמוס ד,י; עמוס ד,יא), וְנֶאֱמָר "אִם-תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם-ה' אֵלַי, תָּשׁוּב" (ירמיהו ד,א): כְּלוֹמַר אִם תַּחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, בִּי תִּדְבַּק.
הַתְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים: אֶמֶשׁ הָיָה זֶה שָׂנוּי לִפְנֵי הַמָּקוֹם, מְשֻׁקָּץ וּמְרֹחָק וְתוֹעֵבָה; וְהַיּוֹם הוּא אָהוּב וְנֶחְמָד, קָרוֹב וְיָדִיד. וְכֵן אַתָּה מוֹצֶא שֶׁבַּלָּשׁוֹן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵק אֶת הַחַטָּאִים–בָּהּ מְקָרֵב אֶת הַשָּׁבִים, בֵּין יָחִיד בֵּין רַבִּים: שֶׁנֶּאֱמָר "וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר-יֵאָמֵר לָהֶם, לֹא-עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם, בְּנֵי קל-חָי" (הושע ב, א), וְנֶאֱמָר בִּיכָנְיָה בְּרִשְׁעָתוֹ "כִּתְבוּ אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי… (ירמיהו כב, ל), "אִם-יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן-יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה, חוֹתָם עַל-יַד יְמִינִי" (ירמיהו כב,כד). וְכֵיוָן שֶׁשָּׁב בְּגָלוּתוֹ נֶאֱמָר בִּזְרֻבָּבֶל בְּנוֹ "בַּיּוֹם הַהוּא… אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן-שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי, נְאֻם-ה', וְשַׂמְתִּיךָ, כַּחוֹתָם" (חגיי ב, כג).
כַּמָּה מְעֻלָּה מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה: אֶמֶשׁ הָיָה זֶה מֻבְדָּל מֵה' אֱלֹוקי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמָר "עֲוֺנֹתֵיכֶם, הָיוּ מַבְדִּלִים, בֵּינֵכֶם, לְבֵין אֱלֹוקיכֶם" (ישעיהו נט, ב). צוֹעֵק וְאֵינוּ נַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמָר "גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ" (ישעיהו א, טו). וְעוֹשֶׂה מִצְווֹת וְטוֹרְפִין אוֹתָן בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמָר "מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי" (ישעיהו א,יב), "מִי גַם-בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם" (מלאכי א,י), "עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר" (ירמיהו ז,כא). וְהַיּוֹם הוּא מֻדְבָּק בַּשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּה', אֱלֹוקיכֶם" (דברים ד,ד). צוֹעֵק וְנַעֲנֶה מִיָּד, שֶׁנֶּאֱמָר "וְהָיָה טֶרֶם-יִקְרָאוּ, וַאֲנִי אֶעֱנֶה" (ישעיהו סה,כד). וְעוֹשֶׂה מִצְווֹת וּמְקַבְּלִין אוֹתָן בְּנַחַת וְשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי כְבָר, רָצָה הָאֱלֹוקים אֶת-מַעֲשֶׂיךָ" (קוהלת ט,ז). וְלֹא עוֹד אֵלָא שֶׁמִּתְאַוִּים לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמָר "וְעָרְבָה, לַה', מִנְחַת יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם–כִּימֵי עוֹלָם, וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת" (מלאכי ג,ד).
טאטע זיסער אני רוצה לשוב אליך, שלא יזכרו איזה ריח רע נדף ממני שיראו רק את היופי והחן.
שנזכה…