שלום לרב מאיר שפרכר מגיד השיעור של דרשו, גדול מזכי הרבים, אני נורא נרגש להיות פה היום באולפן שממנו יוצא קול התורה לעשרות אלפים מסביב לעולם, שלום וברכה ר' מאיר
שלום וברכה, שלום לכל המאזינים החשובים, שזוכים ללמוד כל יום דף גמרא לפחות דף אחד, לפעמים גם שני דפים, כשצריך להשלים שבת ואיזה חג, לפעמים חוזרים על השיעור גם כמה פעמים, ההנאה והתענוג ללמוד את הדף, אני שומע מהרבה אנשים שהם שומעים את הדף עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם למרות שהם הבינו רק בשביל להתענג על דברי התורה הקדושה.
אפשר לומר שאני רואה מצילומים אחרים שביצעתי כמה אנשים שמחים פעם אחת לשמוע את המגיד שיעור מעבר לדף גמרא, הם רוצים לשמוע את המקום שלו, ואת החוויות שלו, ואת הזיכוי הרבים שלו, ואני באופן אישי, הרי אנחנו מכרים כבר תקופה ארוכה ולא זכיתי אף פעם להיות באולפן הזה, בעצם זה אולפן באיזה מקום בארץ, בעיר שלך, שממנו יוצא אלפי אלפי דפי גמרא, מסביב לעולם, לא רק בארץ ישראל, ממש מסביב לעולם וזה דבר פלא.
אפשר לומר איפה העיר, הפסוק אומר מימינו אש דת למו, שהקב"ה נתן את התורה מימינו של הקב"ה התורה ניתנה באש, בלולה באש, וכו' חצובה מאש מה שהגמרא אומרת במסכת שקלים, אז פה אנחנו נמצאים באשדוד, מהמקום הזה האש של התורה פורץ לכל המקומות, וכמו שאתם אומרים באמת מקבלים הרבה פעמים תגובות מאנשים שהם רואים את השיעור כל יום אבל חסר להם את החוויה של ההכרות עם מוסר השיעור.
לפני שבוע הגיע אלי כאן לאשדוד, הגיעו כאן שני יהודים מיבנה, הם אומרים שהם ניסו להשיג אותי כמה פעמים ולא הצליחו, הם החליטו שהם עולים על רכב, מגיעים לאשדוד, הם פשוט יחפשו איפה הרב נמצא עד שהם יפגשו אותו. הגיעו אלי הביתה דפקו בדלת, אני לא הייתי מוכן לזה, לא תכננתי את עצמי. דופקים בדלת, הילדים פותחים אומרים לי קוראים לך, עומדים שם שני יהודים הגיעו במיוחד הביאו בקבוק יין, רצינו לראות פעם אחת את אותו מוסר השיעור שמלמד אותנו כל יום את השיעור, הנה עכשיו בחג הסוכות, הגעתי לירושלים, אחד משכונת הר שמואל שמע שאני מגיע לירושלים,
הוא אומר אני חייב לבוא לראות אותך, הוא הגיע במיוחד, ולחצנו יד אחד לשני, דיברנו, כמובן כשלומדים כל יום, חסר את החוויה הזאת של ההיכרות, ותוך כדי שאנחנו מדברים הגיע גיסו, הוא אומר, הנה הוא התחיל גם ללמוד, אני המלצתי לו על השיעורים, והוא יוצא מהרכב הגיס, הוא בא ואומר, מה, זה הרב? ז"א זה בן אדם אמיתי הרב הזה? אני רואה אותו כל יום בכזה מסך ענק אצי בבית, זה הרב? הוא לא האמין שהוא רואה את מי שהוא לומד איתו כל יום. אז באמת זה מאד חשוב קצת לדעת שכן, אנחנו באמת לומדים עם אחד שמוסר את השיעור וגם שמח להכיר את כל לומדי השיעור, אז להכיר באופן אישי, זה דבר מאד מאד חשוב. חלק מהתורה זה גם דרך ארץ, הדרך ארץ זה הדברים מסביב, איך הרב נכנס, להכיר את הדמות מאחורי הקלעים זה דבר חשוב מאד בפני עצמו.
אם אנחנו מדברים באמת על מאחורי הקלעים כמו שהזכרת, אז בוא נבין קצת איפה הכל התחיל, היו, אני יודע שר' מאיר שפרכר זה שם מוכר, אנשים רוצים לשמוע דף היומי, מי שרוצה לשבת ויש לו את הזמן, שגם על זה נדבר עוד מאד, שזה שיעור יותר בצורה הכי ברורה שיש יורד לפרטי פריים, אבל איך הכל התחיל.
פה במקום הזה, לפני אולי עשר שנים אגב זה התחיל בדיוק ביום היארצייט של זקני, רבי חיים מוואלוז'ין, בי"ד סיון, זה היה בערך חודש לפני שהתחיל המחזור של הדף היומי, ליכדנו פה בבית כנסת הזה, בית כנסת שקט כאן באשדוד, באזור ג' מי שמכיר, קבוצה של יהודים, משיעור אחר שנתתי לפני כן בפרשת שבוע בבית כנסת ברובע ז', מקום מרכזי יותר. התכנסנו כאן למדנו מסכת תענית ועוד מסכת כדי שהקבוצה כבר תהיה מגובשת שנוכל את מסכת ברכות להתחיל ביחד בשיעור מגובש. התחלנו קבוצה של בקושי חמישה אנשים, ולמדנו ככה, כמעט, כמעט את כל הש"ס, הגענו עד סדר קדשים, כבר מסכת חולין ככה למדנו פה במקום הזה.
בהמשך, באחד הימים ראיתי פרסום שארגון דרשו ביחד עם זה היה אז ביחד עם קול הלשון יוצאים עם מייזם של לתפוס את השיעור בוידאו, כדי שאנשים יהיה להם הזדמנות להפיץ תורה לא רק בבית כנסת שלהם אלא אולי עוד אנשים יתחברו דווקא לסגנון הזה וירצו לשמוע. כמובן, אחרי שאבי מורי הרב הגאון רבי יעקב צבי שליט"א שהוא תלמיד חכם בפני עצמו, אגב, חשוב לציין שבברית שלי הוא עשה סיום הש"ס וזה יצא בדיוק ביארצייט של ר' מאיר שפירא, קרא לי מאיר חלק מהשיקולים היו גם כן ע"ש ר' מאיר שפירא, הוא לא קרא לי ממש על שמו אולי בגלל שלא היו לו ילדים, לר' מאיר שפירא, הוא קרא לי ע"ש רבי מאיר בעל הנס, אבל הברית שלי היה בדיוק ביארצייט של ר' מאיר שפירא מלובלין ואז אבא שלי עשה סיום הש"ס הוא למד במסגרת כולל ש"ס, הוא היה תלמיד של האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל היה מאד מאד מקורב אליו
בכל אופן, אבי מורי תמיד היה אומר לי, אתה נותן שיעור כל יום, ואנשים נהנים לשמוע אותך למה לא תעשה וידאו מהשיעור הזה? אני תמיד אמרתי לו, שאני שם לב שהדרשנים הגדולים כבר יש מי שיעשה וידאו מהשיעורים שלהם, דבר ראשון בוא ונדאג שהשיעור יהיה טוב, ואם הוא יהיה טוב, כבר יהיה מי שיעשה ממנו וידאו.
אבל הוא כל פעם דחף אותי בוא תעשה וידאו, זה מאד מאד חשוב. וכשראיתי את הפרסום הזה, אמרתי טוב, בוא נלך להיות בקשר עם אותם ארגונים, אולי נעשה וידאו מהשיעור, לא חשבתי שזה וידאו שמדברים למצלמה, ונמצאים בחדר לבד באולפן ומדברים כל אחד יכול לקבל את השיעור באופן אישי כמו שנקרא היום VIP, חשבתי שמדובר שאתה שם מצלמה על השולחן או באיזשהו מקום, איפה שנותנים את השיעור וכמו שהציבור שומעים את השיעור גם המצלמה קולטת את השיעור אז היה איזשהו כנס שעשו, כנס ענק של ארגון דרשו העולמי, עשו כנס ענק, ובדיוק באותו כנס לא יכולתי להגיע בהשגחה פרטית מיוחדת.
ואם הייתי יודע והייתי מגיע לכנס הזה, כנראה שלא הייתי מתקדם הלאה כי לא תכננתי ללכת על כיוון כזה להגיע במיוחד לדבר מול מצלמה גם לא חשבתי שזה דבר שהוא כל כך אפשרי. והקב"ה סיבב שלא הייתי באותו כנס, ואח"כ פנו אלי מהארגון, ואמרו לי שרשום אצלם שאני מעוניין לשמוע פרטים אז אני מוזמן לפגישה במשרדים זה היה באזור גאולה. נכנסתי שם וזה היה מקום מאד מסודר, היה שם אחד בשם ר' יענקלה קרישבסקי קראו לו אז, הוא קיבל אותי והסביר לי את כל התכנית שרוצים עכשיו לעשות מערכת חדשה, היום זה כבר דברים מוכרים, כבר אלפי אנשים כבר נהנים מהמיזם הזה, אבל אז זה היה ממש בהתחלה, הוא אמר לי אנחנו רוצים לעשות שמצלמים את המגידי שיעורים, הם עומדים, ויושבים בצורה מסודרת ומקליטים את השיעור, בוא תקליט את השיעור הזה פה. בוא תקליט שיעור כזה. אמרתי לו, שלא זה מה שתכננתי, הוא אומר לי אתה יודע מה, יש פה את האולפן עכשיו מישהו יצא לפני שמישהו הבא יגיע, תשב, כבר הגעת עד לפה, בוא תעשה איזשהו שיעור. אמרתי בסדר גמור תן לי כמה דקות ככה לארגן את הדברים, אני בכל מקרה הייתי רגיל כבר לתת שיעורים במקומות אחרים, תן לי, להגיד פחות או יותר את הדרשה, השיחה הקבועה שנותן בימים האלה. התיישבתי מול המצלמה, והקב"ה עזר והדברים פשוט קלחו.
הקלטתי את זה בעברית, הקלטתי גם כן באידיש, ולחצנו ידיים אחד לשני ונפרדנו. שנה וחצי עברו ושכחתי לגמרי מכל הסיפור. לא חשבתי שמשהו יתגלגל מזה, אפילו לא בדקתי אם פרסמו את השיעור הזה. טוב עובר שנה וחצי ואז אני חושב שאתם התקשרתם אלי, ישבתי במשרד של הישיבה, ישיבת פיטסבורג אני מקבל טלפון אחד מבכירי ההנהלה של ארגון דרשו, מה הענין? אומרים שההנהלה שמעו את הדברים שנתתי על ספירת העומר והם החליטו שהסגנון הזה מתאים לעשות איזה עוד איזה תכנית שנעשה איזשהו וידאו בענייני אהבת תורה, הרבה אנשים רוצים ללמוד אבל אין להם כל כך את החשק, איך אפשר לתת, איך אפשר להכניס אהבת תורה.
הוא יתן את התוכן, הוא יתן את הרעיונות, את הסיפורים ואני פשוט יעביר את זה בוידאו. טוב, אמרתי בסדר גמור אדרבה, חבר אני לכל אשר יראוך ה' אם זה יכול להוסיף תורה אז אדרבה, יהי חלקי עמהם. אחרי שבוע אולי חודש, אני מקבל עוד פעם טלפון, לא בסוף ההנהלה החליטו לא הולכים על ענין קטן של וידאו אחד על אהבת תורה, הולכים לעשות את כל הש"ס שיעורים בדף היומי. טוב אמרתי אני בודאי מוכן לחשוב על זה. אחרי שבוע קיבלתי שיחת טלפון מהמנכ"ל בעצמו, ודיברנו שיחה ארוכה, כמובן שהשאלה שעלה על הפרק הרי מדברים פה על כלים שלא כל מה שמופיע בכלים האלה זה תמיד על טהרת הקודש, אז איך אפשר לתת איזשהו הכשר לדבר כזה לבוא לתת שיעורים בצורה מסודרת, זה נראה כמו נותנים איזשהו אישור וכמובן שהוא נתן לי את העידוד והדחיפה שכל גדולי ישראל מעודדים את המיזמים האלו להגדיל תורה ולהרבות תורה בעם ישראל.
בשביל הדור שלנו זה, דבר שהוא מאד מאד חשוב והוא יביא המון תועלת, סיימנו את השיחה, קבענו להפגש, נפגשנו בערב, באזור שמונה בערב בסוף היום. שם ישבתי שעה אחת עם ההנהלה, קיבלתי שם כלים שעד היום הם ממש, עצות זהב איך לתת שיעור בצורה טובה, איך להעביר את השיעור דרך הוידאו בצורה שיהיה תועלת לכל אלו שישמעו את השיעורים האלו, ומאז והלאה עברו הרבה, כמו שאומרים מים בכנרת
אחת מעצות המפתח שקיבלת זה היה לפתוח עם איזשהו סיפור, איזושהי אנקדוטה וזה אחד הדברים הכי יפים בשיעורים שלך, רק שלך.
אנשים לא יודעים שלפעמים דווקא הדברי פתיחה של השיעור, להכין את הדברים למצוא רעיון טוב עם מה לפתוח את השיעור, לפעמים יכול לקחת יותר זמן מאשר את כל השיעור עצמו להכין, למצוא איזושהי נקודה יפה לפתוח איתה את השיעור, אפשר אולי לומר שזו הכוונה שהגמרא אומרת שרבא לפני שאמר את השיעור היה אומר איזה מילתא דבדיחותא כדי שהתלמידים יתבדחו, אז יש מפרשים שיתבדחו הכוונה איזה שהוא משהו שיצחקו, לא חייב להיות שזה הכוונה שיצחקו בדחא הכוונה מלשון שיתרחב הלב שלהם, לשמוע את דברי התורה ולפעמים כשבן אדם בא ושומע ישר מה הנפקא מינא בין המחלוקת בהווא אמינא ובמסקנה ישר הוא עוזב, אני לא מבין מילה אחת, זו שפה שאני לא מכיר, אבל כשמדברים איתו על המושגים שהוא מכיר, מדברים איתו על דברים פשוטים, אני מתאר את זה, כמו שבן אדם בא להמריא במטוס, אי אפשר לעלות למטוס כשהוא באוויר, דבר ראשון המטוס נמצא בנמל התעופה הוא נמצא במושגים שאנחנו מכירים, בגובה העיניים שלנו, אז אנחנו עולים על המטוס וככה לאט לאט אנחנו ממריאים יותר ויותר ויותר גבוה
ככה גם כשלומדים שיעור, אתה לא יכול ישר להתחיל מלמעלה, דבר ראשון אתה מתחיל בדברים שהציבור מכיר, עם המושגים המוכרים ככה לאט לאט אנחנו מתרוממים עם התורה הקדושה עד שאנחנו ממריאים, מגיעים לפסגות של התנאים והאמוראים.
אני חושב שלמצוא כל פעם משהו שיש לו איזשהו הקשר למה שאתה הולך ללמוד זה באמת משימה לא פשוטה
כל פעם אני נושא תפילה מיוחדת להקב"ה עד הנה עזרונו רחמיך, עכשיו אני לא רואה פה שום דבר מענין איך לפתוח את השיעור, אבל אני בטוח שאתה תמצא בשבילי משהו, ותמיד בסופו של דבר הקב"ה שולח איזשהו רעיון שגם קשור לתחילת השיעור.
וואו, כמה דפים זה בעצם מאז שהתחלת את השיעורים בדרשו? על מה אנחנו מדברים? על קרוב ללא מעט מסכתות
אני חושב שכבר עברנו, התחלנו מתחילת סדר קדשים, שזה מסכת זבחים, מנחות, כל המסכתות האלה, ואז כשסיימנו את הש"ס התחלנו עוד פעם במסכת ברכות, עכשיו אנחנו כבר אוחזים במסכת יומא נכון לזמן השידור. זה בערך חצי ש"ס כבר, כן יתן ה' וכה יוסיף.
אנחנו ראים את זה במשרד, אני לא בטוח, אני משתדל באופן אישי, להעביר אליך כמעט תמיד את התגובות אבל לא תמיד, ויש תגובות כל הזמן מסביב לעולם, אני מקבל מארגנטינה, אני מקבל מאמריקה, מצרפת, אנשים, משגיחי כשרות בסין אומרים אני לא יכול לפתוח את היום בלי להתחיל ללמוד עם ר' מאיר, אבל, אתה לא חש את זה ביום יום אתה בסופו של דבר יושב באולפן ריק ונותן שיעור למצלמה, אתה יודע כי אנחנו מספרים לך, אבל איך אתה מתמודד עם ההרגשות האלו של חוסר החיבור לציבור.
כן. האמת שהקשר עם הציבור הוא מאד מוסיף ויש לי בפלאפון את כל אחד שמתקשר אלי בגלל השיעור, שאלה, או תשובה לספר לי שהוא סיים עוד מסכת ועוד מסכת, הוא עשה איזה שמחה, יש לו הערה, את כל האנשים האלו אני שומר אותם, כדי לשמור באמת, להרגיש הנה כן יש אנשים שאיתם אני מתקשר, ותמיד כשאני בא להתחיל את השיעור אני חושב לעצמי אני מכיר חלק לפחות מאותם המשתתפים, ואליהם אני מדבר, ויש כאלו שאותם אני בינתיים לעת עתה לא מכיר, ובאמת זה באמת מאד מאד חסר, הענין הזה של הציבור, שאתה לא רואה אותם מול העיניים זה מאד מאד קשה, אבל בזמן השיעור עצמו, זה הכל בתחילת השיעור. בזמן השיעור עצמו, באמת שלא כל כך מרגישים יש אנשים, אין אנשים, אתה פשוט נכנס לתוך הגמרא, לתוך התורה הקדושה אתה שוחה בים, אתה פשוט שוכח אתה נמצא שמה עם החתונה של האמוראים, אתה נמצא שמה, היה מחלוקת שלמה שם בתחילת מסכת ברכות שרצו להעביר את רבן גמליאל מהנשיאות, אתה נכנס שם לתוך עובי הקורה, אתה שוכח איפה אתה נמצא, אין אנשים בעולם הזה, אין לך משתתפים, אין שום דבר, אתה עכשיו בתוך ההיכל של האמוראים, בתוך ההיכל של התנאים, אני מקווה שהמשתתפים גם כן כשהם לומדים את הגמרא הם לא מרגישים שהם נמצאים מול איזה פלסטיק, ומסתכלים במסך, אלא הם באמת חיים את התורה מקבלים את הקדושה, ואת הקרבת ה' המיוחדת שיש בתוך הגמרא.
בוא נדבר קצת על הסגנון של השיעור שלך, אחד הדברים שהכי מייחדים את השיעור שלך , מלבד מה שהזכרנו הפתיח שנותן השראה ונותן לב פתוח ורחב ללמוד את הגמרא, זה שיעורים שרואים את המאמצים הכל כך, וההשתדלות הכל כך גדולה שלך, לתת דף גמרא במאה אחוז הבנה. לא, אתה לא משאיר אבן על אבן, ואני חושב שבשביל להגיע לרמה כזאת של להעביר שיעור בצורה כזאת מדובר בשעות בשביל להכין דף אחד, בוא נרחיב על זה קצת.
אתה מדבר איתי היום? בחדר הזה שאנחנו מדברים ישבתי אתמול עד אזור 4 לפנות בוקר, עד שאני מצליח לתת את השיעור בצורה רהוטה מושלמת, לא לוותר על שום פסיק הכי קטן, ערב יום כיפר, שנה הזאת היינו צריכים לאכול סעודה מפסקת, אבל היה בדיוק דף גמרא עם הרבה חשבונות במסכת עירובין, מי שמכיר שם את כל החשבונות, כביצה, כזית, חצי, כדי אכילת פרס, חצי חציה, חצי חצי חציה, וסוגיות של אסטרונומיה, כל מיני סוגיות קשות וזה ערב יום כיפור, אין מה לעשות זה הדף שאתה צריך עכשיו ללמוד, לשבת שעות על גבי שעות ערב יום כיפור, באותו זמן שאפילו רבי עקיבא היה אומר לתלמידיו הגיע הזמן לצאת מבית המדרש.
אבל פה בדרשו זה השגות אחרות, צריך לשבת ולעמול שעות על גבי שעות בגמרות הקשות שבש"ס, לפעמים יש הרגשה לך תדע, אולי אתה בן אדם היחיד אולי, מהיחידים בעולם שעוסק בסוגיות כאלה קשות, כולם מתכוננים ליום כיפור. בפורים אתה לא יכול לתת לעצמך את ההפוגה, אתה צריך גם לעסוק בסוגיות קשות ומורכבות שבש"ס כי אתה צריך לתת לציבור שיהיה להם את השיעור בצורה הכי הכי ברורה והכי בהירה, כי אם יש נקודה אחת שלא מובנת לפעמים בן אדם חסר לו משהו אז הוא מרגיש שהוא לא יכול להתקדם הלאה כי הוא לא הבין, מאד מאד חשוב שהתורה תהיה תמימה. שמעתי פעם, אומרים שהתורה היא כל כך מתוקה וכל כך נפלאה, תורת ה' תמימה משיבת נפש, ככה כתוב בתהילים, כולם אומרים אתה מספר לי שהתורה היא תמימה, משיבת נפש, כשאני נוסע לשוויץ זה משיבת נפש בשבילי, אולי יש כאלה, בדובאי כן, ליסוע לדובאי בשבילי זה משיבת נפש, זה נופש אמיתי, תורה תעשה לי טובה מהרגע שאני מתחיל ללמוד אני מחכה לרגע שאני אסיים אז איך כתוב שהיא משיבת נפש, על זה הפסוק אומר, תורת ה' תמימה, כשזה בשלמות, כשאתה מבין את זה במאה אחוז, ואתה לא לומד ככה בצורה העיקר לעבור את הדף, אני רואה עכשיו להכנס לתוך הגמרא, להבין את זה הכי ברור שאפשר זה מה שבסופו של דבר משיבת נפש, זה מה שגורם לבן אדם את האושר, זה מה שגורם לבן אדם את השמחה, זה נותן לו תחושה שטוב לו, לא אכפת לו מה אומרים עליו, לא אכפת לו מה חושבים עליו, הוא פשוט מאושר על אדמות.
עוד מעט אנחנו מתקדמים כבר מעבר לחצי ש"ס אני חושב, יש אנשים שמחזיקים איתך מתחילת ש"ס ויש אנשים שמנסים לפעמים נופלים, יש שם בעירובין היה גמרות קשות, מה אפשר באמת לתת לאנשים אמירה שיצליחו להחזיק עם הרכבת בעז"ה עד הסוף?
הדבר החשוב ביותר זה שבן אדם אף פעם לא יתן לעצמו את הדילוגים, יש כאלו שאומרים, כן לדלג, יש כאלו אומרים לא לדלג, המציאות מוכיחה שכשבן אדם לומד דף גמרא כל יום, ויש לפעמים שהוא לא למד את הדף גמרא של אותו יום, אז יש לו שתי אפשרויות, אפשרות אחת להגיד טוב לא למדתי דף אחד, מחר נלמד את הדף של מחר, דבר ראשון צריך להגיד שגם אחד שלא מחזיק עם הדף כל יום, כל דף שהוא תפס זה רווח. זה כמו שבן אדם רואה .ש… הוא מאבד, מאבד, מאבד, לפחות מה שיתפוס שיתפוס. אחד מגיע, אל הרב אומר לו שמע אני נמצא שם בשוק ויש לי דוכן של תפוחים. וכל הדוכן נפל אנשים באים תופסים לי את כל התפוחים, אז הוא אומר לו רגע ואתה תופס ביחד עם כולם, הוא אומר לא, אני בא ומסתכל וכואב לי שכולם חוטפים, הוא אמר אם כולם חוטפים, תחטוף גם אתה שישאר לך משהו, חטוף ואכול חטוף ושתה מה שתפסת תפסת.
אם אדם למד מסכת אחת דבר גדול, אשריו ואשרי חלקו, למד שתי מסכתות גם דבר גדול מאד. הוא היה מסכת אחת שהוא דילג, היה לו איזשהו אירוע שהוא לא יכל ללמוד, לפעמים אדם, עוברים עליו דברים שפתאום הוא מצא את עצמו אחרי חודש וחצי שהוא לא למד גמרא כל יום. אז יש לו שתי אפשרויות, אם הוא לומד בשיעור בבית הכנסת, וחברי השיעור כבר התקדמו, הוא לא יכול עכשיו ללכת ולהמשיך איפה שהוא אחז לפני שהוא עשה את הפער הזה, לפני שהוא נפל, אז העצה הכי טובה שירשום לעצמו בפנקס את המסכת הזאת מהדף הזה עד הדף הזה דילגתי אני עכשיו ממשיך עם כולם, ולעת מצוא אולי יום אחד יהיה לי זמן אני אשב ואשמע שיעורים של אחד שאני מצליח להבין את הסגנון שלו, אני מתחבר לסגנון שלו, וכך אני אדביק את אותם שיעורים שחסרים לי.
אבל אחד שהדרך הלימוד שלו זה בקצב שלו בעצמו, ההמלצה הכי טובה אם הוא נפל פשוט שהוא יקום, שבע יפול צדיק וקם, איפה שהוא נפל כשהוא קם ימשיך הלאה איפה שהוא אוחז, וישתדל כל יום ללמוד לפחות דף אחד שימשיך עם הקצב של דף. יש לו אפשרות ללמוד עוד עמוד, עוד חצי דף עוד קצת, ישנסה כל הזמן להדביק את הפער, מהנסיון שלי, במחזור הקודם שלמדו את הדף היומי אני גם כן היה לי לפעמים היה לי איזשהו פיגור לפעמים היה לי יום יומיים שהיה פתאום דפים קשים ולא הספקנו ללמוד את כל הדף, היינו יכולים לדלג לדף הבא ולהמשיך. אבל אנחנו התעקשנו אין דבר כזה, חור. כשאתה מתחיל לעשות חורים לפעמים מאבדים, איזה חור? איפה החור היה בדיוק, ובן אדם אמר לי שבוע שעבר סיימתי את כל מסכת עירובין חוץ מעמוד אחד. נו אז תלמד את העמוד הזה, אני לא זוכר איזה עמוד זה היה. איזו מין הרגשה זאת מסכת עירובין היא מסכת מאד מורכבת למדת את כל המסכת למה הרשת לעצמך לפספס עמוד אחד. למה? כי העמוד הזה היה קצת קשה. ההבדל בין דף קשה לדף קל, זה הבדל של עוד חצי שעה זה הבדל של עוד שעה חבל קח לעצמך את הזמן, תפנה את עצמך מהטרדות. תלמד את העמוד הזה ותמשיך עוד ועוד ועוד, אל תעשה חורים, אבל זה כמובן כשאדם לומד בקצב שהוא יכול ללמוד בו אבל אם הוא לומד בשיעור אין לו את האפשרות להגיע לדבר הזה לפחות שירשום לעצמו – – –
אבל אם אין לו את האפשרות הזאת לפחות שבכל פעם שהוא מדלג, שירשום לעצמו מפה עד לכאן, אני עוד צריך להשלים וכך יעלה בחזרה על הרכבת, זה סוד מאד מאד גדול של הצלחה. לא לתת לעצמך חורים. ברגע שיש יותר מידי הרבה חורים, בסוף בן אדם יכול להשבר.
ז"א השיטה הנפוצה באמת שאומרת שאנשים תרשמו בצד ותזכרו להשלים היא בסדר אבל אתה הרב אומר שכדאי להשלים תוך כדי תנועה ולא לחכות עכשיו להרבה זמן, זה החידוש.
כן. אחד שיש לו את האפשרות זה הדבר הכי טוב.
אני חושב שבסופו של דבר, כאשר אדם מסיים מסכת, ומצליח לסיים אותה, אפילו מסכת קטנה או גדולה אז הוא שמח את שמחת השלימות, זה מה שמחזיק אותו הלאה.
נכון.
והשאלה היא באמת, איך אנשים יצליחו, אני חושב שמי שגמר את הש"ס פעם אחת, הוא כבר נמצא בפנים, אצלו השאלה פחות קשה, אבל בעלי בתים וכדומה שצריכים להשלים, זה נהיה משהו מאד מורכב. בוא נדבר קצת על לא מזמן היה פה מצב באשדוד, רוב חלקי הארץ, אבל באשדוד היה נורא קשה מבחינה בטחונית, ואני מניח שכנראה באמצע סברא מאד קשה היתה, היה לכם צבע אדום, מה?
יש תו ירוק, צבע אדום ב"ה השנה הזאת צבעונית. ויש הרבה מאד שינויים, והרבה דברים לא שגרתיים, ואדם לא ידע מה יהיה איתו מחר, מה יהיה איתו עוד שבוע, כבר לא מתכננים, יודעים שהקב"ה מכין לנו את העתיד. אבל כן, כמו שאתם אומרים, קודם כל כדאי לציין שהדבר שמחזיק אותנו בכל המצבים, בכל הדברים שקורים, זה הדף גמרא, כשבן אדם יש לו את הקביעות, שהוא לומד את הדף והוא לא מוותר, זה מחזיק אותו בכל הזמנים הכי קשים, אבל כן, באמת לפעמים באמצע שיעור עצרנו את השיעור, היה אזעקה של צבע אדום, נכנסנו פה למקום מוגן, חיכינו כמה דקות עד, זה היה הפעם בממטרים, זה לא היה טיל אחד כל פעם, נתנו לנו כל פעם אזה עשר עשרים טילים בפעם אחת, אז בינתיים נכנסו למקום המוגן, חיכנו עד יעבור זעם וחזרנו חזרה, המשכנו את השיעור הלאה. זה מה שנתן לנו את החיות. זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני.
היו לא מזמן שהרב גם נותן שיעורים על פרשת השבוע לפעמים, יש טורים מידי פעם שהרב כותב, ואני חושב שזו הזדמנות גדולה להגיד באמת לצופים שאפשר לצפות בעוד תכנים של הרב מי שרוצה, אני בעיקר חושב שמי שקצת נחשף לפעילות הכל כך מקיפה והמעמיקה הזאת להכין את השיעורים זה באמת בסופו של דבר גורם מחייב גדול למי שלומד את הדף היומי בשביל להחזיק אם הרב מחזיק אז גם הוא צריך להחזיק
כן, אחרי הכל, ולפני הכל, ובאמצע הכל צריך לזכור דבר אחד, לפני כל שיעור שאני בא לתת, למצלמה אני נושא תפילה לקב"ה שלא תצא תקלה על ידי, שנזכה להסביר את הדברים, בסברא ברורה בהירה ומובנת, שהדברים יהיו דברים המושכים את הלב לעבודת ה', תפילה, רק תפילה לקב"ה, זה הסוד של כל הסודות. אם אדם רוצה להצליח בכל תחום שהוא, התפילה צריכה להיות הדבר הראשון, שהוא עושה לפני כל דבר, וגם פה כשאדם רוצה להחזיק, בדבר הכל כך גדול הזה של לימוד תורה של דף כל יום ועוד שאר חלקי התורה, להתפלל לקב"ה שיזכה אותנו להמשיך ולהתמיד בלימוד התורה
.
הרב הגאון רבי מאיר שפרכר שליט"א יישר כח גדול ששיתפת אותנו מאחורי הקלעים, ובאמת שיהיה לנו את הזכות גם כן, לקחת חלק במפעל הקודש הזה, תודה רבה
יישר כח, לסיום צריך להגיד, שהמגיד שיעור הנתינה של השיעור שלו, זה החלק הקטן בהגשת שיעורים. החלק הגדול באמת זה הארגון העצום הזה, ארגון דרשו, שפה ההזדמנות להוקיר אותם ולהעריך אותם שהם עובדים ימי ולילות וכפשוטו, בלי גוזמה יושבים ומשקיעים שעות על גבי שעות כדי שהתורה תתרבה בעם ישראל, כמו מפעל שמייצר תורה, שמייצר יראת שמים, כל הזמן עסוקים, איך אפשר לשפר, איך אפשר לייעל, איך אפשר להשקיע יותר ויותר, יש מקומות שעושים את הדברים בשביל לצאת ידי חובה, אבל משפט המפתח ששמעתי פעם מההנהלה בדרשו, אפשר לעשות את השיעור בצורה אחת, אבל אם אתה תשקיע עוד עשר, עשרים אחוז וזה יהיה מושלם זה יהיה שיעור אחר לגמרי.
אני רואה פה את המוטו של ההצלחה של ארגון דרשו, בנוסף כמובן למה שכל גדולי ישראל אומרים שיש סייעתא דשמיא מיוחדת שמלווה את הארגון הזה, ה' עמו. ורואים שהקב"ה מלווה ועוזר ומסייע לארגון הזה, אבל בנוסף לזה, גם יש את המסירות נפש, כמו שנשיא דרשו הרב דוד הופשטטר אמר בסיום הש"ס שאם בן אדם רוצה שבאמת יהיה לו סייעתא דשמיא מיוחדת צריך לעשות מסירות נפש, כשבן אדם מוסר נפש על משהו הוא זוכה לסייעתא דשמיא מיוחדת וזה באמת ההנהלה של הארגון, הצוות של המדיה, העורכי וידאו, יש אחד מהעורכים החשובים, הרב גדעון מוסקנסקי שחשוב באמת להדגיש את השם שלו גם כן כאן על הבמה הזאת, כמה שהוא משקיע במסירות מיוחדת, על כל פרט קטן, כדי שכל דבר יצא על הצד הטוב ביותר, וכל ההנהלה שעובדים בכוחות משותפים, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה בכזאת השקעה מיוחדת, אנחנו רואים את התוצאות, לפעמים אנחנו אפילו לא קולטים את ההשקעה הגדולה שיש כאן, לפעמים אם הסאונד היה קת יותר חלש כבר היה מאד מעייף לשמוע את השיעור, אם היה קצת, משהו לא כל כך במקום אנחנו אפילו לא היינו מרגישים, זה היה מפריע לנו להקשיב זה שאנשים כל כך נמשכים לשמוע את השיעורים זה תודות להשקעה הגדולה שלהם, וכמובן שכל העוסקים, כל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם ובודאי שזו זכות עצומה מאד.
אמן יישר כח גדול באמת ר' מאיר על הזמן שהקדשת עבורנו, ושתזכה להמשיך לזכות את הרבים, תודה רבה.
יישר כח יגדיל תורה ויאדיר