יוחנן וסרמן
זה קרה לפני כשמונה שנים. הרב יוסף סגל, אברך כולל שהתגורר במודיעין עילית, ובמשך שנים שימש כמגיד שיעור ב'דף היומי' בבני ברק, הן בבית הכנסת הגדול והן ב'קהל חסידים' בקרית הרצוג, וכן שיעור נוסף במודיעין עילית בשעות הערב, ישב בקידושא רבא שנערכה אחר תפילת שחרית באחד מבתי הכנסת ב'ברכפלד' שבמודיעין עילית.
בעודו טועם מיני תרגימא ומשוחח עם היושבים לצדו בענייני הפרשה, פנו אליו שני אנשים והעלו הצעה מעניינת: אתה הרי מוסר שני שיעורים ב'דף היומי', למה שלא תפתח גם שיעור אחד כאן בבית הכנסת? אנחנו רוצים שיעור טוב, נגייס עוד כמה אנשים וכך נרבה תורה בישראל.
"לומדי 'הדף היומי' עמדו אז לסיים את מסכת 'יבמות', וההצעה שלהם היתה שבעוד שבועיים וחצי, כשיתחילו מסכת 'כתובות', נפתח את שיעור החדש…", מספר הרב סגל.
"אבל אני אמרתי להם שזה לא עובד ככה… אי אפשר להקים שיעור בעוד שבועיים וחצי, זה לא יתפוס. אם רוצים להקים שיעור חדש, צריכים לפתוח אותו באופן מיידי!
השיעור נפתח באופן מיידי, בשעה חמש וחצי לפנות בוקר. היה זה ב'עשרה בטבת'
"ואכן השיעור נפתח באופן מיידי, בשעה חמש וחצי לפנות בוקר. היה זה ב'עשרה בטבת', ומאז כבר שמונה שנים, בלי עין הרע, השיעור קיים, וב"ה הגיע לממדים שלא יכולנו אפילו לדמיין אז – כ-60 ואף 70 משתתפים בשיעור! אנשים באים מכל האזור, מגיעים לא רק מברכפלד, שבה ממוקם בית הכנסת, אלא גם משכונת 'קרית ספר' הסמוכה, וגם מיישובים אחרים, מחשמונאים, ממתתיהו, יש לנו משתתף אחד שגר באחיסמך, ועוד. כמו כן השיעור מועבר בשידור ב'זום' ויש עוד כעשרה משתתפים, נוסף על אלו שנמצאים במקום. מסתבר שהשעה המוקדמת, לא רק שלא פוגעת במספר המשתתפים, אלא שהיא אפילו הפכה למעלה גדולה, כי אין כמעט שיעורים בשעה מוקדמת כל כך".
הרב סגל מציין מעלה נוספת של השעה שבה מתקיים השיעור: "ברוך ה' יש לי ניסיון של מסירת שיעורים ואני יכול לומר שאין כמו שעות אלו של לפנות בוקר, הלימוד בהן הרבה יותר איכותי ופורה, גם בגלל שאנשים פשוט יותר ערניים, וגם בגלל שאין להם שום דבר שמפריע להם ללמוד. הטלפון אף פעם לא מצלצל, אין לו שום סיבה לצאת מהכיס בשעה 6:00 לפנות בוקר, אין שום הודעות ועדכונים בזמן הזה. כל העולם ישן, רק אנחנו אלו שנמצאים בשיעור, יושבים ליד הגמרא!".
עם זאת, לא כולם יכולים להתאים את עצמם: "זה לא קל להתרגל לקום בשעה כזאת", הוא אומר, "רבים מנסים ולא מצליחים להחזיק מעמד לאורך זמן, ולכן היה ביקוש גבוה להקים שיעור נוסף גם בשעות אחה"צ. לפני כשנה, כשהתחילו ללמוד 'נדרים' הקמנו עוד שיעור בשעה 17:00 וב"ה גם שם יש קהל של כ-30 איש כן ירבו.
"גם בתקופת הקורונה, לא ויתרנו על השיעור. הוא נמסר בחצר של אחד הבניינים בעיר, והועבר ב'זום' כך שהמשתתפים יכלו להמשיך ולהיות שותפים לו, במשך כל התקופה המתוחה הזאת שעברנו יחד, עד שחזרנו לשגרה".
ההפתעה הגדולה ביותר היתה השיעור של 'דף היומי בהלכה'
אבל ההפתעה הגדולה ביותר מבחינת הרב סגל, היתה השיעור של 'דף היומי בהלכה': עוד מאז שהתחיל המחזור הקודם של 'הדף היומי בהלכה' התחלתי במסירת שיעור במשנה ברורה לפי סדר הלימוד הזה, מיד אחרי תפילת שחרית בבית הכנסת. זה יוצא בערך בשעה 7:00 בבוקר, לפעמים קצת יותר מאוחר, תלוי מתי מסיימים את התפילה.
"אבל באו אנשים ואמרו שזה מדי מאוחר להם. הם צריכים לצאת מיד אחרי התפילה לעבודה, כדי שלא להיתקע בפקקים. ניסינו לחשוב על שעה אחרת להקמתו של שיעור נוסף ואז החלטנו שאם השיעור בחמש וחצי כל כך מצליח, למה שלא נעשה עוד שיעור, בחמש ורבע…
"יצאנו לדרך, וב"ה גם השיעור הזה זוכה להצלחה רבה. אומנם לא 70 משתתפים, אבל יש כמה עשרות משתתפים ב"ה, ועוד היד נטויה. זה מאוד מחמם את הלב לראות יהודים שמתאמצים כל כך לקום בבוקר השכם, כדי ללמוד הלכה, ללמוד גמרא, לשמור ולחזק את הקשר שלהם עם הקב"ה. כשאני מגיע לבית הכנסת ב-5:00 כדי להתחיל להתארגן לשיעור, כבר יושבים כמניין יהודים בבית הכנסת ועוסקים בעבודת הבורא! מהם אומרים תהילים, מהם לומדים משניות, מהם חוזרים על הדף שלמדנו אתמול, הפלא ופלא.
"אבל אני רוצה לומר שההצלחה הגדולה של השיעור נזקפת בעיקר למשתתפים עצמם, שהם ממש מחוברים לשיעור ומחוברים ביניהם בקשר אמיץ של חברות. זה נהיה כמו משפחה גדולה, יש פעילויות של גיבוש, בכל פעם שאנחנו עושים סיום אנחנו עושים חגיגה גדולה, רוקדים ושמחים. זכינו שיש לנו בשיעור את הר"ר אבי חרל"פ, איש עשיה ומפיק אירועים, שמשתמש בכישרונות המיוחדים שלו כדי לעשות לנו שמח. יש לנו גם אורגניסט מוכשר בשיעור, והוא תמיד מביא ציוד הגברה ועושה שמח, ב"ה לא משעמם אף פעם.
"כשאחד מחברי השיעור שלנו עושה שמחה, הוא יודע שעליו להכין מראש חמישים או שישים מקומות עבור חברי השיעור שבאים להשתתף בשמחה מתחילתה ועד סופה. זה לא יאומן רמת הקשר והקרבה של המשתתפים זה עם זה, ואני מרגיש בר מזל שיש לי חברים כאלו שבאמת מסורים בלב ונפש האחד לחברו.
"מדי שנה אנחנו עורכים גם 'שבת התאחדות' ומתארחים באיזה בית הארחה וכדו', שם אנחנו סועדים את סעודות השבת בצוותא חדא ויש גם פעילות של גיבוש לנשות חברי השיעור שגם הן כבר הפכו למשפחה מקבילה. השנה היינו אמורים להתכנס לשבת התאחדות בפרשת 'וישלח' אבל דחינו את זה למועד אחר בגלל המלחמה ומה שקורה מסביב, בתקווה שנתבשר רק בשורות טובות.
"לא פעם אני שומע שחבר פלוני מהשיעור אירח את חבר פלוני ומשפחתו בשבת, או שמשפחה אחת סעדה את סעודת ליל שבת בביתה של משפחה אחרת, ממש כאילו היו אחים או גיסים, עם קשרי ידידות קרובים מאוד.
"ומה שמעניין יותר מכל זה שלא מדובר בציבור בגוון אחיד, יש אשכנזים ויש ספרדים. יש חסידים ויש ליטאים. תושבי קריית ספר לצד תושבי חשמונאים. יש חברי עירייה, עורכי דין, רואי חשבון, מלמדים בתלמוד תורה, ממש אנשים מכל המגזרים, מכל העדות ומכל המקצועות – ובכל זאת ההבדלים האלו לא מפריעים להם להיות משפחה אחת גדולה ומאוחדת!".
כשהתחלנו ללמוד מסכת ראש השנה, עשינו 'קידוש לבנה' גדול לכל חברי השיעור
שאלנו את הרב סגל מה הסוד שלו? נכון שפעילות הגיבוש עוזרת מאוד, אבל חייב להיות שהשיעור באמת מעניין אם אנשים מטריחים את עצמם לקום בוקר בוקר בשעה מוקדמת כל כך.
"האמת שאף פעם לא חשבתי על זה יותר מדי, אני פשוט מוסר שיעור כמו שאני יודע וב"ה הקהל אוהב את זה, אבל אני כן אגיד לכם שלושה דברים חשובים מאוד.
"הדבר הראשון הוא שהתורה מעניינת ומשמחת מעצמה. יש אנשים שיש להם משקעים ממה שבילדות היו מדי קשוחים איתם, או שהם לא הצליחו להבין מסיבה כלשהי וחושבים שהגמרא היא לא בשבילם. אבל המציאות היא שמתישהו כשהם מתחילים לבוא לשיעור בגילאים מבוגרים יותר, כשאין שום חיוב ואף אחד לא מכריח אותם, פתאום הם מתחילים לאהוב את הלימוד וליהנות ממנו.
"היה לנו מקרה כזה, עם אחד המשתתפים שהתמודד הרבה עם הבן שלו, בחור שלא הצליח להתחבר ללימוד והיה לו מאוד קשה בישיבה.
"כשהתחלנו ללמוד מסכת ראש השנה, עשינו 'קידוש לבנה' גדול לכל חברי השיעור, ברחבה שליד בניין העירייה. הבאנו הגברה, היתה מוזיקה, עשינו 'קידוש לבנה' ולאחר מכן רקדנו ושמחנו זמן ממושך.
"כמובן שכל אחד מחברי השיעור הביא גם את הילדים שלו לאירוע החגיגי, וביניהם בא גם אותו בחור שהיה לו קשה בישיבה. הבחור ראה את השמחה הזאת, הוא הרגיש את החיבור שהיה בין משתתפי השיעור, ואמר לאבא שלו שהוא גם רוצה להשתתף. האבא התקשר אלי נרגש וביקש רשות להביא את הבן שלו למחרת בבוקר, אמרתי לו בוודאי, כל מי שרוצה לבוא ללמוד אני שמח על כך ומברך על כך.
"למחרת בבוקר הגיע הבחור ומאז הוא לא הפסיק, כבר כמה שנים שהוא משתתף בשיעור בשמחה רבה, נהנה מהלימוד וזה השפיע עליו גם לשאר שעות היום. וכל זה למה? פשוט! כי לא הכריחו אותו. הוא עשה את זה מרצון, ופתאום הוא גילה את המתיקות שבתורה.
"ומכאן תצא קריאה לאנשים רבים שאין להם שיעור או לימוד קבוע. זה נכון במיוחד לאברכים שנאלצו לעזוב את הכולל וללכת לעבוד. הם מרגישים לא בנוח להיכנס לשיעור של בעלי בתים, זה מרגיש להם זר ומנוכר, הם הרי אברכים שנאלצים לעבוד, ההרגשה לא מאוד נעימה, ולפעמים עוברות עשרות שנים עד שהם משתחררים מההרגשה הזאת ומרשים לעצמם לשבת בשיעור.
"אבל זאת טעות! יש שיעורים שלומדים בהם ברמה מאוד גבוהה, ואם אתה 'אברך שעובד' אתה יכול להצטרך לשיעור כזה. אתה יכול גם להצטרף לשיעור רגיל ולתרום את מה שאתה ידוע, להעלות את הרמה שלו.
"ועוד משהו, יש היום מאגרים אינסופיים של שיעורים בגמרא. ב'דרשו' יש המון שיעורים, יש עוד רבים אחרים ב'קול הלשון', לכל מגיד שיעור יש את הסגנון שלו, יש שמסבירים באריכות ויש שמקצרים, יש שמביאים דוגמאות ומרחיבים ויש שמתמקדים במה שכתוב. כל אדם אוהב שיעורים בסגנון אחר, ולכן אני ממליץ מאוד להאזין להקלטות, לנסות כמה מגידי שיעורים, פעם זה ופעם זה, עד שתמצאו מישהו שאתם אוהבים, ותיצמדו אליו לאורך זמן, לשמוע עוד דף ועוד דף, אפשר לקצור הישגים מדהימים. אני עצמי אוהב לשמוע את הרב דרורי למשל, ואני שואב הנאה מיוחדת מהאזנה לשיעורים שלו, אם תביאו לי מישהו אחר, לא בטוח שאוכל ליהנות כל כך מההאזנה לשיעורים שלו".
וכאן אני רוצה לספר לכם סיפור קטן
"הדבר השני שרציתי לומר הוא למגידי השיעורים, וכאן אני רוצה לספר לכם סיפור קטן: כשזכינו לסיים את הש"ס, עשינו סיום גדול מאוד, לקחנו אולם והזמנו לא רק את משתתפי השיעור, אלא גם את הילדים שלהם, ההורים שלהם ואפילו הסבים.
"השיא של האירוע היה כשהגיע ראש הישיבה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל לשאת את נאום הכבוד.
"רבי ברוך מרדכי פנה אלי, קבל עם ועולם ואמר לי ככה: "יושבים בשיעור שלך תלמידי חכמים, אנשים שלמדו בישיבה בעיון, אני מכיר את חלקם, עמלי תורה אמתיים. אני מבקש ממך בקשה אישית", אמר לי רבי ברוך מרדכי זצ"ל, "בכל יום כשאתה מוסר את השיעור, תוסיף על הגמרא ורש"י עוד משהו אחד, שיהיה להם מתוק! איזו חקירה מעניינת, חידה הלכתית שקשורה לסוגיא, שאלה מעניינת שיוצאת הלכה למעשה מהסוגיא הנלמדת. גם אם זה ייקח לך עוד שלוש דקות, תשקיע את החלק הזה, תשקיע! זה שווה את המאמץ, זה יגרום להם לשמוח עם התורה וליהנות מהלימוד".
"אני רוצה לומר לכם שהעצה הזאת של רבי ברוך מרדכי זצ"ל, שווה זהב! כשאתה משחרר את הלומדים בסוף השיעור עם חקירה מעניינת, הם יהיו מונחים בזה כל היום. כשהם יפגשו זה את זה בתור במכולת או בכניסה לתפילת מנחה, הם ידברו על זה, זה מה שיעסיק אותם!
"והדבר השלישי שאני רוצה לומר, גם הוא קשור למגידי השיעורים, אבל לא רק, וזה החלק של התפילה.
"ברוך ה' זכיתי לצבור ניסיון רב במסירת שיעורים, אבל אני אף פעם! אף פעם! לא סומך על עצמי שהשיעור יהיה מושלם. אני תמיד תמיד לוקח לעצמי שתיים שלוש דקות לפני השיעור כדי לומר כמה פרקי תהילים ולהתפלל שהקב"ה יכניס לי את המילים הנכונות בפה, שלא אכשל בדבר הלכה, שלא תצא תקלה מתחת ידי חלילה, שהמשתתפים ייהנו מהשיעור, שתהיה לי ולהם אהבת תורה. אני מקפיד על זה בכל שיעור, בכל נושא, בכל פורום, גם אם אמסור שיעור בחומש עם רש"י ויהיו שלושה משתתפים, לא אוותר על זה.
ואני רוצה לומר לכם סוד
"ואני רוצה לומר לכם סוד, בימים שבהם אני קצת פחות משקיע בתפילה הזאת, השיעור יוצא קצת פחות מוצלח… ככל שאני מכוון ומתאמץ יותר בתפילה, כך השיעור יותר מצליח. זה קורה יום יום!
"לכן אני לא מוותר על התפילה, גם אם קרה שאיחרתי מעט לשיעור וכולם כבר יושבים ומחכים למוצא פי, אני לא אוותר על זה, אני מעדיף שהם ימתינו עוד דקה וחצי או שתי דקות, ולאחר מכן יהיה להם שיעור מעניין יותר, לא מתחיל מיד את השיעור הלא מוצלח…".
נוסף לכל השיעורים שהזכיר הרב סגל, הוא מוסר לפחות עוד שיעור אחד, ייחודי. מדובר בשיעור שנמסר מדי שבת, בשעות אחה"צ, ובמהלכו עורך הרב סגל סיכום מהיר של כל שבעת הדפים שנלמדו ב'דף היומי' בשבוע החולף. גם בשיעור זה משתתפים לומדים רבים, חלקם באים רגלית ממרחקים, צועדים 30 דקות כדי להשתתף בשיעור.
"זה גם חלק חשוב מהשגת ה'גישמאק' בלימוד", הוא מסביר, "כשמסכמים ויוצאים עם דברים ברורים ביד, יש יותר סיפוק והנאה".
שמעתי שיש עוד כמה שיעורים כאלו שמסכמים בפעם אחת שבעה דפים, ולכל אחד יש את הסגנון שלו. אני באופן אישי נוהג לשבת עם הגמרא ולסכם אותה בעל פה, במילים שלי, והקהל עוקב אחרי ההסבר בעודו עם אצבע בגמרא עוד שאלה ועוד תשובה, עוד הוכחה ועוד ראיה, כך מתקדמים עוד ועוד. יש קטעים שבהם אני כן קורא בפנים, אם זה משהו שאי אפשר לסכם בעל פה, או שזאת מימרא קצרה מאוד שהסיכום בעלפה ייקח יותר זמן מקריאת הטקסט הכתוב בפנים.
"בדרך כלל שיעור כזה לוקח משהו כמו שעה ו-45 דקות, ולפעמים אפילו שעה וחצי. זה מצריך ריכוז גבוה למשך זמן לא קטן, אבל ההספק הוא גדול והסיפוק עצום!
"וגם כאן, צריכים להשקיע גם מעבר לסתם שיעור, יש מישהו שלקח על עצמו את העניין והוא תמיד דואג להביא פירות ושתיה, כיבוד קל ללומדים, וגם השיעור הזה הפך להיות מעין מפגש משפחתי, כשרוב המשתתפים הם אנשים שלומדים בשיעור גם בימות השבוע, אבל יש גם לא מעט משתתפים שבאים רק לשיעור המסכם בשבת קודש, לאחר שלמדו את הדפים בכוחות עצמם, עם חברותא, או השתתפו בשיעור של מגיד שיעור אחר, ועכשיו באים רק כדי לסכם ולקבל את ההיקף המלא של הסוגיא בצורה מרוכזת.
"ולסיום, ביציאתו מה הוא אומר? מודה אני לפניך ששמת חלקי מיושבי בית המדרש, כמו שמתחילים כל שיעור בתפילה ובקשה, צריכים גם להשלים בדברי שבח והודאה. הקב"ה בחר בנו מכל העמים להיות לו לעם סגולה, הוא נתן לנו את תורתו הקדושה והטהורה, ואנחנו מודים ומהללים לפניו על כך שהוא זיכה אותנו לעסוק בתורה, להרביץ תורה ולהרבות תורה בישראל".