החשיבות של לימוד המהרש"א
ה׳חזון איש' כבר התבטא, כי "מיום שעזבו את לימוד המהרש׳׳א – עזבו את לימוד הפשט!״. ואכן, אבי מורי שליט׳׳א סיפר לי לא פעם, שהסטייפלער היה אומר שלימוד המהרש״א יכול להוות מבחן עבור האדם, כדי לברר עם עצמו האם הוא למד את הסוגיה כמו שצריך, עם רש׳׳י ותוספות. אם הוא מצליח להבין את דברי המהרש״א בקלות – כפי הנראה הוא למד את הסוגיה היטב והבין אותה על בוריה. אולם אם הוא מתקשה בהבנת דברי המהרש״א – אין טעם שיתאמץ, עליו לחזור וללמוד שוב את הגמרא, הרש׳׳י או דברי התוספות עליהם נסובים דברי המהרש״א, שכן הדבר מעיד על חיסרון בהבנת הסוגיה עצמה! כאשר הסוגיה ברורה היטב – אין כל אפשרות שלא להבין את דברי המהרש״א באופן מלא!
איזה פירוש לתפילה הוא הנכון?
כל אחד יכול למצוא ספרים רבים המבארים את נוסח התפילה בצורה כזו או אחרת אשר תתיישב על ליבו. אין אנו יודעים איזה מהפירושים מכוון אל האמת, וזה גם לא משנה, הדבר החשוב מבחינתנו הוא, שנבין למה אנו מתכוונים כאשר אנו מוציאים את המילים מפינו! ואכן, אבי מורי שליט״א השיב פעם לאברך ששאלו מהו הפירוש האמיתי בתפילת שמונה עשרה מבין שלל הפירושים, כי ״דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד״. כלומר: אין פירוש אחד אמיתי, כל מי שמתפלל מתוך הבנה של המילים על פי הפירוש שהוא מתכוון אליו, הפירוש שמתיישב על ליבו שלו – יוצא ידי חובה ותפילתו מקובלת!
מהו ה'שיעור' של דברים בטלים
אבי מורי שליט״א סיפר לי פעם בשם הגה״צ ר' דב יפה זצ״ל, ששאל פעם את מרן ה׳חזון איש': ״כמה זמן מותר 'להתבטל' באמצע הסדר?״. כלומר: אם בחור מרגיש צורך 'להתאוורר' או 'להשתחרר' בעיצומו של סדר הלימוד, כמה זמן יכול הוא להקדיש לכך? מרן ה'חזון איש' לא השיב תשובה ברורה על שאלה זו, הוא רק אמר בקיצור: ״עד שאתה מרגיש שזה מוגזם!״… כלומר: אלו דברים שאין להם שיעור, כל אחד ואחד יודע ומכיר את עצמו, כל אחד ואחד יודע מרת נפשו, כל אחד ואחד יכול להעריך את הצרכים שלו. אבל דבר אחד בוודאי צריך: שהדברים יעשו מתוך חשבון! מתוך הכרה! מתוך מחשבה ומודעות! שהזמן לא 'יברח' בין האצבעות, אלא יהיה מחושב ומתוכנן היטב!
אמונה תמימה ופשוטה
אנו לא מתכוונים לנסות לחקור ולהבין. אנו לא מתכוונים לשאול שאלות ולהיכנס אל המערה החשוכה הזו, בו בזמן שאין כל ערובה שנצא ממנה בשלום. אנו מתבצרים ומתגוננים מאחורי מגן האמונה התמימה והפשוטה בצור תמים דעים. כשאבי מורי שליט״א ראה אותי פעם פותח את ספר ״מורה נבוכים״, הוא ניגש אלי וסגר את הספר מיד. ״זה לא בשביל הגיל שלך!״ הוא חרץ.
ענוה
שמעתי מאבי מורי שליט״א בשם ה׳סטייפלער', שאמר כי בתקופתו של ה'פרי מגדים' היו שני אחרונים שחיברו ספרי הלכה בולטים: האחד – הינו הפרי מגדים, ואילו את שמו של השני לא רצה ה'סטייפלער' להזכיר, ומיד נבין גם מדוע.
כך או כך, הפרי מגדים אינו פוסק אף פעם את דבריו באופן חד משמעי. הוא מעלה צדדים לכאן ולכאן, הוא משאיר ב'צריך עיון', הוא מפנה לעיין בסוגיות שונות, אך אינו מכריע כך או אחרת. גם בהקדמתו הוא מציין כי אין לסמוך על דבריו הלכה למעשה, שהרי לא היה אלא מלמד תינוקות… כך הוא תפס את עצמו, בענוותנותו הרבה.
לעומתו, ה'אחרון' האחר חיבר אף הוא חיבור הלכתי, כאשר הוא מציין בהקדמתו לספרו כי ניתן לסמוך עליו הלכה למעשה, שכן בדק וחקר ודרש היטב את הדברים, בררם וטחנם עד דק, וקים לו שכך ההלכה בבירור.
והנה, ראה זה פלא: ספרו של ה'פרי מגדים' התקבל עד לימינו אנו כאחד הבולטים שבין ספרי ההלכה למעשה, כאשר הכרעותיו מהוות סוף פסוק בנושאים רבים מספור. ולעומתו, ה'אחרון' האחר, אשר סבר כי ניתן להסתמך על דבריו הלכה למעשה – כמעט נשכח מלב, ולא מצינו שפסקיו התקבלו למעשה כלל…
רקב עצמות קנאה
זכורני, שהגעתי פעם אל ה'סטייפלער' וביקשתי ברכה עבור חולה שסבל מלחץ דם גבוה. הסטייפלער' הביט בי ואמר: ״לחץ דם גבוה? אני לא יודע מה זה… פעם ידעו שמי שיש לו חום – הוא חולה, ומי שאין לו חום – הוא בריא, אבל היום? לוקחים סמרטוט, קושרים מסביב ליד, לוחצים פה ושם, והופכים אנשים בריאים לחולים…״.
כלומר: פעם לא היו כל אותן מחלות שהיום סובל מהן המין האנושי. הסיבה לכך אינה משום שהבריות נהיו חלשות יותר או שהמחלות נהיו חזקות יותר. הסיבה לכך הינה משום שכיום הקנאה מגיעה לשיאים חדשים, שמרקיבים עצמות כאן בעולם הזה!
כמובן, את הקנאה לא המציאו בימינו אנו, היא היתה כאן מאז ומעולם! אולם בכל זאת, בימינו ישנם מושגים חדשים בקנאה! הרי זה מבהיל ממש: אנשים עסוקים מבוקר עד לילה בהתבוננות סביבם, בסקירה מדוקדקת של כל מה שיש לזולתם, ובניסיון להשיג את כל מה שעיניהם רואות! כלום יש מקום להתפלא על כך שאנשים סובלים מאולקוס ומלחץ דם גבוה? הרי המתח התמידי הזה יכול לכלות את הגוף ואת הנפש! רקב עצמות קנאה – כפשוטם של דברים ממש!
(קובץ גיליונות)