חומם של חמי טבריה, מניין?
חז"ל דנו במקומות שונים בתלמוד, כמו גם בסוגייתנו, על דינם של מי חמי טבריה לגבי השלכות שונות ומגוונות הקשורות בחום; בישול בשבת, הגעלת כלים, נטילת ידיים ועוד.
מהיכן נובעים חמי טבריה, מה טיבם ומניין מקור חומם. התשובות נמצאות בכתבי רבותינו הראשונים, והן מעניינות ביותר.
רש"י (בראשית ח/ב) כותב, כי כאשר חדל המבול ונסכרו מעיינות פי תהום רבה, הקב"ה הותיר מספר מעיינות רותחים לצורכי העולם, ביניהם חמי טבריה. בספר הברית נכתב, כי מי חמי טבריה רותחים, מרים ומלוחים, ריחם רע, אינם ראויים לשתייה, ונועדו לרפואת הגוף בלבד (ראה עוד בספר הברית ח"א מאמר ח' מקור מים, פ"ו).
בגמרתינו מבואר, כי התנאים נחלקו לגבי מקור חומם של חמי טבריה. חכמים דימו את חמי טבריה לתולדות חמה, השמש, ואילו רבי יוסי חולק וסובר, כי הם תולדות האור, האש, מפני שהם מתחממים בעוברם על פתח הגהנום, ולפיכך, לדעתו, בישול בשבת בחמי טבריה אסור, שהרי זה בישול בתולדות האש, והעושה כן חייב חטאת.
המאפיינים של אש שמימית:
הגאון רבי אריה בלאחובר זצ"ל )שו"ת "שם אריה" ח"א סי' ל"ב( עוסק בנידון זה והוא מצטט את בעלי התוספות )חולין ח/א ד"ה "בחמי"( הכותבים, כי אש הגהנום אינה כדינה של אש טבעית מבחינה הלכתית ]בנוגע להלכות נגעים, מה הם "שחין" ו"מכווה ["מפני שהיא "אש בידי שמים". בעלי התוספות אינם מבארים את כוונתם, אך הגר"א בלאחובר זצ"ל מסביר, כי אש זו אינה בעלת מאפיינים זהים למאפייני האש הגשמית.
כאסמכתא לכך הוא מביא את דברי המדרש )הובא בתוס' חגיגה כז/א ד"ה "שאין ("הכותב שמשה רבינו תמה, היאך מזבח הקטורת, שעשוי היה מעץ ומצופה זהב בעובי דינר, לא התעכל ונחרך במהלך השנים מן האש שבערה עליו, עד שאמר לו הקב"ה "כך דרכי באש של מעלה… כדכתיב, והסנה איננו אוכל". הוי אומר, אש של מעלה אינה שורפת. חמי טבריה, המוחמים באש הגהנום, אינם בעלי תכונת כילוי, ואינם זהים לאש גשמית גם לדעתו של רבי יוסי.
מה קורה בגהנום?
מעניין לציין את דברי הרמב"ן הכותב בספרו "תורת האדם" (שער הגמול ד"ה כך (כי בגהנום שורר חום פיזי, חום אמיתי, ואחת מראיותיו היא מסוגייתנו בה מבואר, כי מקור חומם של חמי טבריה הוא מחום הגהנום, בעת שהם עוברים על פניו. הרי לנו, כי חום הגהנום הוא החום המוכר בעולם הזה.
במה מבעירים את הגהנום?
ואילו המהר"י חאגיז כותב )שו"ת "הלכות קטנות" ח"א סי' קפ"ט) כי חמי טבריה אינם נחשבים כמים שהוחמו באש, מפני שחומם בא להם בעת שהם עוברים דרך גופרית, וניצוץ מן השמש מבעיר את הגופרית! אגב הוא מוסיף, כי גופרית זו היא מקור ה"שלהבת היוצא מן ההרים" ]ככל הנראה כוונתו להרי געש[ המהר"י חאגיז כותב, כי אין בכך סתירה למאמר חכמים שחומם של חמי טבריה בא מן הגהנום, מפני שהגופרית היא חומר הבעירה המצוי בגהנום, כפי שהקב"ה המטיר גפרית על אנשי סדום ועמורה. מדבריו עולה, כי התנאים לא נחלקו לגבי מקור חומם של חמי טבריה, אלא מחלוקתם מתמקדת בשאלה, אם יש להגדירם כתולדות האש. גם בכתבי הרמב"ם )בפי' המשניות נגעים פ"ט משנה א ( נכתב, כי חמי טבריה אינם כמים שהוחמו באש, מפני שמקור חומם בגופרית.
(מאורות הדף היומי)