יעקב א. לוסטיגמן
"זכורני לפני עשרות שנים, כשזכיתי לשמש בצל הקודש, אצל רבינו בעל ה'ברכת משה' מלעלוב זצ"ל, בין הבאים היה יהודי אחד שהגיע מעת לעת להתברך מפי הרבי ולהתייעץ עמו", מספר מגיד המישרים, ונאמן ביתם של כ"ק מרנן אדמו"רי בית לעלוב, הגה"ח רבי נח גולדברג שליט"א. "אותו יהודי סיפר לי, בזמן שהמתין להיכנס אל הרבי, כי הוא הורגל מנעוריו שלא לאכול מאכלים שהתבשלו בסירים העשויים מאלומיניום…
"הוא כמעט אף פעם לא טעם דבר מאכל שהתבשל בסירי אלומיניום. אם קורה באופן חריג שהוא כן טועם דבר מאכל שכזה, הוא מרגיש באוכל את הטעם של האלומיניום, ולא זו בלבד, אלא שהדבר גם משפיע על בריאותו וגורם לו חולשה מסוימת לאחר מכן. בביתו היה מצבור של סירי נחושת, וכל תבשיליו היו נעשים אך ורק בסירי נחושת.
"חשבתי מעט והתבוננתי בדבר", אומר רבי נח, "מה נשתנה היהודי הזה מכל שאר בני האדם שמבשלים את מאכליהם בסירי אלומיניום, ואוכלים לשובע נפשם ואין להם שום נזק מזה, ובוודאי שאינם מרגישים טעם שונה במאכל שהתבשל בסיר אלומיניום?
"אלא, התשובה היא, שהוא פשוט נשמר מאוד מאלומיניום לאורך שנים רבות, עד שהגוף שלו פיתח סף רגישות גבוה יותר למאכלים מסוג זה, בשונה משאר בני האדם שהורגלו מקטנותם להשתמש בסירי אלומיניום, והגוף שלהם התחסן מפני ההשפעה של האלומיניום.
"כעין זה, יש בכל תחומי החיים. אפילו החיסונים המיוצרים לווירוסים השונים, גם הם מיוצרים בדרך זו שנותנים למערכת החיסונית של האדם להכיר מקרוב את הנגיף, להתרגל לנוכחותו ולפתח נוגדנים אליו.
"כך גם מי שרגילים ללכת ברגליים יחפות, מפתחים עור עבה ומחוספס בכף הרגל, ויכולים ללכת על קוצים וברקנים בלי שירגישו שום כאב ובלי שייגרם להם נזק כלשהו…
"כלפי מה הדברים אמורים? אנחנו צריכים ללמוד מזה גם לרוחניות. ממנו ניקח לעבוד את ה'. אדם צריך להקפיד לשמור על סף רגישות גבוה מאוד בכל הקשור לעבודת ה'.
"זה מה שאמר רב הונא בגמרא: 'כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר'. כשהנשמה מתרגלת, חלילה וחס, לחטאים ועבירות, היא מאבדת את התחושה, היא מאבדת את הרגישות, וכך יכול אדם לטעות ולדרוך על קוצים וברקנים רוחניים, לפצוע את הנפש שלו פצעים עמוקים מאוד, וללכלך אותה בחטאים נוראיים, בלי שירגיש בכלל.
"זה נכון, כאמור, לכל תחום ברוחניות. ככל שנטפח יותר ונפתח יותר את סף הרגישות של האדם לעניינים שבקדושה, כך הוא יהיה אדם גבוה יותר מבחינה רוחנית, כל חטא יגרום לו להרגיש מלוכלך, והוא ימהר לשוב בתשובה, ולהתנקות מאותו עוון שדבק בו חלילה וחלילה.
"לכן, כשאנחנו מספרים סיפורי צדיקים, צריך להיות רגישים, לשמוע את הסיפור, להפנים, ללמוד ממנו, לקחת ממנו צידה לדרך. לא סתם לשמוע סיפור מעניין ולהמשיך הלאה, להישאר אותו אדם שהיינו קודם לכן. כי אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם? למה הקדשנו זמן לשמיעת הסיפור? רק כדי לשעשע את עצמנו? חלילה וחלילה!
"התפקיד של סיפורי צדיקים וסיפורי השגחה פרטית, הוא לתת לנו חיזוק, לשנות בנו משהו, להעלות את סף הרגישות שלנו לנושא שבו עסק הסיפור, שנדע להעריך יותר את קדושת השבת, את חשיבות הביטחון בקב"ה, את גודל הזכות של מי שעומד בניסיון וכו' וכו'".
אני והמקטרת נשארנו למטה…
"בעניין זה של החשיבות הגדולה שצריך לייחס לסיפורי הצדיקים, אני רוצה לספר מעשה מופלא מהרבי הקדוש מרוז'ין, זיע"א. הסיפור מובא בכתבים שכתב הריי"צ מליובאוויטש זיע"א, והוא מצוטט גם בספר 'נר ישראל' בתאריך כ' אייר, אני אספר את הסיפור בשפה חופשית, ומי שרוצה לראות אותו בדיוק רב, יעיין שם וירווה נחת.
"וכך מספר הרבי הריי"צ, שפעם שלח זקנו ה'צמח צדק' מליובאוויטש את תלמידו רבי יצחק אייזיק אפשטיין מהעיירה האמיל, שכונה 'רבי אייזיק הומלער', והיה בעצמו יהודי תלמיד חכם מופלג ואדם גדול מאוד, וביקש ממנו שילך להרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א, לאיזה צורך שהתעורר אז בענייני הציבור.
"כמובן שרבי יצחק אייזיק עשה כדברי רבו, נסע לרוז'ין ושהה שם זמן מה, ובמשך אותו הזמן התעניין מאוד בהנהגת הרבי מרוז'ין ובסגנון ההתנהלות בחצה"ק רוז'ין, שהיתה חצר מלכותית עם הרבה גינונים והנהגות מיוחדות כידוע.
"לאחר מכן סיפר רבי אייזיק, שדרכו של הרבי מרוז'ין היתה לעשן במקטרת, ופעם אחת נכנס אל הקודש פנימה ושוחח עם הרבי מרוז'ין בעניינים העומדים ברומו של עולם, והיה זה בערב שבת לקראת ערב, והרבי עישן מקטרת, והחדר כולו היה מלא עשן.
"והנה נכנסו הגבאים לחדר, להודיע לרבי שעכשיו השעה שבה כבר נכנסת שבת קודש, והניח הרבי את המקטרת מידו. מספר רבי אייזיק שהוא ראה איך הרבי מניח את המקטרת מידו, ובתוך רגע עולה לעולמות העליונים בהתפשטות הגשמיות ממש, ואמר: 'הרבי עלה לעולמות העליונים, ואני והמקטרת שלו נשארנו למטה בעולם הזה…'.
"בכל אופן, רבי אייזיק הומלער היה נוכח פעם, כשהביאו לפני הרבי שני חיבורים שחיברו שניים מחסידיו. חיבור אחד עסק בפלפולי אורייתא, בעומק העיון והיה ממש חיבור נפלא על הש"ס, והחיבור השני היה לקט של סיפורי צדיקים, שאספם אחד מחסידי הרבי מרוז'ין וכתבם כדי להביאם לדפוס, ושני החסידים ביקשו שהרבי ייתן הסכמה וברכה להדפסת ספריהם.
"עקב רבי אייזיק אחר ההתרחשות, וראה שהרבי התייחס קודם לחיבור של סיפורי הצדיקים, ודיבר בשבח העיסוק בסיפורי הצדיקים, כמה אפשר ללמוד מהם וכדו', ורק לאחר שסיים אל כל ענייניו עם החיבור הזה, פנה הרבי לבחון את החיבור השני, וגם כאן עיין ואפילו פלפל בכמה מהעניינים שהובאו בספר עצמו, ולאחר מכן שיבח מאוד את החיבור ואת המחבר, ואת עצם הלימוד העיוני בגמרא וכן על זה הדרך.
"רבי אייזיק סיפר לאחר מכן שבלבו עלתה תהייה, מדוע בחר הרבי לעשות את הדברים בדרך הזאת, ומדוע לא העניק קודם את היחס הנדרש לספר שעוסק בלימוד התורה, שזה כמובן החלק היותר חשוב, ורק לאחר מכן בסיפורי הצדיקים, שכל תכליתם היא לעורר את האדם לעסוק בתורה, ולקיים רצון ה'… אבל אותה תהייה נותרה נצורה בעמקי לבבו.
"ימים אחדים לאחר מכן היתה סעודת ראש חודש שערך הרבי מרוז'ין, ורבי אייזיק השתתף גם הוא, ובמהלך הסעודה פנה הרבי לקהל המשתתפים ואמר להם ש'דער ליטווישער גאון', כלומר הגאון הליטאי הזה שנמצא כאן, כך הוא כינה את רבי אייזיק שהיה מליטא, הוא התפלא למה התייחסתי קודם לחיבור של סיפורי הצדיקים, ורק לאחר מכן לחיבור שעוסק בפלפולי אורייתא, אבל האמת שאת השאלה הזאת שאל כבר רש"י הקדוש, שהתורה היתה צריכה להתחיל מ'החודש הזה לכם', ממצוות התורה, ולמה התחילה מבראשית, לספר לנו את הסיפור? אלא 'כח מעשיו הגיד לעמו', ולכן התייחסתי קודם לסיפורי הצדיקים, כי צריך ללמוד אותם ולעסוק בהם, כדי שנוכל לעסוק בתורה בצורה הראויה…
"מכאן אנו רואים עד כמה גדול וחשוב עניין זה של סיפורי הצדיקים", מסיק הרב גולדברג את המסקנה המתבקשת…
בתו החריפה של הרבי מקוצק
"יתירה מזאת", הוא מוסיף, "עצם סיפור הדברים יש בו כדי להביא ישועה לעם ישראל, כמו ששמענו בהזדמנויות רבות מפיו של כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זצ"ל, שאמר בשם צדיקים על הכתוב 'מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו' – בדרך שאמרו חז"ל 'מאן מלכי רבנן', היינו שהקב"ה עושה ישועות גדולות על ידי מלכו – הצדיקים, והוא גם עושה חסד למשיחו עם שי"ן שמאלית, מלשון שיחה, כלומר מי שמשוחח בסיפורי הצדיקים הקב"ה עושה אתו חסד.
"וכעין זה יש מעשה ברבי הקדוש מקוצק זיע"א, שהיתה לו בת נשואה שכמה וכמה שנים לא זכתה לילדים, והפצירה באביה שיברך אותה, אבל הוא אמר לה שתיסע להרה"ק הסבא קדישא מראדושיץ, ותבקש להתברך מפיו.
"הגיעה אל הרבי מראדאשיץ, ואמרה לו שהיא בתו של הרבי מקוצק, ושהוא אמר לה שהיא צריכה לבקש ממנו ברכה שתזכה לפרי בטן.
"אבל הרבי מראדושיץ לא מיהר לברך אותה, הוא אמר לה שקודם היא צריכה להאמין בו ובברכות שלו, ורק אחר כך הוא יוכל לברך וברכתו תוכל לפעול, כי אין הברכות מתקיימות במי שלא מאמין בהן.
"הבת של הרבי מקאצק, כך מסתבר, היתה חריפה מאוד, והיא ברוב חכמתה ענתה לס"ק מראדושיץ מיניה וביה, שהרי בתורה כתוב 'ויושע ה' את ישראל מיד מצרים', ורק אחר כך 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו', ומכאן אנו למדים שהישועה צריכה לבוא קודם, ובעקבותיה תהיה גם אמונה בה' ובצדיקים… ואכן הוטבו דבריה בעיניו של הרבי מראדושיץ, והיא אכן נושעה מברכתו.
"גם מכאן אנו רואים, כמו מעוד הרבה מקורות אחרים, כמה חשובה האמונה בסיפורי הצדיקים, בין אם לפני הישועה ובין אם לאחריה, להאמין אנו צריכים, ולדעת אנו חייבים, שבכוחם של צדיקים לשדד את כל המערכות ולגזור גזירות טובות על עם ישראל, מהכוח של התורה הקדושה, שבה הם עוסקים במסירות נפש ובהתפשטות הגשמיות.
"וחשוב שנזכור את זה בכל פעם כשקוראים סיפורי צדיקים, שלא נאבד את הרגש והרגישות, להרגיש בסיפור את הנקודה שהוא בא להדגיש ולבטא, ושנתחזק בעניין זה בעקבות אותו סיפור".
לא רק אצל החסידים
את השיחה מבקש רבי נח לסיים בחידוד הנקודה: "מקובל לחשוב שסיפורי צדיקים זה עניין של חסידים, ושגם אם הציבור שאינו נמנה על עדת החסידים מספר סיפורים, זה משהו חדש שלא היה בעבר, ופעם היו הסיפורים נחלתם של החסידים בלבד.
"ולא היא. אנחנו רואים שחכמי הדורות כתבו סיפורי צדיקים, חלקם בצורה מרוכזת וחלקם באופן מפוזר, בהקדמות לספרים ותוך כדי תשובות ובכל מיני דרכים כאלו ואחרות, ואנחנו רואים שלסיפורי הצדיקים היתה חשיבות גדולה לא רק אצל החסידים.
"ומי לנו גדול בין תלמידי הגר"א, כתלמידו המובהק רבי חיים מוולאז'ין, בעל 'נפש החיים', שכותב בהקדמתו לפירוש הגר"א על ספרא דצניעותא, סיפור מופלא ונורא מרבו הגר"א, אשר תסמרנה שערות הראש למשמע גודל קדושת אדוננו הגר"א, והעובדה שהגר"ח מוואלזין הטריח עצמו לכתוב את הסיפור, מלמדת אותנו את העניין הזה של גודל מעלת סיפורי הצדיקים, ויש באמתחתי עוד דוגמאות רבות כאלו, אבל תכלה היריעה ולא יכלו הסיפורים.
"אני ממליץ בכל לב למי שיש תחת ידו את הספר, שיעיין בעצמו בהקדמה וירווה נחת", אומר הרב גולדברג, "אבל אספר זאת כאן בשפה המדוברת בימינו, למען יוכלו הכלל להפיק תועלת מהסיפור המופלא הזה.
"את הסיפור מספר הגר"ח זצ"ל, כתגובה לשמועות שנפוצו באותה עת כאילו הגר"א לא העריך את רבינו האריז"ל חלילה וחס, והגר"ח כותב מילים מאוד מאוד חריפות על מי שמוציא דיבורים כאלו מפיו, רחמנא ליצלן, כאילו הגר"א לא האמין בתורת האריז"ל, חלילה וחלילה.
"והוא מספר כך: 'נאמן עלי אבא שבשמים', כך הוא מתחיל את הסיפור, כדי להדגיש שמדובר בעובדה אמיתית ולא בגוזמאות חלילה, 'שפעם היה בווילנא איש אחד, שהיה חולם חלומות, והיה יודע בחלומותיו דברים נסתרים על אנשים אחרים, שאף אדם מלבדם לא ידעם מעולם, ובכל זאת הוא ידע נסתרות ממש. האנשים היו מפחדים מפניו, כי הוא היה יודע מה שהם עושים בחדרי חדרים, והיה ממש פחד לבוא לפניו.
"'הביאו את האיש הזה אל רבינו הגר"א, והוא אמר לגר"א: 'רבנו, אני רוצה לומר משהו לפניכם. ביום חמישי בשבת, ישבתם כאן בחדר, וחידשתם בפרשת 'האזינו', על פסוקים אלו ואלו, וישבו לצדכם הרשב"י מימין והאריז"ל משמאל"…
"מספר רבי חיים מוולאז'ין, שהגר"א מאוד התפלא איך האיש הזה יודע על כך, ואמר: 'הרי אני שילחתי מכאן אפילו את הגבאי שלי, כדי שלא יהיה איש עמדי באותו הזמן, ואיך יודע זאת האיש הזה מהחלומות שלו?'
"'וכשהגר"א הזכיר את החידושים שחידש', מספר רבי חיים מוואלזין, 'צהבו פניו והוא שמח מאוד מאוד, וניתן היה להבין מהשמחה העצומה שנראתה אז על פני הגר"א, שאכן היו אלו חידושים כל כך נפלאים עד שהיה ראוי לדרוש אותם בפני רשב"י'.
"הגר"ח משלים את הסיפור ואומר שהגר"א ראה בפניו של אותו חולם חלומות שהוא בעל מרה שחורה, והוא מבאר ש'בעל מרה שחורה' לפרקים חלומותיו אמתיים, ועל כן, למרות שחלומותיו של אותו בעל מרה שחורה אמיתיים היו, והוא באמת ידע נסתרות, הורה הגר"א לגבאי שלו לגרש אותו ולסלק אותו מביתו במהרה, כי הוא בעל מרה שחורה…
"אם הייתי מספר את הסיפור הזה לאדם מן השורה, ומבקש ממנו שינסה לנחש על מי סופרו הסיפורים", מסכם רבי נח גולדברג את דבריו, "אין לי שמץ של ספק שמי שלא שמע על הסיפור הזה ולא ידע אותו, היה אומר בוודאות שזה כנראה סיפור מהבעל שם טוב, או אולי מהרבי מלובלין וכדו', אבל הנה כי כן, הסיפור הזה כתוב במפורש בהקדמת הגר"ח מוולאזין, לביאור הגר"א על ספרא דצניעותא, וכל הרוצה יעיין בעצמו ויראה כי אכן כתובים הדברים הללו בציפורן שמיר, למען ייחקקו בזיכרוננו ונלמד מהם גם על גדולת הגר"א, גם על יחסו המיוחד לרבינו האר"י הקדוש, וגם כדי שנלמד אנו כמה גדול כח הצדיקים, וכמה חשוב לזכור ולהזכיר זאת מעת לעת, כדי להתחזק על ידיהם בתורה וביראת שמים ובכל המידות הטובות".
3/611