במשנה מבואר שהאומר 'על קן ציפור יגיעו רחמיך' משתקים אותו. וכתב המאירי (ד"ה האומר על), ונראה לי מפני שהוא מייחד השגחה פרטית בבעלי חיים, וכבר אמר הנביא כמתרעם (חבקוק א יד) 'ותעשה אדם כדגי הים', הורה שאין השגחה פרטית בבעלי חיים רק על האדם לבד. וע"ע רד"ק (בראשית ו ז).
וכ"כ במורה נבוכים (ח"ג פי"ז) ובספר החינוך (מצוה רצד), שבבעלי חיים אין ההשגחה אלא כללית והיינו על כלל המין, שלא יבטל מין אחד לגמרי, בכך שמוכנים לכל מין מזונותיו ההכרחיים לו והחומר לקיומו, וכן בכך שיש להם הכוחות הנצרכים להינצל מנזק. וכן האריכו כדעה זו הרמ"ק באילימה רבתי (עין כל, תמר ה פכ"ח) ובשומר אמונים הקדמון (ויכוח שני סי' פא), וכתב שדבריו מיוסדים על דברי הרמ"ק, וז"ל, ואמנם פרטי ההשגחות וטעמיהם ראיתי לחלקם לעשרה מינים כפי מה שמצאתי בספרי המקובלים ובפרט בספר אלימה, ואלו הם. ההשגחה הראשונה היא השגחה כוללת לכל מיני הנבראים שבעולם הזה שאינם בעלי גמול, והם שלשה סוגים, בעל חי צומח ודומם. וכל אחד מהסוגים נחלק למינים רבים כנודע. והנה אופן השגחתם הוא על ידי השרים המופקדים על כל אחד מהמינים, וכמו שאמרו רז"ל (ב"ר י ו) על פסוק (איוב לח לג) 'הידעת חוקות שמים אם תשים משטרו בארץ', אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה. וכן כמה פרטים אחרים שבמיני הבעלי חיים, כולם הם עניינים מושגחים על כללות המין ההוא מהשר המופקד עליו. אמנם השגחה פרטית כגון אם יחיה שור זה או ימות, אם תנצל נמלה זו או תדרס, אם יטרוף זה העכביש את זה הזבוב וכיוצא מאלו הפרטים, אין כח בשר העליון להשגיח בזה, וכל הבעלי חיים וכל שכן הצומחים והדוממים לא יושגחו על פרטי עניינים כאלו, לפי שהמכוון מהם יושג במיניהם לבד ואין צורך שתהיה ההשגחה על אישיהם, ולכן כל ענין אישיהם הוא במקרה גמור לא בגזירת השי"ת, זולת אם יגיע מזה איזה ענין אל השגחת האדם.
אך בשו"ת גינת ורדים (גן המלך סי' קמא) כתב, שמצאנו שיש בבעלי חיים השגחה פרטית על כל אחד ואחד, והוכיח כן מדברי הירושלמי (שביעית פ"ט ה"א) שיצאה בת קול להציל ציפור פרטית מיד הצייד, וכן הוכיח מדברי הירושלמי בדברי חיים (פר' מקץ ד"ה במד"ר אשרי). וכן כתבו באור התורה לה'צמח צדק' על תהלים (יהל אור, עמ' קלב) וספר הליקוטים דא"ח צ"צ (אות ה עמ' שכח) בשם בעל התניא, ממה שאמרו (חולין סג. ורש"י שם ד"ה משפטיך) שהקב"ה מזמין השלך כדי להרוג דג פרטי המזומן למות, וכן מפורסם בשם הבעש"ט (ראה מדרש ריב"ש, ענין השגחה פרטיות).
ובספר פאר לישרים (אות לח, הובא באמרי פנחס השלם מערכת אמת ואמונה אות מג) כתב בשם הרה"ק ר' פנחס מקוריץ, שאדם צריך להאמין שאפילו קש המונח על הארץ הוא בגזירת השי"ת שגזר להיות מונח שם, ונוסף שם שאף יש השגחה פרטית איך תהא מונחת עם הקצוות לכאן או לכאן.
והרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר אמר (דברי ישראל, פר' ויקרא ד"ה ויקרא באלף זעירא) שאפילו העור התלוי בקיר על היתד אצל הרצען, הוא בהשגחה מן השמים אשר העור של חיה זו יתלה על יתד הקיר הזו אצל רצען זה, הכל בהשגחה פרטית עליונה.
ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' נ) כתב, שבסוף ספר שומר אמונים בענין ההשגחות יש לדלג עליו ואסור לקרות בו, ושרא ליה מאריה במכשול כזה שעשה כללים ופרטים בענייני ההשגחה הפרטית נגד אמונתינו אמונת אומן בהשגחה הפרטית מאתו ית"ש על כל פרט ופרט ופרט שבפרט כל דהו, אבל שאר ספרו הוא נחמד ונעים להשכיל, וה' יאיר עיננו בתורתו ובמצותיו.
(מתיבתא – אליבא דהלכתא, פניני הלכה)