איתא בספה"ק אימרא נפלאה ביותר, דהנה יוסף הצדיק הרגיל שם שמים בפיו, שבכל דבר ודבר שאירע לו לטב או למוטב היה אומר שהכל מן השמים ואת הכל ה' עושה, וכמו שנאמר בפסוק (שם, ב'): ויהי ה' את יוסף, שבכל דבר ודבר שאירע לו, היה עמו ה' – היינו שתלה הכל בהשי"ת – יוסף הצדיק לא החזיק את עצמו כמוצלח, שכן בכל דבר הצלחה שהיתה לו, וכמו בבית פוטיפר שהיה האחראי על כל הבית, וכמו שנאמר (שם, ד'): ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו – תלה הכל שהקב"ה נותן לו מתנת חינם, ואשר על כן הוא מצליח בכל דבר אשר הוא עושה.
והנה ענוותנותו היתירה וההנהגה הזאת, שלא תלה במעלותיו כלום, רק בהקב"ה, ענוה זו היא אשר גרמה לו לנשיאות חן, וכנאמר בפסוק (משלי ג', ל"ד): ולענוים יתן חן. הוא לא החזיק מעצמו כלל ולא התפאר בעצמו על הצלחותיו, "באשר ה' אתו" – שכן כאמור היה ה' עם יוסף – היינו שבכל דבר אמר שה' עשה כן ורק ה' עזר לו להצליח, ואין זו מכוחותיו ומעלותיו, ולכן אומר הפסוק "ואשר הוא עושה ה' מצליח" – בגלל זה הצליח מאוד שהיתה לו נשיאות חן בכל דבר, משום שלענוים יתן חן…
לכו לביתכם, לכו לביתכם, אני מכיר את הדרך לבד!..
ראיתי הרבה פעמים את מרן האדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א – על ישראל הדרתו בקרית וויז'ניץ בני ברק – הן בהיותו בארץ ישראל והן בהיותו בחוץ לארץ – כאשר ליווהו אחרי התפילה או עריכת השולחן, שהיה מסתובב לאחוריו וצועק על המלווים "לכו לביתכם, לכו לביתכם, אני מכיר את הדרך לבד!"…
סיפר לי הרה"ח ר' יודא לייב עקשטיין שליט"א מחשובי חסידי נדבורנא-ב"ב, ששמע דבר נפלא מאחד המשמשים בקודש של הפוסק הדור הגאון האדיר בעל "שבט הלוי" זי"ע, וכך סיפר:
כששהה ה"שבט הלוי" זי"ע למנוחת הנפש בשווייץ, שהה שם למנוחה גם האדמו"ר מנדבורנא שליט"א מבני ברק – שבאותה שנה עלה על כס האדמורו"ת למלא את מקום אביו האדמו"ר מנדבורנא זי"ע בעל "באר יעקב". בבוקר התפללו שניהם תפילת שחרית באותו מנין, וכשנכנס ה"שבט הלוי" זי"ע להתפלל, קם לכבודו כ"ק האדמו"ר מנדבורנא שליט"א.
לאחר התפילה, אמר ה"שבט הלוי" למשמשיו בקודש: למחר אני רוצה להקדים ולבוא לתפילה בעשר דקות יותר מוקדם – טרם שיגיע האדמו"ר מנדבורנא שליט"א – וכך הוו ה – ה"שבט הלוי" הקדים לבוא בעשר דקות, וכשנכנס האדמו"ר מנדבורנא – שהוא צעיר ממנו בהרבה שנים – קם מרן בעל "שבט הלוי" לכבודו…
כשנכנס לחדר האוכל, לא התיישב מיד במקום שהכינו לו
כשביקר בעירנו כ"ק מרן אדמו"ר מדושינסקי שליט"א, התקשרו אלי שהרבי שליט"א רוצה לבוא לבקר בביתי – כנראה שהוא ביקר בבית הרבנים דעירנו. כשנכנס, היה זה בכזה פשטות, שאם לא הייתי מכיר את צורתו ותואר פניו מאיזה תמונה שראיתי ממנו, לא הייתי יודע מי הרבי ומי הגבאי…
כשנכנס לחדר האוכל, לא התיישב מיד במקום שהכינו לו, אלא התחיל להסתובב תחילה ולהביט סביבו, הוא הסתכל על כל התמונות התלויות בחדר אוכל – על הקיר תלויים תמונות דיוקנותיהם של זקניי הגאונים הקדושים זי"ע שהיו מגדולי הדור המפורסמים, ושאל על כל תמונה מי הם האנשים אשר בתמונה.
כשהגיע לתמונת פני קדשו של ק"ז הגה"ק בעל "יריעות שלמה" זי"ע אב"ד מאקאווא, התבטא ואמר שאחד מנכדיו הוא מפארי חצר דושינסקי – מהפירות המובחרים ביותר – הלא הוא הגאון הגדול רבי אברהם יצחק אולמאן שליט"א חבר בד"ץ העדה החרדית ורב שכונת גבעת שאול בירושלים, ואז סיפרתי להרבי שליט"א, כי בבחרותי בלמדי בארץ ישראל אכלתי אצלו סעודות שבת בהיותי קרוב משפחתו, וקירבני מאוד בחיבה יתירה.
אח"כ ישב וטעם מהמזונות ומהפירות שהכינו לו, ושתה יי"ש ואיחל לחיים בחמימות ובפשטות. ואח"כ ביקר בהיכל בית מדרשנו והמקוה, והסתובב שם והסתכל על כל דבר ודבר כאחד האדם, בלי שום התפעלות וגינוני מלכות וכדומה.
זמן מה אח"כ בהיותי בארץ ישראל הלכתי לבקר בביהמ"ד דושינסקי בעת שהתקיים שם איזה מעמד – הלא צריכים להחזיר ביקור גומלין – ולא האמנתי למה שראו עיני, מצאתי בית המדרש גדול מאוד, ומשני הצדדים עומדים בסדר מסודר פארענצ'ס, ועליהם מאות אברכים ובחורים, וראיתי עין בעין הנהגתו של הרבי שליט"א הפשוטה ללא גינוני כבוד מיותרים, כמו שהיה בביקורו אצלינו בלייקווד, ואז הבנתי היטב מהי ענוה ופשטות אמיתית…
אינני יודע אם על פי הלכה מותר להרביץ בשביל דבר כזה
מסופר על הגאון האדיר שר התורה רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שפעם אחת בא אחד אצלו לפסוק דין תורה, והגאון רבי משה לא פסק לטובתו, ורגז עליו וצעק "אם אתה לא פוסק כרצוני, אז אתן לך סטירה!" ואמר לו רבי משה בתמימותו ובענוותנותו "איך ווייס ניט צו על פי הלכה מעג מען שלאגן פאר אזא זאך" [אינני יודע אם על פי הלכה מותר להרביץ בשביל דבר כזה]…
(מתוך נועם שיח – מכון אפריון לשלמה)