על המעשה הבא היה ניתן לומר שהוא כלול בהגדרה של באבע מעשה'ס… (סיפורי סבתא), אילולא היה מסופר לא אחת מפיו הבוער של רבי שמשון פינקוס זצ"ל.
בעיירה מונסי שבארה"ב התגורר רופא חרדי מבוגר. זה מכבר הוא יצא לפנסיה ועדיין היה מקבל בצורה פרטית פציינטים. הוא היה מוכר כאדם ירא שמים מרבים, מלאכתו עראי ותורתו עיקר. רבים מבני הקהילה החרדית במונסי היו מלקוחותיו הקבועים הן בשל מומחיותו הרבה והן בשל יראת השמים והחום היהודי ששפע ממנו.
הגרש"פ זצ"ל היה מספר שהוא שמע את הסיפור מפיו ממש.
שנים לפני כן, עד שנות העמידה של אותו רופא, עוד לפני תקופת מגוריו במונסי החרדית, היה הרופא הזה חילוני גמור. הוא נולד למשפחה יהודית רחוקה ממש. כילד הוא לא ידע מאומה על יהדות והמושג יהודי סימל בעיניו רק איזו מגבלה שגרמה לו לברר עוד קריטריון לפני שהוא מתחתן…
בהמשך הוא שמע על יהדות, הכיר אנשים בעלי צורה שבאו איתו במגע במסגרת עבודתו כרופא פרטי ובבית החולים, אבל שום דבר לא דיבר אליו. הוא מעולם לא ראה צורך להתעניין או לשנות אי אלו מהנהגותיו.
בבוקר ערפילי אחד הוא הוזעק לחדר הטראומה בבית החולים לטפל באדם שנמצא מוטל ברחוב מחוסר הכרה לאחר התקף לב קשה. לא היו עליו סימנים מזהים ואף אחד לא ידע כמה זמן הוא שוכב כך. הוא הגיע לבית החולים במצב קריטי, נעשו מאמצים גדולים להציל את חייו, מיודענו וחבריו הרופאים עשו כל אשר לאל ידם, אבל לאחר שעה ארוכה נאלצו להרים את ידיהם ולכסות אותו בסדין…
הרופא שהיה מכונה בפי כל חבריו בשם הגויי 'בֶּארִי' נשאר שם יחד עם עוד סניטר בניסיון לברר את זהותו של האיש. לאחר חצי שעה בערך תפסה את עינו של הרופא תזוזה בידו של המת. הוא לא החשיב את זה כי חשב שמדובר ברפלקס במערכת העצבים. לאחר דקות ספורות הוא הבחין שוב ב'רפלקס', עד שהוא הסיר את הסדין מפניו וגילה שהדופק חזר…
בדיקות מהירות ומספר פעולות החזירו את האיש לא רק לחיים אלא גם להכרה. הוא פתח את עיניו והרופא עומד עליו ומטפל בו מתוך תדהמה ובמסירות.
לפתע המת החי פונה אל הרופא: "תגיד, לך קוראים חיים מאיר"?
בארי פער את פיו, מי מכיר אותו בשמו היהודי בו הוא לא השתמש זה עשרות שנים?
הוא לא הספיק להגיב כשהפציינט שחזר לחיים ירה לעברו צרור שאלות מביכות…
אתה שומר שבת? מניח תפילין אולי? מה עם כשרות המטבח בביתך?
דע לך! לא הרפה ממנו החולה, אתה חייב לשנות את התנהגותך!!
אחרי המשפט הזה עצם החולה את עיניו והפעם לנצח.
בארי הרופא היה בהלם כמה דקות, מה הוא רצה ממני החולה הזה? מאיפה הוא מכיר אותי, את שמי היהודי ואת אורחות חיי?
לאחר דקות אחדות הוא התאושש והמשיך את חייו כרגיל. אחרי תקופה הוא שכח מהכל.
שנים מספר לאחר מכן הוא זכה להתחזק קצת ולשמוע מרב מסוים דברים שהשפיעו עליו לחשוב על החיים מחדש. הוא הלך בצעדים קטנים ממש… מעט דברי תורה שינויים מזעריים בחייו האישיים.
יום אחד הוא נזכר באותו סיפור שהיה לו בבית החולים ובדבריו של המת אותם כעת הוא הבין כשדר משמים. בבת אחת באיחור 'קל' של עשור שנים חדרו הדברים לליבו וההבנה פשטה בו באחת. תוך חודשים ספורים הוא שינה את כל אורחותיו והפך ליהודי חרדי המדקדק קלה כבחמורה וקובע עיתים מרובים לתורה.
כאמור, את הסיפור הזה היה מספר הרב פינקוס, ומכוחו היה ממחיש את ההבדל בין שמיעת האוזן להבנת הלב.
קראנו אתמול בתורה על יוסף הצדיק שעומד לפני פרעה בפעם הראשונה ושומע ממנו את המשפט הבא.
"ואני שמעתי עליך לאמור תשמע חלום לפתור אותו". רש"י הק' מבאר: תשמע חלום לפתור אותו – תאזין ותבין חלום לפתור אותו. רש"י ממשיך ומדגיש בדיבור הבא: תשמע – לשון הבנה והאזנה.
פרעה עבר עשרות חרטומים ופותרי חלומות, כולם ניסו בכה ובכה. אבל פרעה הבין שהסיבה שהם נכשלו זה כי חסר להם משהו בסיסי. לא ב'חרטומולוגיה' או בחכמת פתרון החלומות… הם פשוט לא שמעו אותו נכון. הם שמעו באוזן אבל לא הבינו מה הם שמעו.
פרעה מנסה לברר אם יש מישהו שיודע לשמוע… שר המשקים מסבר את אוזנו על נער צעיר עבד ולא מבני המדינה, ארורים הרשעים שאין טובתם שלימה, אבל הוא יודע לשמוע!! הוא מבין מה שהוא שומע!!
כאן היה מתלהב הגרש"פ זצ"ל. כמה אנחנו שומעים כל היום. כל מעשה ומקרה בבריאה הוא דיבור של בורא העולם אלינו. כל מה שקורה סביבנו אם לטוב ואם למוטב אמור להסביר לנו מה רוצה מאיתנו מסובב הסיבות. האם אנחנו לא שומעים? אולי שומעים באוזן… אשרי אלו השומעים שמיעה של הבנת הלב. זוהי תכונה הניתנת לפיתוח, זהו משהו נרכש מתוך שימת לב.
לשמוע, להבין, להפנים, להיות במצב תמידי של הקשבת הלב ל-מה ה' שואל מאיתנו.