זמן קצר לפני התקדש חג השבועות נלקח לבית עולמו אחד מחשובי ויקירי שכונת רמת אלחנן בבני ברק, הרה"ח רבי ישראל מרדכי גרובייס זצ"ל. במאמר לזכרו שהתפרסם בביטאון 'קול ברמה', בעריכת הרב משה מיכאל צורן שליט"א, מצאנו כמה סיפורים מופלאים ונדירים, שכדאי לשתף בהם את קוראינו היקרים.
מספר שכנו, יבל"א, הרה"ג רבי מאיר ערבה: פעם ביקשתי להוציא מהמרפסת שלנו סורג באורך כ-50 ס"מ כדי שנוכל לאחסן שם את צעצועי הילדים וכו'. שאלתי את שכני האם זה יפריע לו, והוא השיב שהסורג עלול לעכב את זרימת האוויר אל המרפסת שלו, "ואני במצבי זקוק מאוד לאוויר". מששמעתי זאת, מספר הרב ערבה, ירדתי מיד מהסיפור והחלטתי לא לבנות את הסורג.
לא עבר יום והרב גרובייס התדפק על דלתי ואמר שאעשה את זה קצת יותר קצר, בוודאי לא תהיה בעיה. כיון שכך התקנתי סורג באורך 30 ס"מ.
חשבתי שבכך נגמר העניין עם הרב גרובייס… אבל לא. לא עוברות 24 שעות והוא מתדפק שוב על דלתי, דמעות על לחיו, ואומר: "ר' מאיר, לא הצלחתי להירדם בלילה. אני יודע שאתה צריך את הסורג הזה, ואני מבקש ממך להוריד את הסורג הקצר ולהתקין במקומו סורג באורך שרצית מלכתחילה. ואם תאמר, הרי זה עולה כסף, אני מוכן לשלם לך את מלוא העלות, עד הפרוטה האחרונה, העיקר שאדע שלא גרמתי צער לאף יהודי.
ואל תחשבו שהשכן הטוב אמר מה שאמר רק כדי לצאת ידי חובה… לא ולא. הוא עמד עליי והפציר בי שאגדיל את הסורג ל-50 ס"מ, כפי שרציתי בתחילת הדרך. הוא לא הרפה ממני עד שעשיתי כרצונו!
הרצון לגרום להרגשה טובה לכל יהודי פיעם בו בכל עוז. בכניסה לביתו, ברחוב הרב זמבה, נתקלנו בתמונה התלויה על הקיר הנושאת את קלסתר פניו של אדם לא מוכר. והילדים מסבירים: אבא היה חבר טוב של יהודי זה. לאחר פטירתו של החבר, הביא בנו להרב גרובייס את תמונת אביו במסגרת, כמתנה. היה זה בחג הסוכות. אבא הזדרז ולקח את התמונה, ותלאה ב…סוכה.
כששאלנו אותו מה לסוכה ולתמונה זו, הרי בכתלים המקודשים של הסוכה נוהגים לתלות תמונות של גדולי ישראל, השיב לנו אבינו הצדיק: אני רואה כמה מאמצים השקיע בנו של ידידי כדי להביא לי את תמונת אביו – והבנתי שהדבר הוא בנפשו, והוא היה מעונין מאוד שאעשה מזה עסק ואתלה את התמונה במקום מרכזי. ואם כן, מה הוא המקום הטוב ביותר לתלות בו את התמונה, אם לא הסוכה?! עם מה אקשט את סוכתי, אם לא בתמונה זו, ואגרום בכך שמחה ונחת ליהודי?
בעינינו ראינו, בשמחת החתונות שערך הרב גרובייס זצ"ל לילדיו, כאשר היה נכנס לאולם אדם מסכן, מה שקרוי בלשוננו "הומלע'ס", היה ר' ישראל מרדכי עוזב מיידית את שולחן הנשיאות ואץ רץ אל האומלל הלזה, מחבקו ומנשקו ואומר בשמחה טבעית כזו: "איך אני שמח שהגעת! כל החתונה הזו לא היתה שווה לי אם לא היית מגיע!" מי שהיה רואה אותו יורד במהירות מה'מזרח', ועוזב את כל המכובדים, היה בטוח שבעל השמחה רץ לקבל את פניו של האדם הכי נכבד וּגְדוֹל האורחים שאפשר להעלות על הדעת. ואכן, אצל הרב גרובייס, אדם כזה היה האורח הכי חשוב. הוא היה מושיב אותו לידו, ב'מזרח', מצוה על המלצר להגיש לו 3 מנות מכובדות, ועומד לפניו לשרתו ולסעדו בכל מה שיצטרך. מי שלא ראה את המחזה הנאדר הזה, לא ראה לב רחמן ורחמנות יהודית מעודו!
וסיפור מרתק במיוחד, בעניין אחר:
בליל פורים אחד חזר לביתו בשעה מאוחרת, ובמרכז בני ברק 'התלבשו' עליו כמה ארחי פרחי, והתעללו בו, תוך שהם מכים בו ומשליכים מראשו את הספודיק. הרב גרובייס, לא נבהל, ואפילו הצטחק עם הפורעים, ואמר להם בחיוך ובלשון רחימאית: "אני מבין שאתם מתכוננים להוציאני להורג, אז תנו לי לבקש בקשה אחרונה"…
החבר'ה נאלמו דום, ואז הרב גרובייס פונה אליהם ואומר: "תראו, אני יצאתי כדי לקדש את הלבנה, והנה אני רואה שהעננים מכסים אותה; אבל, גם אתם אולי מכירים את הסיפורים על גדולי ישראל שכאשר הלבנה התכסתה, ולא יכלו לברך, התפללו, והלבנה יצאה מן העננים. מה שאני רוצה לבקש מכם הוא, שבואו נתפלל יחדיו לבורא עולם שישמע לתפילתנו ויוציא את הלבנה… הפורעים ההם לא ידעו אם לצחוק או לבכות, אבל הסכימו. וכולם יחד התפללו 'אנא ה' תוציא לנו את הלבנה'.
ומה חשבתם? הלבנה יצאה על פני הארץ. והרב גרובייס מבקש עתה מהבחורים שיברכו איתו מילה במילה את ברכת הלבנה… למותר לציין שהם נפרדו ממנו מתוך יראת כבוד.
למדתי איתו בישיבת חידושי הרי''ם בת''א הוא כבר אז היה מרום מעם
הרב ישראל מרדכי היקר כמה מתיקות היה בו , צר לי עליך כי נעמת לי מאוד, זכורני התפילות שלו את המתיקות כשהיה ניגש לעמוד כשליח ציבור , כל הבית המדרש פשוט בלע כל מילה איזה נוסח איזה חן , הבית המדרש התמלא פשוטו כמשמעו בראש חודש כולם קפצו מהמיטות כששמעו "ישראל מרדכי אומר "הלל "לפני העמוד ההשתפכות הנפש שלו, "הנוסח כבר כלל פירוש המילות , זכרנו שנה אחת אולי תשל"ט , הישיבה נסע לשהות בכפר מירון , בליל תשעה באב התאספנו במערה לאיכה בציון הרשב"י המשגיח הרב החסיד הצדיק רבי מענדל וארשאווער זצ"ל ביקשו לקרוא את האיכה כשליח ציבור , היה ציבור אורחים ענק שכלל גם כ"ק האדמו"ר רבי ישראל מויזניץ שליט"א כולם התעוררו ובכו איזה מתיקות איזה נוסח עם כל הטעמים , כל שנה מאז כשאני קורא את האיכה אני נזכר במעמד של אז ורוצא לעורר ולהתעורר כמו ששמעתי אז את הקריאה מהרב ישראל מרדכי זצ"ל , איזה מידות טובות ונעלות היה לו כבר כבחור , בקשת הסליחה ומחילה אם אמר מילה בהומור של כהוגן . לא היה אצלו לא להבין את הגמרא והלימוד "בא נעצור ונתעמק " עד שנבין בדיוק , היו לו כישרונות נדירים מעל כל תלמידי הישיבה של אז, כשיצא לארה"ב לשמש כדוגמה לתלמידי הקאמפ של חסידי גור בהרים , ההתרגשות להכיר בחור מרום מעם אצל כל בחורי וילדי ואפילו אברכי המחנה קיץ היה אדיר "כולם נסחפו לאישיות שלו" , הוא היה החידוש של הקיץ , סיפורי צדיקים שלו הניגונים וכו' נשאיר את זה לפעם אחרת , שיהיה מליץ יושר , אין לי המילים הנכונים לסיים
הוא היה מעוכב שידוך בעצמו ואיזה חיזוק נסך בחבריו לספסל בישיבה שלכל סיר יש מכסה ואין לפחד כלל
"הוא היה אומר : כנראה הזיווג שלי עוד צעירה וע"כ אני חייב לחכות שתגדל ואכן בסוף זה מה שהיה אישתו שתחי' הרבה שנים יותר צעירה ממנו