ישב במקומו ויתפלל
שאלה. הגה"צ ר' מרדכי רימר זצ"ל אמר שיחה בישיבת טשעבין, ובתוך דבריו הביא דוגמאות למה שנאמר שם בסימן א' שו"ע או"ח "ולא יבוש מפני המלעיגים עליו". והרי דוגמא:
אדם שהתפלל שמונה עשרה בר"ח ושכח לומר "יעלה ויבא", יתפלל מיד שמונה עשרה שנית, ואל יתבייש מפני המלעיגים שיאמרו עליו שאינו מכוין בתפלתו, אלא יעשה את המוטל עליו ואל יתבייש.
היה בשעת השיחה תלמיד אחד שאמר שהדוגמא פשוטה, ואין בה רבותא. לימים נסע אותו תלמיד לארה"ב והקים שם קהילה ובית כנסת של בני תורה, ועמד לנסוע לביקור לארץ ישראל וכשעמד להתפלל שכח לומר "יעלה ויבא" והזמן היה דחוק, ואסף את כל המתפללים שם שחיכו לו לצאת לשדה התעופה, ואמר להם שהוא חייב להתפלל שנית למרות שהוא מתבייש – וכעת הוא מבין את דברי המשגיח שהזהיר על כך ש'אל יבוש'.
ועדיין יש להסתפק מה דינו של צדיק מפורסם שכולם באו לקבל פניו והוא שכח 'יעלה ויבא' וכשיחזור שנית יהיה בזה זלזול לתורה, וגם אולי חילול ה', א"כ אולי עדיף שיתפלל אח"כ ברכב בישיבה?
תשובה. נאמר במשנ"ב (סי' תקסז ס"ק כ"א) 'ובדיעבד אם קראוהו לתורה [ביום תענית ציבור]. והוא איש תלמיד חכם ומחמת איזה אונס אירע שלא התענה בתענית צבור וצר לו לומר של התענה, כדי שלא יהיה חילול ה' בדבר, נראה שיוכל לסמוך בשעת הדחק על המקילין ויעלה", עכ"ל. ואם כן גם בענייננו אולי אפשר לסמוך על הסוברים שבשעת הדחק אפשר להתפלל בישיבה, [יעויין במשנ"ב סימן צד ס"ק כו].
אך גיסי מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל סובר שיתבייש ויהיה לו כפרה בזה. ויקיים את דברי השו"ע (סימן צד ס"ט) שכתב מי שהוכרח להתפלל מיושב, כשיוכל, צריך לחזור ולהתפלל מעומד, וטעמו משום שלא מקיימים את המצוה כהלכתה כי אם בעמידה.
ונלענ"ד שהמקרה שלנו לא דומה למבואר במשנ"ב בסימן תקס"ז, משום ששם התלמיד חכם אכל כדין, רק החילול ה' הוא שלא יאמינו לו, אבל בשאלתנו עשה שלא כדין. ועוד כי שם מעיקר הדין מותר לו לעלות, משא"כ בענייננו.
(חשוקי חמד ברכות ל.)