שכונת יד דוד ברחובות, מעל עשרים שנה אחורה: שכונה יוקרתית, שמאוכלסת בציבור דתי אריסטוקרטי. תקופה מסוימת מתפתחת שם תופעה של נוער שמבלה בחוץ בלילות, ואף אחד לא יודע בדיוק איך להתמודד.
ערב אחד מודיעים על יסוד שיעור יומי חדש מרתק, עם כיבוד קל. מגיעים צעירים ומוצאים מולם מגיד שיעור צעיר לא הרבה מבוגר מהם, יהודי מירושלים שבא להתגורר ברחובות. הוא נעים ונחמד אבל בסך הכל 'צעירצ'יק' כמעט כמוהם רק שלושה שבועות אחרי חתונותו.
לפתע מצטרף לשיעור החדש יהודי מבוגר, אולי בן 70, הלא הוא רבה של העיר… הגאון רבי שמחה הכהן קוק זצוק״ל. גם צעירים מנותקים יודעים להוקיר ולהעריך את איש התורה ההדר והאצילות. הוא מתיישב כמו אחד מהם ומקשיב לפה מפיק מרגליות, מגיד השיעור החדש הצעיר הרב דוד ויסנשטרן שליט״א.
למחרת שוב מגיע המרא דאתרא לשיעור. יושב יחד עם צעירים ומקשיב. לאט לאט פושטת השמועה בין החברה – יש שיעור שאפילו רב העיר בא כל ערב לשמוע אותו. מגיד השיעור הצעיר זוכה לשדרוג משמעותי בעיני הסביבה, והופך עבורם לבר סמכא עליון. במשך שבוע מתמיד הרב בהשתתפות ואז הוא מתנצל ומודיע שאמנם אין באפשרותו להמשיך ולהגיע מידי ערב, אבל הוא תמיד יישאר קשור לשיעור – אני אחד המשתתפים.
חנוכה. המרא דאתרא מגיע למסיבה מפזז ומכרכר לכבוד התורה ולכבוד מגיד שיעור, הרי אני מראשוני המשתתפים בשיעור – נכון שאני מאוד עסוק ולא יכול להגיע כל ערב, אבל אני אתכם.
כיום אפשר לספר, מי שהגה את רעיון השיעור מי שיסד אותו מתחילתו ועד סופו מי שתכנן אותו לפרטי פרטיו ומי שתמך כספית במסיבות שהתקיימו בו, היה המרא דאתרא זצוק״ל. בחכמתו ובטוב ליבו ידע שהדרך הטובה ביותר להצלחת העניין זה להאדיר את המגיד שיעור הצעיר ולהעניק לו סמכות על בעיני הצעירים. ההצגה היתה מוצלחת בכל קנה מידה והעניקה את פירותיה הטובים במשך 13 שנה.
(מפי בעל המעשה, הרב דוד ויסנשטרן. קובץ גיליונות)