הגה"צ משאפראן זצ"ל בעל 'תורת אלף' מביא בספרו עובדא שאצל ה'בני יששכר' זי"ע היה איזה יהודי פשוט מבני אונגארן שעוד זכה להיות אצל הרה"ק רבי אייזיק קאליבער זי"ע וסיפר אותו יהודי שהיה פעם אצל הרה"ק מקאליב בחנוכה לפני הדלקת נרות ופתח הרה"ק וסיפר סיפור זה:
היה איזה יהודי כפרי פשוט שהיה קצת בעל ממון ולקח לבתו חתן בן תורה, אמנם לימים נתעשר מאוד ונעשה גביר עצום ובעת שהגיעה בתו השנייה לפרקה רצה לקחת לה חתן עילוי מפורסם, נסע עם חתנו הראשון לישיבה הגדולה וביקש מהראש ישיבה את העילוי של הישיבה ולקחו כחתן לבתו.
בעת כתיבת התנאים תפס עצמו שהמנהג הוא שהורי החתן והורי הכלה חותמים על שטר תנאים אך הוא לא יודע כלל לחתום, כי אינו יודע האותיות ואיך יסתדר, אמר לו חתנו הראשון אל תדאג, אני אלמדך לחתום את שמך (שמו של הכפרי הנ"ל היה 'לוי'), תחילה תעשה קו ארוך, אחר כך קו יותר קצר יותר, ולבסוף תעשה קו קטן, א שטרויכל.
אמנם אותו כפרי שהיה עם הארץ התבלבל ובעת חתימת שמו עשה קודם נקודה קטנה ואחריה קו יותר ארוך ולבסוף קו ארוך מאוד.
וסיים אותו יהודי בפני ה'בני יששכר' שאת המעשה הזה סיפר הרה"ק מקאליב לפני הדלקת נרות חנוכה אך אינו מבין מה שייכות המעשה הזה לחנוכה.
והתלהב ה'בני יששכר' באמרו שבמעשה הזה טמונים כל ענייני חנוכה, כי האיש הזה היה נקרא 'לוי' והחליף את כתיבת שמו עד שנעשה בהיפוך אותיות ל'יון' ע"כ.
וכדי להשלים את העניין כפי הבנתנו, י"ל על פי האמור דכל הנס חנוכה הוא ניצחונם של החשמונאים שהיו משבט לוי הרומזים לתורה הקדושה כמבואר ב'קדושת לוי', שהם היו לומדי התורה שניתנה על ידי משה רבינו מבני שבט לוי, כנגד היוונים שביקשו 'להשכיחם תורתך'.
והנה יהודי המבקש להינצל מחכמה יוונית ולא להיכשל בטומאתם, אין לו דרך אחרת כי אם להידבק בתורה הקדושה, שהיא הדרך היחידה לטהר ולזכך את האדם ולהתגבר על טומאת היוונים, אך בלי התוה"ק אי אפשר להגיע להשפעות של חנוכה, של התגברות וניצחון על היוונים.
וזה הרמז במעשה הנ"ל שאותו עם הארץ שלא היה דבוק בתורה לא עלה בידו לכתוב 'לוי' ונהפך לו ל'יון', כי כשאין קשורים ודבוקים בתורה אין את הדרך להשיג את ההשפעות של החנוכה, ודו"ק.
על כל פנים מכל האמור רואים אנו שח' יומי דחנוכה עניינם והשפעתם היא אור התורה, וכמו שכתב ה'קדושת לוי' שבימים אלו יורדים השפעות ואורות ומי שאינו מקבל היינו השפעות של לימוד התורה, ואפשר לראות בחוש שבימים אלו יש קצת התרשלות בלימוד התורה, והא גופא מוכיח שהבעל הדבר עושה הכול כדי שיהודים לא ינצלו כראוי ההשפעות היורדות בימים אלו בלימוד התורה, ותפקידנו הוא אדרבה להרבות בלימוד התורה יותר מכל הימים.
והרי אנו יודעים שכל הבריאה, כל שליחותנו לעולם הזה, הוא כדי להכין לעצמנו את העוה"ב לנצח נצחים, ולזה אי אפשר להגיע רק על ידי התורה הקדושה, וא"כ כאשר נפתחים כאלו ח' ימי אורה זו תורה שיאירו לנו לנצח נצחים, מי שלא מנצל וממלא אסמיו באוצרות אלו לכסיל ייחשב.
זאת עלינו לדעת בעמדנו בימי החנוכה, וכמליצת ה'תפארת שלמה' על דברי הגמ' 'מאי חנוכה דתנו רבנן', מהו חנוכה, מה עניינו, 'דתנו רבנן', לשבת ולשנן ולעסוק בתורה הקדושה, ואת ההארה הזאת צריכים אנו לקחת עמנו מימים אלו. השי"ת יעזור שנזכה לקחת את אור החנוכה עמנו ונזכה ל'וטהר ליבנו ולעבדך באמת'.
אהל מועד – לעלוב, וישב, תשפ"ד