"הצלחתי במבחן"?
"וודאי, ענית תשובות רהוטות וברורות".
"המנהל מוכן לכתוב לי על פתק שידעתי"?
"כן, וודאי ביום ראשון אכתוב לך פתק".
"לא, אני 'חייב' שתכתבו לי את הפתק 'היום' ביום שישי".
"למה זה כל כך דחוף להיום"?
*
"את הסיפור שמעתי השבוע", מספר הרה"ג רבי מאיר שפרכר, מרביץ תורה לאלפים וממגידי השיעור של 'דרשו'
"סיפור מרגש מאוד על מנהל רוחני באחד מתלמודי התורה בארה"ב.
הוא נכנס לבחון באחת הכיתות כיתה ג או ד, ואחר הבחינה ניגש אליו בביישנות ילד חינני עדין וביקש שהמנהל יכתוב פתק להורים שלו שהוא הצליח במבחן.
הילד שהיה בן שבע או שמונה לא היה מוכן בשום אופן להמתין עם הפתק ליום ראשון בשבוע הבא, ובעקשנות – שמאוד לא התאימה לאופיו העדין והכנוע – הוא ממש התעקש עם המנהל שימסור לידיו את הפתק באותו יום.
המנהל נהיה מאוד רציני והוא אמר לילד: "בא אלי אל המשרד"
במשרד הוא שאל את הילד "מה כל כך בוער לך שאכתוב דווקא היום את הפתק, מה הבעיה אם אני יכתוב בתחילת שבוע הבא"?
בתמימות ילדותית טהורה עם כל החן שבעולם הוא השיב:
כל שבוע בזמן הדלקת נרות אמי בוכה ושופכת דמעות כמים, ואני שואל אותה: "אמא, למה את כל כך בוכה"?
והיא משיבה לי: "בני היקר אני מתחננת ומבקשת מהקדוש ברוך הוא שתלמד טוב ותגדל תלמיד חכם".
ואז אני אומר לה: "אבל אמא את לא צריכה לבכות אני לומד מאוד טוב".
אבל היא לא מפסיקה היא ממש רועדת מרוב בכי..
אני רוצה שהמנהל יכתוב לה שהוא בחן אותי וידעתי טוב את מה שלמדו בכיתה, אני רוצה להראות לה שאני באמת לומד טוב ויודע מה שמלמדים והיא לא צריכה יותר לבכות.
המנהל לא הצליח לעצור את עצמו, הוא מאוד התרגש ופרץ בבכי..
לא צריך לומר שהוא כמובן כתב אחר כך פתק יפה.
כשסיפר אחר כך את הסיפור הוא סיים ואמר: "כבר הרבה זמן אני מתפלא איך ההורים האלו זכו לילד כל כך טוב כעת אני כבר מבין"..
אבל אין כפתור שאפשר ללחוץ עליו ולהזמין את הדמעות, מה עושים אם שערי הדמעות של האם לא נפתחות והיא לא מתעוררת לבכי בזמן נשגב זה?
התשובה היא, גם אם היא תבקש במילים פשוטות ותתפלל תפילה "יבשה" בלי התעוררות הלב התפילה בוקעת שערי שמים, כמו הסיפור עם אשתו של שר החינוך לפני שבעים שנה, כדלהלן:
בילדותו התגורר כותב השורות בשכונת רמות בירושלים ת"ו והוא זכה להכיר דמות פלא של מזכה הרבים ואיש משכמו ומעלה הרב ברוך היימן זצ"ל.
הוא סיפר סיפור מדהים, חלק מפרטיו התפרסמו בספר 'טובך יביעו' (ח"ב עמוד רפו) וכך מסופר.
ביום א' חשון תשי"ג, לפני שבעים שנה, אחרי הפגישה המפורסמת של מרן בעל החזון איש זיע"א עם ראש הממשלה הראשון (שנמל התעופה קרוי על שמו), הלך אותו ראש ממשלה לאכול ארוחת צהריים בבית ידידו הטוב – זקנו של ר' ברוך היימן – מר זלמן ארן ז"ל שהיה אז שר-החינוך.
במהלך הארוחה הוא סיפר בהתפעלות על עוז רוחו וגבורתו של החזון איש הוא התפעל ואמר: "אני פוגש הרבה אנשים, אני רגיל שכולם מחניפים לי, אבל הרב הזה לא מחשיב אותי, הוא אומר את דעתו בפניי ללא חת וללא משוא פנים, וכן בכל פעם שרואה שאני טועה, הוא מתקן אותי בלי חנופה".
הדברים הגיעו לאזנה של אשתו של שר החינוך והם טלטלו אותה מאוד, עד אותו היום היתה בעיניה דמותו של אותו ראש ממשלה הדמות החזקה והמושלמת ביותר, והנה כעת הוא בעצמו מתפעל מאיזה רב בבני ברק, משמע שמעלתו של אותו רב גדולה פי כמה וכמה..
בעקבות ההבנה הזאת היא החליטה החלטה מעניינת.
הם לא היו שומרים מצוות, אבל לפני החתונה ביקשו ממנה שבכל ערב שבת תדליק נרות לכבוד שבת קודש.
היא לא ידעה מה זה הדלקת נרות, אלא שאמרו לה שבזמן הדלקת הנרות זהו זמן נכון לבקש את משאלות הלב.
החלום שלה היה שיהיו לה בנים ונכדים כמו הדמות שאותה היא העריצה יותר מכולם, ולכן בכל פעם בזמן הדלקת הנרות היא בקשה שבנה יגדל כמו אותו ראש ממשלה.
אלא שמאותה ארוחת צהריים, לאחר שהיא שמעה שראש הממשלה הגדול מתפעל כל כך מהחזו"א, היא אמרה לעצמה:
"אם האיש הנערץ ביותר על בעלי, מעריץ כל כך את דמותו של החזו"א ורואה בו אישיות מיוחדת ובלתי מצויה, א"כ מדוע שאתפלל בהדלקת נרות על בניי ונכדיי שיהיו כמו ראש הממשלה? אתפלל שהם יהיו כמו הרב מבני ברק".
וכך עשתה. מאותה שבת, בכל הדלקת נרות, היתה מתפללת על בניה שיהיו כמו החזו"א.
על פי הטבע לא היה במציאות שיהיו לו בנים תלמידי חכמים, הם גדלו במוסדות רחוקים משמירת מצוות, ולא היה מי שיקרב אותם לאביהם שבשמים.
אבל תפילותיה התמימות והפשוטות בקעו את כל הרקיעים וזעזעו את כסא הכבוד!
מספר נכדה ר' ברוך:
הוא בעצמו לא יכול להסביר איך זה קרה, אבל יום אחד הוא נכנס לשכונה החרדית ביותר בעולם – שכונת 'מאה שערים'.
אם היה נכנס לבית כנסת של 'נטורי-קרתא' כמו שהיה נראה.. חילוני גמור.. אולי היו משליכים על ראשו 'אבנים טובות' בלי 'מרגליות'.. אבל הקב"ה נתן בליבו להיכנס דווקא לבית כנסת ה"שול" הקלויז של חסידי ברסלב, שדרכם לקרב כל יהודי, שם כבר "התנדב" אחד מ'חשובי-אנ"ש' לקרב אותו אל היהדות.
במשך עשרות שנים היה ר' ברוך עובד ה' גדול, מספרים עליו שהיה אומר תיקון חצות ומתפלל שחרית עם הנץ החמה, הקים שיעורי תורה ועסק בקירוב רחוקים.
אבל מידה מאוד בולטת באישיותו – עליה יכול כותב השורות להעיד – היתה ישרותו ואומץ לבו, הוא היה אומר את דעתו בצורה ברורה ובלי חנופה..
כוחה של תפילה יבשה..
בשבת קודש שושן פורים קטן נפטר רבי ברוך היימן זצ"ל, השבוע יושלמו ימי השלושים. יהיו הדברים לעילוי נשמתו.