הרה״ק (בעל ה'דברי חיים') מצאנז זי״ע היה עורך את ימי החנוכה בעסק גדול, ובכלל היה עסק מיוחד בצאנז מכל הימים טובים אשר בימות החול, כמו ימי הפורים וכדו'.
וכנראה טעם הדבר הוא מפני גודל חביבות מצות הצדקה אצל הרה״ק מצאנז, ובימי המועדים שבימות החול יכולים להתעסק בגביית כספי צדקה וחלוקתם. ואכן באותם המועדים היה הרה״ק מצאנז מחלק צדקה לרוב, ממש בלי שיעור.
והגבאי ר' רפאל ע״ה מספר בספרו [דרכי חיים] על הסדר בימי חנוכה אצל הרה״ק מצאנז, שהיה עובד במשך כל שמונת ימי חנוכה ממש, כמעט כל ה'מעת לעת' ברציפות. וגם אלו שהשתתפו עמו כמעט ולא ראו שינה בעיניהם, כי כל יום אחר התפילה ואמירת ההלל בהתלהבות גדולה, המשיך תיכף לעריכת השולחן, ומשם לתפלת מנחה ונרות חנוכה וכו', וכך היה יום אחר יום בלי הפסק.
באחת מן השנים הדליק הרה״ק מצאנז את הנרות מיד בזמן צאת הכוכבים, ותיכף אחר ההדלקה התחיל לשאול כל זמן קצר את הנוכחים אם כבר עברה מחצית השעה.
ברגע שענו לו כי אכן כבר עברה מחצית השעה, כיבה הרה״ק מצאנז את הנרות, והלך למשכן את המנורה עבור סכום כסף גדול. כי היה לו איזה ענין נחוץ של צדקה, ולכן חיכה לרגע הראשון שיהיה אפשר כבר לכבות את הנרות ולמשכן את המנורה, ומיד מסר את כל הכסף לצדקה.
**
פעם הגיע רופא יהודי מווינה בירת אוסטריה אל הרה״ק מצאנז, ותינה לפניו את צרתו שלא זכה להיפקד בזרע של קיימא, וביקש כי הרבי יברך אותו, הבטיח לו הרה״ק מצאנז כי בקרוב יוושע בבן. ואכן כעבור תקופת זמן נתקבל טעלעגראם (מברק) בצאנז מאותו הרופא, להודיע להרה״ק מצאנז על לידת בנו, והודה לו על ברכתו.
והנה אחד מן החסידים שהיה בצאנז, היה גם כן מזכיר את עצמו במשך כמה שנים אצל הרה״ק מצאנז להיוושע בזרע של קיימא, ותמיד היה מפציר בו שיבטיח לו ישועה, ועדיין לא נושע.
ובראותו שהרופא מווינה נושע ע״י הבטחת הרה״ק מצאנז, נכנס החסיד אליו, וטען ואמר: 'וכי אני גרוע יותר מזה הרופא האפיקורס הפושע ישראל מוינה? וכי הוא ראוי להיוושע, מפני שהוא פושע ישראל, ואני איני ראוי לישועה?!'
ענה לו הרה״ק מצאנז: "הסכת ושמע לי! כאשר מבטיחים ישועה ליהודי, מעמידים אנו בזה בסכנה את עצמינו, את צאצאינו, ואת כל המשפחה, וכל החסידים".
ואז התלהב הרה״ק מצאנז והתחיל להכות ברגלו על הארץ, וצעק בהתלהבות: אבל כדי שידעו בווינה שיש בורא בעולם, לא איכפת לי מעצמי ומילדי ומכל משפחתי וכל החסידים! (ולכן עבור אותו רופא הכניס את עצמו בסכנה זו, כדי להבטיח לו ישועה).
'דעהו' – תולדות יהודה סטיטשין, וישב תשפ"ד