דקה מתוקה
ונתת לאמתך זרע אנשים
כפי שלימד אותנו רבי יהושע בן חנניא, כדי לזכות בכתרה של תורה צריך להרבות גם בבקשת רחמים. וכשאדם מתחנן אל בוראו ומבקש שיזכה ללמוד להבין ולזכור את דברי התורה, הקב"ה ישמע ויקבל תפילתו. ולימדונו רבותינו שבלימוד התורה אפשר לבקש בלי שום גבולות, כמבואר בגמרא בברכות (נ'.) שאומרת שב"שאלה" – בבקשת צרכים, אין להעיז להרים ראש ולבקש בקשות גדולות, ולכן דוד המלך ביקש רק מעט מברכת ה' כדכתיב "ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם" (שמואל-ב' ז', כ"ט), ושואלת הגמרא: הרי בפסוק כתוב שהקב"ה אומר "הרחב פיך ואמלאהו" (תהלים פ"א, י"א), דהיינו בקש במלוא פיך כפי שתחפוץ, ואמלא את כל בקשותיך? משיבה הגמרא: "ההוא בדברי תורה כתיב", וביאר רש"י: כשמבקש אדם על תורה, בזה צריך לבקש כל תאוותו, ללא כל גבולות, ולא כעני בפתח המבקש רק קצת.
וב'ספר חסידים' (סי' קל"א) נאמר: "אם שואל (-מבקש) אדם דבר שהוא שבח לבוראו, כגון על לימוד תורה, ושופך את נפשו עליו, הקב"ה שומע תפילתו, אף על פי שאין בידו מעשים טובים"!
ותמיד תהיה תפילת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים (לשון המשנ"ב מ"ז-י'). ורבינו חיים פלאג'י זי"ע הביא בספרו 'צוואה מחיים' (דף ו':) מרבינו סעדיה גאון, שאפילו אם האדם אינו ראוי שישמע ה' תפילתו, אם מתפלל לכבוד ה' יתברך שיהיו בניו לומדי תורה ולא יבואו לידי עבירה – אזי שומע ה' תפילתו.
סיפור מדהים, עם מסרים רבי-חשיבות בצידו, שסיפר הרה"ג מגיד המישרים רבי גואל אלקריף שליט"א.
שתי משפחות בשם "אברג'ל", באו לרשום את בניהן לישיבתו המצוינת של הרב אלקריף, ישיבת "דרך חיים". אמנם שם המשפחה של שתי המשפחות זהה, אך אין ביניהם קרבה משפחתית. כדי שלא נתבלבל הבה ונקרא למשפחה הראשונה אברג'ל א', ולשנייה – אברג'ל ב'.
בישיבת "דרך חיים" יש כבר היום עומס עצום, ובית המדרש שמתאים ל-85 בחורים, מכיל 110 בני תורה מצוינים.
למרות ששני הבחורים למשפחות אברג'ל היו גם הם בני תורה מופלאים, לא היתה לרב אלקריף שום ברירה, אלא להודיעם בצער רב ועצום שאין ביכולתו לקבלם. גם לאחר שהפצירו מאוד, התשובה היתה שלילית.
והנה, הוריו של אברג'ל א', משהבינו שאין סיכוי לקבל את בנם לישיבה, לא התקשרו יותר.
זו גם היתה הסיבה שאני עצמי שכחתי ממנו – אומר הרב גואל. ברם, הורי הבחור אברג'ל ב' המשיכו להתקשר וביקשו לקבל את בנם. אבל בשום אופן לא יכולתי לקבלו לישיבה, משום שבאמת לא היה מקום בהיכל הישיבה.
יום אחד – ממשיך הרב אלקריף לספר – אני מקבל טלפון מהגאון רבי אליהו מן שליט"א, ממקורביו המובהקים של מרן הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל. הוא ביקש להודיע לי: "אני יושב עכשיו ליד הגר"ח קניבסקי, והרב מבקש ממני לבקש ממך לעשות את כל המאמצים על מנת לקבל את הבחור אברג'ל לישיבה".
השבתי על אתר: "אם מרן שר התורה אומר – אני מיד עושה! למרות שזה נראה כבלתי אפשרי מצד העומס בישיבה, אקבל אותו".
כיון שכפי שציינתי שמו של אברג'ל א' כבר נשכח מליבי, הייתי בטוח שהרב מן התקשר אודות אברג'ל ב'. ובכן, מיהרתי להתקשר אל ההורים, שכאמור המשיכו לבקש שיקבלו את בנם, והודעתי להם שבנם התקבל. המעניין היה, שכאשר ציינתי בפניהם שאני עושה זאת על פי בקשת מרן הגר"ח, האבא הביע מעט פליאה, נראה היה שלא הבין איך בדיוק הגיע עניינם להגר"ח, אך על כל פנים שמח לשמוע שבנו התקבל…
לא חולפות דקות ארוכות, והנה מתקשרים גם הורי הבחור אברג'ל א'… "זה עתה אנו יוצאים מביתו של רבינו הגר"ח – הודיעו – רצינו להודות לכם מקרב לב על כך שהסכמתם לקבל את בננו לישיבה, על פי בקשת הגר"ח…".
הייתי המום – מספר הרב אלקריף – תפסתי שחלה כאן טעות; מרן הגר"ח התכוון לאברג'ל א', ואני הודעתי את הבשורה המשמחת לאברג'ל ב'…
עכשיו הייתי בדילמה קשה. הרי אברג'ל ב' כבר קיבל הודעה שהוא התקבל, ואיך אפשר לחזור מכך?… ומאידך, מרן הגר"ח ביקש עבור אברג'ל א', ואי אפשר להמרות את בקשתו. אבל את שניהם בוודאי אין באפשרותנו לקבל…
התקשרתי לגאון רבי אליהו מן, וסיפרתי לו על הטעות שקרתה. הגר"א השיב שהוא יושב עכשיו ליד הגר"ח, וישאל את פיו.
שר התורה חשב כמה דקות, ואחר כך אמר להגר"א מן לומר לי שאקבל את שניהם, "ואני מבטיח שתהיה לך סייעתא דשמיא".
מששמעתי את הדברים, החלטתי לקבל את שניהם, אבל הוספתי ואמרתי להגר"א מן, שימסור למרן הגר"ח שכיון שאנו משתדלים לעשות כאן מבחינתנו דבר שלא כדרך הטבע, ומקבלים את שני הבחורים, אבקש נא שמרן יברך אותי ואת אחי. לי יש בת מבוגרת, ולאחי יש שלוש בנות מעוכבות שידוך, ונבקש שהגר"ח יברכנו שהן יזכו למצוא את זיווגן במהרה.
והגר"ח בירך.
מה שקרה עכשיו הוא בבחינת הבלתי-ייאמן:
הבת של הרב גואל, וגם כל שלושת הבנות של אחיו, התארסו בתוך חודשיים…
הרב אלקריף עשה למעלה מדרך הטבע, וזכה שנעשה איתו ועם אחיו נס למעלה מדרך הטבע!
בקשה שתכליתה לכבוד הקב"ה – מתקבלת מיד במרום!
אך הסיפור עדיין לא נגמר. לאחר מעשה, סיפרו הוריו של אברג'ל ב' על שהתרחש בביתם בשעות שלפני הטלפון הלא-צפוי של הגאון הרב גואל שליט"א. הבה נאזין לדברים ונפיק מוסר השכל נוסף, חשוב ומאלף:
הנה אֵם-המשפחה ישבה כל הזמן והתפללה שבנה יתקבל לישיבה. היא התחננה לבוראה בדמעות ואמרה "כל רצוני הוא שיהיה לי בן גדול בתורה ויראת שמים, בן שיעשה נחת רוח לבוראו וירבה כבוד שמים בעולם".
ותוך כדי הדברים, מתקשר אליהם הרב אלקריף עם הבשורה הטובה… ה' יתברך רוצה למלא את בקשתה, ובורא שני בחורים בשם אברג'ל, שניהם מעוניינים להתקבל לישיבה, ואז מתרחשת הטעות הנ"ל, והכל בא על מקומו בשלום!
הבה ונלמד מהסיפור המופלא על כוחה העצום של התפילה, בפרט כאשר כל כוונת המתפלל לשם שמים, לכבוד ה' יתברך ותורתו, שאז הקב"ה שהוא שליט בעולמו ימלא את משאלותיו על הצד הטוב ביותר.
יאירו לנו בזה דברי חז"ל על תפילתה של חנה במשכן שילה, שהתחננה לקב"ה שיתן לה פרי בטן: "וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה… וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים, וּנְתַתִּיו לַה' כָּל יְמֵי חַיָּיו". ושואלת הגמרא (בברכות ל"א:): מהו "זרע אנשים"? משיבה הגמרא: חנה בקשה זרע שיהיה שקול כשני "אנשים" שהם משה ואהרן! ובמדרש (ילקוט שמעוני שמואל-א' רמז ע"ח) מובא שתמהו בפני חנה, וכי לא הגזמת?! אינך מתפשרת על פחות מבן חכם נבון גדול וצדיק השקול כשני גדולי העולם?!
ומה השיבה להם חנה? – את המובא בהמשך הפסוק "ונתתיו לה' כל ימי חייו"; חנה ענתה להם: וכי בשביל עצמי אני מבקשת?! – לשמו של הקב"ה אני מבקשת! ואכן, תחינתה התקבלה, ושמואל בנה זכה לכל המעלות הגדולות והנפלאות, עד שהיה שקול כמשה ואהרן, כדכתיב (תהלים צ"ט, ו'): "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ". [והדברים מדוקדקים גם בלשון הפסוק "וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה'" – והלוא היה צריך לומר "אל ה'"? – אלא, מבאר בעל ה'דודאים בשדה', שהכתוב דיבר בשבחה של חנה, שלא התפללה על בנים כדי שיהיה לה מהם נחת-רוח בעולם הזה, אלא כל כוונתה היתה רק להוליד בנים לעבודתו יתברך, ולכן כתוב "על ה'", דהיינו למען כבודו יתברך.]
(ופריו מתוק – הקדמה לחומש דברים)