סיפר הגאון רבי יחיאל מיכל שטרן שליט"א רבה של 'עזרת תורה':
בוקר אחד נכנסתי, ומרן אמר: "היום אין לי רגע זמן לשוחח איתך בדברים הנצרכים". וכה סיפר:
הגאון רבי יצחק זילבר זצ"ל, שכידוע עסק גם בהצלת נשים מעגינותן, היה אצלו בלילה הקודם עם מקרה של בעל שנותר בברית המועצות והאשה עלתה ארצה, והוא אדם קשה מאד וממאן לתת גט.
רבי יצחק ניסה את כל האפשרויות, וללא הועיל, עד שהציע לו: "תראה, הרי אתה ודאי מאמין שיש 'עולם הבא', ואתה יודע שאשתך צדקת, אם היא תיתן לך את ה'עולם הבא' שלה – האם תהיה מוכן לתת גט? הרי שנינו יודעים שהיא לא תשוב לכאן לעולם, ואתה לא תיסע לארץ ישראל לעולם, אז מה אכפת לך במחיר הזה?".
לזה הבעל כבר הסכים והביע נכונות לתת את הגט.
רבי יצחק זצ"ל שב ארצה והציג בפני האשה את הרעיון וההסכמה, אך היא נבהלה ואמרה שאינה מוכנה להעביר את העולם הבא שלה גם אם תישאר עגונה.
רבי יצחק אמר לה: 'אז אני אתן לך את העולם הבא שלי. נחליף. ואת תתני לו את שלך'… לזה היא כבר הסכימה… אבל רבי יצחק הגיע למרן הגרי"ש עם השאלה הלכה למעשה: האם יש דבר כזה להעביר 'עולם הבא' מאחד לשני, האם זה מועיל, והאם אכן לעשות את זה ולשוב לרוסיה ולטפל בענין או לא?
"ישבתי עד מאוחר בלילה לדון בעניין 'העברת והקנאת עוה"ב', וב'תנאים בגט', ועוד", סיפר מרן הגרי"ש לגרי"מ שטרן שליט"א, "ואין לי הכרעה מוחלטת. סיימתי הבוקר קצת יותר מהר את התפילה [בינו נא זאת!] כדי לעיין עוד, ואפילו לא אכלתי פת שחרית.
"אין לי ידיים ורגלים" – התבטא מרן זצוק"ל מתוך חולשה – "וזו הרי עגונה ממש, עם כל הצער והקושי שבזה!".
למחרת התעניינתי מה התחדש, ומרן אמר לי: "ר' מיכל, זה עוד לא ברור, לא עזבתי את הסוגיא, וזו סוגיא שאין בה דברים מפורשים לענייננו".
לבסוף, ביקש ממני שאלך לרבי יצחק ואומר לו שאין כאן הכרעה, ושינסה בכל זאת לשכנע את הבעל שירד מהתנאי הזה.
הסיפור לקח עוד שלושה חודשים, רבי יצחק נסע עוד ועוד, ובסופו של דבר השיג את הגט בלי התנאי.
סיפרתי על כך למרן, ואנחת השמחה שנשמעה מפיו אין לתארה: "ברוך ה'! ברוך ה'!" [מתוך 'מוסף יתד נאמן' – הרב א. חפץ]
(גיליון 'פרפרת)
