הסבא מנובהרדוק, רבי יוסף יוזל הלוי הורוביץ זצ"ל, הקים עשרות ישיבות בכל רחבי רוסיה. בתחילה היתה לו רק ישיבה אחת, אך בהמשך נסע למקומות רבים, ובכל מקום היה מברר דבר המסור לליבו של אדם אם יש ישיבה או אין, ובמידה ואין – היה שולח שלושה תלמידי חכמים מתלמידיו, שיקימו שם ישיבה.
כך הוקמו עשרות ישיבות קדושות תחת הכוונתו, וכל ישיבה כזו היתה מקור אור עבור נערים צעירים שדבקו בדרך ה'. משלושה תלמידים נעשו לו בכל מקום עשרות ומאות תלמידים…
כל זאת עד שעלה הכוורת מגרמניה הארורה והשמיד את הכל, כשרק חלק קטן מהתלמידים הרבים זכו להינצל.
באחד הימים התכונן הסבא לנסיעה למוסקבה, בכוונה לשהות שם במשך שלושה שבועות. מדובר היה בנסיעה בת שבע עשרה שעות ברכבת!
שבע עשרה שעות שבהן היה עליו להיטלטל עם מזודותיו בדרכים!
אך הכל היה שוה עבור המטרה – לדבר עם השלטונות שנהגו להציק לישיבות שהקים, ולהערים בפניהן קשיים.
הוא סבר שיועיל שהוא עצמו ילך וידבר שם. ביום המיועד נטל את מזודותיו ונפרד מבני משפחתו. עלה למרכבה שתקח אותו לעבר תחנת הרכבת, ובלווי של כמה תלמידים נכנס לרציף הרכבת למוסקבה. תלמידיו נפרדו ממנו, ופנו ללכת, אלא שכעבור דקות אחדות גילו אותו מתקרב אליהם.
הם הזדרזו לגשת לשאול אם שכח משהו. הרכבת עומדת לעזוב את התחנה בעוד מספר דקות!
"אינני נוסע" – ענה להם הסבא קצרות.
הפליאה היתה גדולה: ברגע האחרון לבטל נסיעה משמעותית כל כך, לאחר שהכל מוכן?! אך הסבא הסביר: "ישבתי וחשבתי למה בעצם אני נוסע.
נזכרתי שלפני זמן מה אמרו לי שבמוסקבה אפשר להשיג מטריות חזקות שעומדות ברוחות עזות, ואמרתי בליבי, שכאשר אסע למוסקבה, אוכל לקנות מטריה טובה שכאן אי אפשר להשיג.
אם כן, יתכן שכל מה שממריץ אותי כעת לנסוע למוסקבה זו המטריה!"… המשיך הסבא: "היתכן שבשביל מטריה אני קם ועוזב את הישיבה ואת התלמידים שרוצים לשמוע את שיחות החיזוק שלי?
האם יעלה על הדעת שאהרוס תלמידים בשביל מטריה? חזרתי בי.
הנני מבטל את הנסיעה וחוזר לישיבה!"
לנו, השומעים מן הצד, נשמעים הדברים מופרכים, אך הסבא מנובהרדוק היה מחטט בנפשו, חוקר ודן את עצמו, ומצליח לרדת לדקויות שאנחנו לא היינו מעלים על דעתנו!
'האור לחיים' מאת הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א – קדושים תשפ"ג