"אנשים שואלים אותי, איך הצלחת להגיע למסירת שיעורים ב'דרשו', זה הרי ממש השיא של השיא, רק הטובים ביותר מצליחים להתברג שם, והאמת? אני באמת לא יודע איך, זה נטו סייעתא דשמיא בחמלת ה' עלי…"

כי נר מצוה ותורה אור

אליעזר (לייזר) רוט

הרב מנחם דריימן הוא אברך צעיר יחסית, כבן 25, חסיד גור המתגורר באשדוד, ובאחרונה גם אחד ממגידי השיעורים של 'דרשו'. שיעוריו המוקלטים והמצולמים פופולריים מאוד בקרב ציבורים נרחבים, שאוהבים לצפות ולהאזין לשיעוריו המיוחדים המוגשים בטוב טעם ודעת, בשפה קולחת, ברורה ונעימה, ובאווירה שמחה ומלאת 'גישמאק'.

השאלה הראשונה ששאלנו אותו, היתה, איך 'דרשו' הגיעו אליך, או אולי יותר נכון, איך אתה הגעת ל'דרשו'???

והתשובה שלו היתה, שאת השאלה הזאת, בעצם… כולם שואלים!

"אנשים שואלים אותי כל הזמן, איך הצלחת להגיע למסירת שיעורים ב'דרשו'…" הוא מספר, "זה הרי ממש השיא של השיא, רק הטובים ביותר מצליחים להתברג שם, אחרי שהם צוברים ניסיון רב במסירת שיעורים. אתה באת בלי שום ניסיון והתקבלת לאלתר. איך זה קרה?

"והאמת? אני באמת לא יודע איך זה קרה. זה נטו סייעתא דשמיא בחמלת ה' עלי. אני מאוד השתוקקתי לנושא הזה של לימוד תורה לרבים, חלמתי על זה והתפללתי על זה המון, הרגשתי שזה הייעוד שלי בחיים, אבל לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר.

"למעשה אני מוסר שיעורים כבר כמה שנים, בעיקר לבעלי תשובה ובני נוער מתחזקים. אני מאוד אוהב את התחום, להשפיע ולהדריך, ללמד אנשים מה מותר מה אסור, לתת להם את הבסיס והרקע. זה טבע של אדם שאוהב להשפיע על אחרים מהידע שלו וממה שהוא מאמין בו וחי לפיו. אנחנו הרי יודעים כמה הפליגו חז"ל בגודל מעלת זיכוי הרבים, ורציתי שיהיה לי חלק בזה.

"חלק משעות היום אני משמש כמלמד בתלמוד תורה, שם יש לי הרבה מאוד אינטראקציה עם תלמידים שבאים מבתים של בעלי תשובה. יש להם המון איכויות מאוד ייחודיות, אנשים של מסירות  נפש, ואני מאוד מאוד אוהב לעבוד איתם וללמוד מהם.

"בבין הזמנים האחרון, חזרתי הביתה בבוקרו של יום אחד, ובכניסה לבניין ראיתי ערימה של עיתונים חרדיים, זה היה ביום שלישי שבו מחולק העיתון חינם כידוע. אני אף פעם לא מכניס עיתונים הביתה, לא מוצא בזה ענין, אבל באותו יום, בלי שום סיבה נראית לעין, התכופפתי, הרמתי עיתון אחד ולקחתי אותו הביתה.

"בבית עלעלתי בעיתון והנה צדות עיני פרסומת. ארגון עולמי מחפש מגיד שיעור במסגרת פרויקט של זיכוי הרבים.

"קפצתי ממקומי, זה הרי בדיוק מה שאני מחפש. להיות מגיד שיעור, להיות חלק מזיכוי הרבים. יצרתי קשר, וכשחזרו אלי חשכו עיני… זה היה 'דרשו'… מיד הבנתי שזה סתם, ניסיון כושל. אין סיכוי שב'דרשו' יקבלו אותי. אני הרי אברך צעיר, אין לי שם מוכר וניסיון רב במסירת שיעורים, אני אומנם מוסר לבעלי תשובה ובני נוער, אבל זה משהו אחר, סגנון שונה, לא בטוח שיעריכו את הניסיון הזה כחלק ממענה לדרישות התפקיד.

"אבל להפתעתי העצומה דווקא נתנו לי צ'אנס. ביקשו ממנו לצלם שיעור אחד בבית, על המשנה הראשונה של מסכת ברכות. עשיתי צילום די מאולתר, עם מצלמה ביתית, ושלחתי להם. אחרי כמה ימים חזרו אלי וביקשו שאצלם עוד שיעור, ועמדתי גם במבחן הזה בסייעתא דשמיא, וכך התקבלתי לשמש כמגיד שיעור…

"לקח לי הרבה מאוד זמן לעכל את זה, ואני חייב להודות בתחילה חשבתי שזה קרה בטעות, סביר להניח שאחרי כמה שיעורים שאקליט הם יבינו שאין לי ניסיון ויגידו לי שהם התבלבלו ביני ובין מישהו אחר, אבל לא… אני המשכתי לצלם ולהקליט שיעורים, ובתוך זמן קצר השתפרתי מאוד, צברתי ניסיון במהירות, וברוך ה' עכשיו אני כבר ברמה הרבה יותר טובה.

"כשהתחלתי, הציע לי אחד החברים שאני אתחיל למסור את השיעורים מדף כ' אחורה. כך, כשאגיע לדף ב' כבר יהיה לי ניסיון, ואנשים יראו אותי מיד בהתחלה כבעל ניסיון, זה ייתן לי תדמית של מגיד שיעור ותיק יותר…

"אבל אני אמרתי לו, שההיפך הוא הנכון. אני חושב שאנשים אוהבים לראות שהמגיד שלהם משתפר. יראו שכל יום השיעור שלי נאמר עם יותר ביטחון, בצורה יותר שוטפת וקולחת, בסגנון יותר קצבי ומחובר, וזה ייתן להם הרגשה טובה יותר…".

• מה האתגר הגדול ביותר במסירת שיעור מוקלט ובפרט מצולם?

"האמת שיש בזה כמה וכמה אתגרים גדולים, בראש ובראשונה התוכן חייב להיות 'מגוהץ', כלומר, בהסברה ברורה ונהירה, וזאת משום שהמאזינים לא יכולים לעצור אותי באמצע ולשאול אותי שאלה או לבקש הבהרה של איזו מילה שהם לא הבינו כמו שצריך. האחריות המוטלת עלי כוללת גם את זה, שהמאזין לא ישאל שום שאלה שנוגעת לפשט, שהוא יבין בדיוק מה אמרתי, ומה כתוב בגמרא. לכן אני הרבה פעמים עושה הקדמה קטנטנה למושג חדש שמופיע בגמרא, לפעמים עשר שניות, אבל זה נותן ללומדים תמונה שלמה וחוסך להם אי הבנות וקשיים.

"בנוסף, אף שאני מוסר את השיעור רק בהסבר הגמרא הפשוט ביותר, אני מכין אותו מראש עם כל המפרשים וכמובן אלה המופיעים ב'עיון העמוד' שזה ליקוט נפלא מאוד למי שהספיק להכיר את זה, ערוך ועשוי בטוב טעם ודעת ממש מלאכת מחשבת, וכשאני מסביר את הגמרא, אני משתדל לכלול גם פירושים נוספים, במקומות שזה לא מפריע להבנה הרגילה של הגמרא, ולא מצריך יותר מאזכור של כמה מילים בודדות כדי להוסיף עוד הערה מעניינת.

"בסופו של דבר, החלק הכי חשוב כשמלמדים גמרא זה שזה יהיה עם 'גישמאק', לא סתם לימוד חדגוני ואפרורי חלילה, עם 'חיות', עם כל הנשמה, וזה גם משהו שאני מאוד משתדל ליישם בשיעורים הללו.

"ויש כמובן את החלק המקצועי. להסתכל חליפות בתוך הגמרא אבל גם אל המצלמה, כדי ליצור קשר עין כביכול עם הצופים בשיעור. בהנהלת 'דרשו' מקדישים לזה מחשבה ונותנים לזה חשיבות, לימדו אותי כללים בסיסיים איך עושים את זה נכון, ועם הזמן אני מוסיף ומתמקצע בסייעתא דשמיא".

• כמה זמן לוקח להכין שיעור???

"אין לי תשובה חד משמעית לשאלה הזאת. זה מאוד תלוי באיזה עמוד, וכמה נושאים מורכבים יש בו. אני לומד את הכל עם החברותא שלי לפני שאני מתיישב למסור שיעור, ועד שהעמוד לא ברור לי ומסודר לי אני לא יכול למסור שיעור, לפעמים זה יכול לקחת חצי שעה ולפעמים מספר שעות. לאחר מכן יש את מסירת השיעור עצמה, מדי פעם צריכים לעצור ולהקליט קטע מסוים פעם נוספת כי פתאום הצטרדתי, או שהשתעלתי וכדו', או שסתם יצא לי לא ברור.

"בסופו של דבר אני משתדל שעבור הצופה כל שיעור יימשך בין עשר ל-13 דקות, כדי שגם אנשים עם רף קופצנות גבוה וסיבולת נמוכה לשיעורים, יוכלו להחזיק מעמד עד הסוף ויישארו עם 'טעם של עוד'. אבל לפעמים אני כן חורג ממסגרת הזמן, מתוך הבנה שזאת דרך 'ארוכה שהיא קצרה', כי אם אני אצמד ל-13 דקות ולא אסביר את העמוד באר היטב, המאזינים יצטרכו להאזין לשיעור פעם שניה ושלישית וזה רק ייקח להם זמן רב יותר. כבר קרה לי ששיעור לקח 16 דקות, 17 דקות, ואפילו 18 דקות במקרה חריג מאוד".

• איך התגובות של הציבור?

"התגובות הן פרק בפני עצמו, והן מאוד מאוד נלהבות ומפרגנות ב"ה. הסביבה הקרובה, המשפחה והחברים כמובן מאוד שמחים בשבילי וממש מברכים אותי מעומק הלב שאצליח להרבות תורה בישראל עוד ועוד.

"אבל כבר התחלתי לקבל משוב גם מאנשים שאני לא מכיר. בבית הכנסת, ברחוב, החשיפה של זה היא אדירה, אנשים רואים יום יום ופתאום מזהים אותי ברחוב. זה קצת מוזר לי, אבל צריכים להתרגל לזה, יש מחיר לחשיפה הזאת, ואני חייב להודות שזה מאוד נחמד לקבל מחמאות סתם ככה באמצע היום.

"אני שמח לומר שיש גם תגובות ביקורתיות, אנשים אומרים לי, פה לא היית מספיק ברור, השיעור של היום היה קצת חלש, אתה לא מספיק מסביר, אתה מאריך יותר מדי בהסברה של דברים שידועים לכולם וכדו'.

"הביקורת היא המשוב שעל פיו אני יכול להשתפר, והיא חשובה לי. גם כשאני מכין שיעור, אני יודע שאני חייב להיות יסודי ולא יכול 'למרוח' איזה משהו שלא הבנתי עד הסוף, כי המאזינים 'יתפסו' אותי על זה, ולא יוותרו לי.

"לא פעם כשאני מכין את השיעור אני חושב לעצמי, אבל פלוני, שכבר העיר לי פעמיים, לא יהיה מרוצה מכזה הסבר. הוא יגיד לי שאני זייפתי פה, שהייתי צריך להסביר טוב יותר. ואז אני חוזר על זה שוב ומחדד את זה אצלי טוב יותר, במיוחד בשבילו, כי אני יודע שהוא צודק, מגיע לו שיעור מושלם, לו ולכל המאזינים האחרים.

"כמובן שאת עיקר הביקורת אני מקבל מהחברותא שלי, עוד לפני מסירת השיעור. בשלב ההכנה, אני לומד ומסביר והוא אומר לי "אדוני, פה זגזגת קצת… זה לא מספיק אפוי, חזור שנית ותחדד את זה טוב יותר ומדויק יותר…", ואכן אני משתדל מאוד.

"דבר אחד אני יכול לומר לכם לסיום… הפחד הכי גדול שלי הוא שבעוד חמש שנים, אחרי שכבר מסרתי שיעורים על כמה מאות דפים, פתאום אקבל איזו הערה שתגרום לי להבין שבמשך חמש שנים השיעורים שלי היו פחות מוצלחים, כי לא שמתי לב לנקודה מסוימת שהייתי צריך לשפר מראש. אני מעדיף לקבל כמה שיותר ביקורת בונה בשלבים ההתחלתיים, כי חבל לי להשתפר רק בהמשך…".