להלן סיפור מדהים ומרגש שנשמע מפי הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א רבה של רמת אלחנן, על כוח סגולתה של מידת הוותרנות:
הסיפור אירע בבית הדין בחולון, לשם הגיעו ל'דין תורה', חתן טרי והצלם שצילם את חתונתו. הצלם הגיע לתבוע את החתן, כי החתן לא היה מוכן לשלם את כל הסכום שנקבע מראש.
החתן טען שאינו מוכן לשלם, מפני שהצלם לא עשה את עבודתו כראוי. ומדוע? רבנים חשובים הגיעו לחתונה ולא צולמו, אין לו מזכרת מנוכחותם בחתונה והדבר מצער אותו מאוד ולכן אינו מוכן לשלם את כל הסכום. הצלם, טען מנגד, כי השתדל לעשות את הנדרש ממנו, אך הסיבה שלא הספיק לצלם את כל הרבנים שהגיעו לחתונה, היא מפני שהם הגיעו לדקות ספורות והתערבבו בקהל הרב שנכח בחתונה, והוא לא הספיק לזהות ולצלם אותם.
לאחר שבדקו את כל הצדדים, נשאר בית הדין בספק: מצד אחד, החתן לא קיבל את העבודה כפי שדרש וציפה; מצד שני, הצלם עשה כל אשר ביכולתו. מחוסר ראיות, נשאר בית הדין בספק.
מכיוון שכך, פנה אב בית הדין אל החתן ואמר לו: "ראה חתן יקר! הרי החתונה כבר הייתה וכעת אתה יוצא לחיים חדשים; הצעתי היא לך שתוותר לצלם ותשלם לו את כל הסכום, וכך בוודאי תזכה לחיים טובים עם רעייתך. אם תשאיר את הצלם עם צער וקפידא, הדבר לא יוסיף לכם".
הוא לא הסתפק בכך ואמר: "ראה, אם תוותר לצלם ותשלם לו את כל הסכום, אברך אותך בנוכחות הדיינים שתזכה עוד השנה לפרי בטן". שקט השתרר בבית הדין והכול חיכו לשמוע את תגובתו של החתן. אך לתדהמתם הרבה, החתן נעמד ואמר: "איני מוכן לוותר לו! לא אשלם לו שקל נוסף על העוול שנגרם לי".
הנוכחים היו המומים. לא בכל יום נשמעת פנייה נרגשת מאב בית הדין אל אחד הצדדים בתוספת ברכה כי אם יוותר ולא יעמוד על דעתו הוא יזכה לפרי בטן, ואם זה לא מספיק, הוא מסרב לקבל את הברכה.
באותו הזמן, נכח באולם בית הדין אברך שהגיע על מנת להתלמד כיצד נעשה דין תורה. הוא התרגש מאוד ואמר: "כבוד אב בית הדין! אני מוכן לשלם לצלם את כל תוספת התשלום שמגיעה לו מהחתן, ובתמורה לכך אני מבקש שהברכה של הרב לפרי בטן תחול על אחותי הנשואה כבר מזה עשר שנים ולא זכתה לילדים".
החתן, ששמע באותו רגע את בקשתו של אותו אברך, הבין כי הברכה אינה ברכה פשוטה, אלא שווה הרבה. הוא מיד חזר בו והכריז: "אני חוזר בי! אני מסכים לדברי כבוד אב בית הדין ומוכן לשלם לצלם את כל המגיע לו ברגע זה, ובלבד שכבוד אב בית הדין יברך אותי ואת כלתי בפרי בטן".
"זה כבר מאוחר מדי", השיב אב בית הדין לחתן, "לאחר שלא הסכמת להצעה, גילית שאינך באמת מעוניין בכך, ולכן איני מוכן לעשות איתך עסקה זו". החתן לא רצה לוותר והחל ממש להתחנן על נפשו: "לא, לא, אני באמת מוותר לו". וכדי להראות שהוא מתכוון לכך, הוציא מיד מכיסו צ'ק כדי לשלם לצלם, "ובלבד שייתן לי הרב את ברכתו היקרה".
אב בית הדין שתק כמה רגעים והרהר מעט. "אתה, החתן תשלם לו את הסכום, ואני אברך אותך שתזכה לפרי בטן. אך גם את האברך המתלמד שמסר נפשו והיה מוכן לשלם לצלם את הכסף ובלבד שיזכה בפרי בטן, אני אברך שתזכה אחותו עוד השנה לפרי בטן, בריא ושלם".
הכול היו מרוצים מהפשרה. החתן כתב מיד צ'ק לצלם ונפרד ממנו בידידות, ואב בית הדין עמד בנוכחות הדיינים ובירך את החתן ואת אחותו של האברך, שיזכו עוד השנה להתבשר בבשורות טובות.
באותה שנה נפקדה הכלה אשת החתן בבת, וכמוה נפקדה אחותו של האברך אף היא באותה שנה בבת בריאה ושלמה, אחר עשר שנים (!) של ציפייה ארוכה וקשה לפרי בטן.
(המבשר תורני)