לפנינו מעשה נפלא שיש בו כדי לעורר על הצורך של מידת הכרת הטוב, וכפי שהיא היתה נטועה עמוק בקרבם של גדולי ישראל שהתאמצו בכל דרך להשיב טובה.
לאחר שנקרע עורק הדם הראשי בליבו של מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בפתע פתאום, הוזעק מארה"ב רופא בעל שם עולמי, בכדי לנתחו ולנסות להציל את חייו.
לאחר הניתוח, בזכות תפילות וזעקות של כלל ישראל די בכל אתר ואתר, זכינו והחלים. קודם שהגיע המנתח הגוי להיפרד, ביקש רבינו מבני ביתו ללמדו כיצד אומרים 'תודה רבה' באנגלית, ושינן את המילים 'תנק יו' Thank you , וכך הודה בעצמו לרופא.
כששאלוהו מדוע לא הסתפק בהעברת המסר באמצעות המתורגמן שעמד שם ותרגם כל תוכן שיחתם, השיב בטוהר מידותיו: כפי שבחזרת הש"ץ הציבור שותק ומקשיב לכל הברכות שאומר הש"ץ ועונים אמן, מלבד ברכת 'מודים' אותה אומר כל יחיד בפני עצמו במודים דרבנן, ולא יוצאים בזה ידי חובה מהש"ץ, נמצינו למדים שהכרת תודה צריכה לבוא על ידי האדם בעצמו ואי אפשר שתיעשה על ידי שליח. כך לא רצה שהמתורגמן יאמר בשמו 'תודה רבה' למנתח.
לאחר תקופה שב לביתו, אמנם בסיוע הליכון ומכשירי הנגשה אחרים, וביקש מבני ביתו לצאת ולהשתתף בשמחת בר מצוה לבנו של הרב אורי לופוליאנסקי שיחי', בו בזמן שעוד היה חלוש ולא יצא מביתו לשום שמחה אף לא לאלו של הקרובים אליו ביותר.
בני ביתו ניסו להניאו בשל הטרחה הגדולה, אך הוא עמד בשלו והצביע לעבר האביזרים הרפואיים של 'יד שרה' מהם נהנה בביתו, וביקש להגיע לבר מצוה כדי להכיר טובה ליו"ר הארגון, הרב לופוליאנסקי.
נענה בנו ואמר: הוא חייב לך הרבה יותר, הרי הרב עשה אותו ראש עיריית ירושלים. ובכלל יש לו הנאה מהשימוש של הרב באביזרי הארגון שלו (כעין שאם נתנה אישה כסף לאדם חשוב והיא נהנית שהוא מקבל ממנה, נחשב שהוא נתן לה ומקודשת בקבלתו – רמב"ם אישות ה, כב).
נענה מרן ואמר: אני חייב לו הכרת הטוב, ואין כאן מקום לחשבונות מה הוא קיבל.
אכן הכרת הטוב אינה נעשית רק עבור נותן הטובה. יותר מכך היא מועילה למקבל, שכאשר 'מכיר טובה', יודע להעריך ולשמוח במתנה, כעין "הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו" (שבת י, ב). עצם הידיעה שהדברים לא נעשים באופן 'אוטומטי' אלא מתוך בחירת הנותן להיטיב עמו, מייקרת את עצם המתנה בעיני המקבל.
אמנם היצר הרע מטה לב האדם לא להכיר בטובות אלא להבחין בחסרונות, עד שהאדם נעשה מלא טענות כרימון כלפי סובביו. אכן עליו למקד מבטו אל הטובות המרובות והטרחות שעושים עבורו.
כשנודע להגה"צ רבי יחזקאל אברמסקי זצוק"ל על קבוצת מבני הישיבה שקיימו 'הפגנה' נגד הנהלת הישיבה על התנהלות מסוימת שלא היתה נאותה בעיניהם, התבטא ואמר: תבדקו ותראו שהם בחורים שלא משלמים שכר לימוד. ואכן לאחר שבדק מנהל הישיבה ברשימות, התחוור לו כדבריו. והביע בפניו את תמיהתו ושאל מניין ידע זאת.
ביאר זאת הגר"י שהבין שמי שעושה הפגנה, הוא כפוי טובה גדול, שככל שאדם מקבל יותר, כך הוא מחויב יותר בהכרת הטוב, וממילא מתוך שלבו לא יכול להכיל את חובת הכרת הטוב, היצר מתנגד ונלחם בזה ביותר.
אכן להודות לנהג האוטובוס בסוף הנסיעה זה קל מאוד, אך להודות למי שמעניק כל הזמן זה כבר קשה. וממילא להודות להנהלת הישיבה וביותר אם לומד שם בחינם, וכן להודות לבני הזוג או להורים וכדו' שנותנים ומרעיפים ללא הפסק, זו העבודה היותר קשה.
יסודות עם ישראל מבוססים על הכרת הטוב באמירת מאה ברכות בכל יום, ואף נקראנו 'יהודים' על שם ההודיה הטבועה בקרבנו – הודאה לקב"ה והודאה לכל מי שמיטיב עמנו.
יתן ה' ונדבק במידת הכרת הטוב כלפי הזולת וכלפי הטוב ומיטיב עמנו ערב ובוקר וצהרים.
(מתוך גיליון 'שואלין ודורשין')