בעקבות האזעקות והטילים שהיו בשבוע שעבר בארצנו הקדושה, כשרבים היו שרויים בפחד ובהלה, או לכל הפחות היה להם 'חוסר ישוב הדעת' – מצוה לפרסם דברים נפלאים ומחזקים בענין זה שכתב ה'ערבי נחל' (סוף פרשת כי תבוא), וזל"ק:
"והנה אנו רואים חסדו בגלות החיל הזה, מהפחדים רבים שמגיעים מעובדי גילולים מפחד גזירות רעות, ולא תקום הגזירה ולא תהיה. והיה זה מחסדו יתברך שמו, 'שעל ידי הפחדים ניצולים הם מהגזירות ההם, ונחשב להם הפחד כאילו בא עליהם אותו הגזירה.
"וחס ה' עוד יותר על ישראל, כי בראותם הפחדים אשר בלבם, מזה ישפטו בדעתם ושכלם שבודאי יבואו ויהיה יגונם רב מאד מחנהו, לכן הודיעם [=בפסוק ונתן ה' לך לב רגז וגו'] כי בגולה לא יהיה מורך לבם להוראת המעותד לבוא עליהם, כי ה' בעצמו נתן להם לב רגז וחרד – כדי שבחרדה ההיא ינצלו מהצרות, וכאמור", עכל"ק.
ובהגדה של פסח 'נצח שבמלכות' מובא רעיון זה מה'שארית מנחם' זיע"א – שיהודים מתבוססים בדמיונות ופחדים ועל ידי כך הם נשארים חיים וקיימים, כי הפחדים הם במקום הצרה בפועל. ובזה מפרש הפסוק "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך, ואמר לך בדמיך חיי" – שהקב"ה רואה איך עם ישראל מתבוססים בדמיונות ופחדים שונים, והקב"ה מחזק את ישראל ואומר להם "בדמייך חיי", שע"י הדמיונות הם נשארים בחיים. ע"ש.
דוד נתנאל שווארץ, אשדוד, מח"ס יד המשפט