הרב שמעון טיקוצקי
מספר הרה"ח ר' ברוך יצחק לוסטיג, שזכה לראות ולשמוע רבות בביתו ובסביבתו של כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זיע"א, בעיה"ק צפת:
בבית מדרשו של רבינו בצפת היה מתפלל במשך שנים יהודי מבוגר, תושב צפת, שטרם זכה להקים בית בישראל.
והנה תקופה אחת חדל אותו יהודי להגיע.
בליבו של רבינו התעורר חשש שמא, מי יודע, אולי אותו יהודי נפגע ממנו בצורה כלשהי ולפיכך חדל להגיע. באותה תקופה שימשתי כ‘הויז בחור‘ (משב"ק) אצל הרבי, היה זה לאחר תקופת החגים של חודש תשרי שנת תשס“ג.
כידוע לפני אותו ראש השנה עבר רבינו אירוע מוחי קל שב“ה לא השאיר אחריו עקבות, באותה תקופה הורו הרופאים לרבינו להרבות בהליכה לצרכי בריאותו, ואכן באותם ימים החל רבינו לצעוד לבריאותו מדי ערב ברחובות עיה“ק צפת.
זכורני שהיה אז מרגלא בפומיה דרבינו, וחזר ואמר זאת באותה תקופה כמה וכמה פעמים, ”בראשית ברא, די ערשטע זאך דארף מען זיין געזונט – ראשית כל על האדם מוטל לדאוג לבריאותו“.
באחד הלילות אמר לי רבינו שהיום ברצונו ללכת לביתו של אותו בחור מבוגר ולבקר אותו כדי לפייס אותו ולוודא שלא נפגע ממנו חלילה.
הייתי אז היחיד שזכה להתלוות ביחידות אל רבינו בצעידתו לביתו של היהודי הזה. הרבי עלה ודפק בדלת, ובמשך שעתיים תמימות! ישב עם הבחור המדובר, שוחח עמו בחמימות שאין כדוגמתה, עבר עמו מחדר לחדר בביתו (והיה לו בית גדול ומרווח בו התגורר ביחידות) הביע התעניינות כנה בכל פרט בחייו, מה הוא מבשל, מה הוא אוכל.
היה לו בבית תנור חימום מיוחד, קמין של גחלים, והרבי שאל והתעניין איך הוא משתמש בו, וכיצד מבעירים אותו, כשאני עומד מן הצד ופשוט משתאה לראות איך הרבי, רבן של ישראל, שרבים עומדים ומצפים למוצא פיו, עומד ומקדיש את זמנו היקר כדי לשמח יהודי, כאילו אינו ממהר לשום מקום בעולם.
הגיעו הדברים עד כדי כך, שבמהלך אותן שעתיים הגיע טלפון דחוף אל הרבי, על הקו היה נאמן בית רבוה“ק הרה“ח ר‘ שמחה קרקובסקי שליט“א ובפיו שאלה דחופה בענייני הכלל, אך הרבי רומז לי בתנועת ידו שכעת אינו יכול לקבל שיחות, ’לא עכשיו‘.
שעתיים תמימות ישב הרבי עם אותו יהודי והעניק לו את התחושה הטובה ביותר בעולם, עד שווידא שהיהודי שש ושמח ואין בליבו חלילה שום תחושה לא טובה ושמץ של קפידא, או אז פנה אליו רבינו ואמר לו בחביבות: ”נו, ב“ה יש לך בית גדול, מרווח, עם הרבה חדרים, כעת צריך רק למלא אותו במשפחה וילדים, הגיע הזמן להתחתן להקים בית בישראל“, הרבי בירך אותו שיזכה להקים ביתו ובכך נפרד ממנו לשלום.
כשיצא הרבי מביקורו אצל היהודי הזה, הגיע הרה“ח ר‘ צבי הערשיל ברקוביץ שליט“א שזכה לשמש במסירות את רבינו בעיה“ק צפת, והתעניין אצלי מדוע ולמה ראה הרבי לערוך ביקור מיוחד בביתו של היהודי הזה. כששמע שהרבי חושש הוא שמא יש בליבו עליו, כי הפסיק להגיע להתפלל, פנה ר‘ הערשיל נרגשות אל רבינו וסיפר לו כי הוא יודע בבירור שהסיבה בגינה הפסיק להגיע לבית הכנסת אינה קשורה כלל אל רבינו אלא לדבר אחר לגמרי, רק אז נחה דעתו של רבינו כליל.
'אהל מועד' – לעלוב, ויצא תשפ"ד