ר' יצחק משמש כמשגיח בישיבה. הוא שם לב שיש בישיבה שני בחורים מאוד מאוד חיוביים שיכולים היו להפוך לחברותא מיוחדת במינה, אם רק יהיו חברים. לדעתו הם יוכלו להשלים זה את זה ולהתעלות יחד בתורה וביראה, אבל משום מה לא נוצר קשר ביניהם והוא רוצה לעשות זאת באופן יזום.
שאלה: האם מותר לר' יצחק לשנות מן האמת, ולומר לאחד הבחורים שחברו אמר עליו משהו, למרות שהדבר לא באמת קרה, ולאחר מכן לספר לבחור השני שבחור פלוני אמר עליו כך וכך, ועל ידי זה ייצרו השניים קשר זה עם זה ואולי תתפתח ביניהם חברות נפלאה.
תשובה: מצינו שהתירו חז"ל לשנות מן האמת כדי להשכין שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, וכבר אמרו חז"ל הווי מתלמידיו של אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום, והיה נוהג באופן כזה שהיה אומר לאדם שפלוני מיצר על מה שפגע בו, אף שלא שמע אותו אומר כך.
אבל אין להביא ראיה לנידון שלנו, כי מה שאמרו שמותר לשנות מן האמת מפני דרכי שלום, מדובר כשיש שפרצה מריבה או מחלוקת חלילה, ויש צורך לשנות מן האמת כדי לכבות את השריפה.
אבל במקרה שלנו, אין לנו ראיה שמותר לשנות מן השלום כדי לייצר חברות באופן יזום.
עם זאת, וודאי אפשר לפנות לאחד ולומר לו מילה טובה על החבר, לגרור אותו בלשון כדי שישמיע איזה תגובה שתחמיא לבחור השני, ולאחר מכן לגשת אליו ולספר לו שפלוני אמר עליו כך וכך, מבלי לשנות מן האמת, וכל ערום יעשה בדעת.
בספר 'כבוד התורה' מובא מעשה נורא בזהירות המופלגת של הגאון רבי עקיבא איגר זיע"א, בכבוד התורה.
פעם באה אשה אחת לפני רבי עקיבא, ואמרה לו שהיא התגרשה מבעלה וקיבלה גט, אבל התעוררה איזו שאלה על כשרות הגט, ולכן היא רוצה שרבי עקיבא איגר יעיין בו ויפסוק אם כשר הוא או שהיא צריכה גט נוסף.
רבי עקיבא עיין בגט, ופתח ספרים בעיון מעמיק מאוד עד שלבסוף פסק שהגט כשר, ואמר לאשה 'הרי את מותרת לכל אדם'.
לאחר מכן סיפר למקורביו שהוא נאלץ להסתמך על שיטות שונות כדי להתיר את הגט, משום שמדובר בשעת הדחק.
שאלו את רבי עקיבא איגר, וכי איזה דחק יש עכשיו? הרי בעלה עדיין חי וקיים ונמצא בעירו, נקרא לו ונבקש ממנו שיכתוב לה גט חדש.
השיב הגרעק"א, לא ולא. אם נצריך אותה גט חדש, הדבר יגרום לפגיעה ברב העיר שסידר את הגט, ותיגרם פגיעה בכבוד התורה, ואם זה זו 'שעת הדחק' מאוד גדולה, ומוטב להסתמך על היתרים שונים כדי להתירה מכבלי עגינותה, מבלי לפגוע בכבודו של הרב.
פרופסור נכבד שראה בעצמו תלמיד חכם מופלג
פרופסור נכבד שראה בעצמו תלמיד חכם מופלג, ניגש פעם למרן החזון איש זצ"ל, ואמר לו שהוא מצא מקור בירושלמי לכך שכהן יכול להתחתן עם גרושה, אם חלפו חמש שנים מהמועד בו התגרשה.
מרן החזון איש חייך, ובמקום לגלגל את הפרופסור מכל המדרגות, סיפר לו סיפור…
כשהתמנה הגאון רבי משה אליעזר הורוויץ זצ"ל לרבה של העיר פינסק, ערכו לו מסיבה לכבודה של תורה ולכבוד המרא דאתרא החדש. רבי משה אליעזר היה בשמחה גדולה, וכששם לב שאין על השולחן יין, החליט לפעול בעורמה כדי לגרום לכך שיהיה יין על השולחן.
"אני אשאל אתכם שאלה חמורה", אמר הרב מפינסק, בעל ה'אהל משה' זצ"ל. מי שלא ידע להשיב על שאלתי, יניח על השולחן בקבוק יין, ומי שיידע להשיב עליה, יהיה פטור מהנחת בקבוק יין על השולחן.
"כולם הסכימו להיענות לאתגר שהציב בפניהם הרב החדש, והרב שאל אותם: היכן מצאנו מקור, בבלי או בירושלמי, בספרא או בספרי, בכל מקצועות התורה – היכן מצאנו מקור לזה שיש אופציה שבה נתיר לכהן להתחתן עם גרושה???".
כל אנשי העיר שתקו, גם גדולי תלמידי החכמים שבה ניסו להעלות בזיכרונם את כל הסוגיות של הבבלי והירושלמי, מעניין לאיזה מקור התכוון הרב?
הרב מצידו שאל אותם אחד אחד, וכל מי שלא ידע להשיב מה הוא המקור, התבקש להניח בקבוק יין על השולחן וכך עשו עד שסיים הרב את הסבב ועל השולחן היו בקבוקי יין לרוב.
או אז ההינו אנשי הקהל לשאול את הרב לאיזה מקור הוא התכוון. היכן באמת יש מקור לזה שכהן יכול לישא גרושה?
נענה הרב ואמר: "האמת שגם אני לא מכיר כזה מקור, ובאמת אין שום מקרה שבו יותר לכהן להתחתן עם גרושה", ובאומרו כדברים האלו העמיד גם הרב בקבוק יין על השולחן…
"אם רבי אליעזר משה לא מצא שום מקור מכל מקצועות התורה לכך שיש אפשרות שכהן יוכל להתחתן עם גרושה, אתה בוודאי לא תוכל למצוא מקור לזה", השלים מרן החזון איש את תשובתו.
(מתוך מאמר נרחב ב'לקראת שבת')