הגרי"א דינר נשאל: באמצע ארוחת צהריים נשמעה אזעקה, לקחו חלק מהאוכל וברחו למקלט, האם צריכים לברך שוב לפני שממשיכים לאכול במקלט, וכן כשחוזרים לבית האם צריכים לחזור ולברך?
השיב הגרי"א דינר: אם אכלו לחם או "מזונות", כיון שאת ברכת המזון או ברכה אחרונה מעין שלש צריך לברך במקום שאכלו, לדעת הרמ"א (ס' קע"ח סעיף ב'), א"צ לברך שוב "המוציא" או "בורא מיני מזונות", אלא ימשיכו לאכול בלי ברכה, וכן אם ממשיכים אח"כ לאכול שוב בבית אין צריך לברך שוב, ואפי' אם אכלו גם דברים שברכתם שהכל שאין צריך לברך עליהם במקום שאכלו, אעפ"כ כיון שצריכים לחזור מחמת הברכת המזון או מעין שלש, נחשב שעדיין לא הסיחו דעתם ויכולים להמשיך ללא ברכה ראשונה (ביה"ל שם ד"ה ואכל).
אבל אם אכלו רק מאכלים שברכת "בורא פרי האדמה" או "שהכל", אזי תלוי היכן המקלט, אם המקלט הוא בבנין אחר, ועוברים בדרך תחת כיפת השמים, צריכים לחזור ולברך לפני שממשיכים לאכול, היות ואינם טעונים ברכה אחרונה במקומם נחשב היסח הדעת, וכן כשחוזרים וממשיכים לאכול צריכים לברך שוב, אבל אם המקלט הוא באותו בנין, בכל גווני אין צריך לחזור ולברך, ואע"פ שהעובר מחדר לחדר צריך לכתחילה שיהיה דעתו לכך, בכל זאת בזמן מלחמה שהדרך לאכול בחדר המדרגות בשעת האזעקה, הכל נחשב כבית אחד ומועיל בזה שדעתו היתה לאכול שם (עי' שו"ע שם סעיף א' ב', וביאור הלכה ס"א ד"ה בבית).
אזעקה באמצע שמונה עשרה
הגרי"א דינר נשאל: כשיש אזעקה באמצע תפילת שמו"ע, במקום שיש צורך לרוץ למרחב מוגן וכן להפסיק בדיבור, האם מותר לו לעשות כן, היות שיש ספק פיקוח נפש שדוחה את כל התורה שאפילו מחללים עליו שבת?
השיב הגרי"א דינר: איתא במשנה (ברכות ל:) כשמגיע נחש על רגליו לא יפסיק באמצע שמו"ע, ומבו' בגמ' (ל"ב.) לא שנו אלא נחש אבל עקרב מפסיק. ומפרש רש"י שרוב נחשים לא מזיקים. ומקשה ב"קובץ שיעורים" (ביצה אות ל"ב) סו"ס יש מיעוט מזיקים וספק פיקוח נפש נמי דוחה כל התורה, ומתרץ מכיון שהרוב אינם מזיקים, הוי כמו לא שכיחא היזקא. ואיתא בגמרא (פסחים ח'.) שלוחי מצוה אינם ניזוקים באופן שלא שכיחא הזיקא. ולכן באמצע שמו"ע שהוא עוסק בדבר מצוה לא צריך להפסיק, עכת"ד "קובץ שיעורים".
וחילק בזה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שיש לומר שדוקא נחש ספק אם הוא בכלל מזיק ולכן נחשב לא שכיחא הזיקא, אבל 'טיל', כל טיל וטיל הוא סיבת מזיק והורס וודאי יש בו פיקוח נפש, רק שכל פעם הוא נס מחדש שלא מזיק, ולכן בזה אע"פ שע"פ רוב אינו מזיק, אולי לענין זה לא אמרינן שלוחי מצוה אינם ניזוקים, ומותר להפסיק אפי' בדיבור.
וכל זה במקום שיש חשש פיקוח נפש, אבל במקום שלא מצוי כלל שהטיל מזיק, כגון בבני ברק, אין להפסיק בדיבור, אבל אם רוצה ללכת בלי להפסיק בדיבור מותר, כמש"כ המשנ"ב שאפי' בנחש מותר ללכת בלי לדבר, ובפרט אם הפחד מפריע לו להתפלל, בודאי צריך ללכת כדי להתפלל בכוונה, כמש"כ המשנ"ב (סי' צ"ו ס"ק ז') שאם נפל ספר על הארץ ואינו יכול לכוין מותר להגביהו כשיסיים הברכה שהוא עומד בה.
מסירת שיעור במקום סכנה
הגרי"א דינר נשאל: רב אחד הבטיח לתת שיעור במקום פלוני וביום פלוני, ועכשיו יש במקום ההוא אזעקות, האם חייב משום נדרי מצוה ללכת לשם למסור את השיעור, או עכ"פ להתיר נדרו?
השיב הגרי"א דינר: עי' שו"ת "שבט הלוי" שכתב להג"ר משה הלברשטאם זצ"ל על הנדון ששאלוהו שלפני חמש עשרה שנה הבטיח לילד שהיה חולה שבע"ה יהיה בריא, וכשיגדל יבוא לסדר אצלו 'קידושין', ועכשיו עומד להתחתן בארצות הברית, האם חייב ללכת עד שם משום נדרי מצוה.
וכתב בעל "שבט הלוי" זצ"ל שיש בזה אנן סהדי שאין כוונתו באופן זה לנסוע עד לשם, שיש בזה טרחא גדולה, ובפרט שהוא מרביץ תורה וצריכים אותו לכאן עי' שם, וכמו כנ"ל בנד"ד שבודאי לא כיוון הרב לתת שיעור במקום שצריך לסכן עצמו, ואין צריך ללכת לשם.
מזוזה במקלט
הגרי"א דינר נשאל: מקלט שאין בו חפצים במשך כל השנים, ואין בו מזוזה, אך באחרונה כיון שיש אזעקות נכנסים למקלט, האם צריך לקבוע שם מזוזה?
השיב הגרי"א דינר: איתא בגמרא (יומא י.) לשכת פלהדרין שבה נמצא כהן גדול בשבעת ימי הפרישה קי"ל כרבנן שחייב במזוזה מעיקר הדין משום דירה בע"כ שמיה דירה, ולענין בית סוהר פליגי הפוסקים דלכאורה צריך להיות חייב כיון שקי"ל דירה בע"כ שמיה דירה, ובכל זאת יש פוטרים משום כמה טעמים, שאין זו דירת כבוד, ועוד שיכולים להעבירו בבית האסורים ממקום למקום, וכן שאין זו דירת קבע ודומה לבית בספינה, ואפילו נמצאים שם יותר מל' יום פטור ממזוזה (וע"ע "אור שמח" הל' מזוזה).
והנה להלכה בהגה"ת רע"א (יו"ד ריש ס' רפ"ו) מביא פלוגתת הפוסקים לענין בית סוהר ולא מכריע, עי' שם. ובמקלט מכיון שנכנסים לשם ולפעמים גם אוכלים שם בגלל המצב יש לקבוע מזוזה בלי ברכה (הגר"נ קרליץ זצ"ל, והגר"ח קניבסקי זצ"ל).
תשלום למונית
הגרי"א דינר נשאל: נסע במונית, ובשעת אזעקה עמדה המונית בצד, אבל המונה המשיך לעבוד, על מי לשלם עבור זמן זה?
השיב הגרי"א דינר: כשהמונית עומדת ברמזור אדום זהו דרך של הנסיעה ועל הנוסע לשלם, אבל אזעקה בדרך הוי כמו אונס בדרך שלא קשור לנסיעה ועל הפועל לשלם, וכמבואר בשו"ע (חו"מ ס' של"ד א') שכשיש אונס לא רגיל הפועל מפסיד, עי' שם. ולכן אין הנוסע צריך לשלם את התשלום עבור זמן זה.
ומעשה שהיה כך לפני כמה שנים, ואמר הגר"ח קניבסקי זצ"ל שאם זה היה בבני ברק, היות שה"חזון איש" כבר אמר שלא יפלו טילים כלל, לא היה לנהג לעמוד, ופשיטא שהנוסע פטור.