מלחמה קשה ניטשת בדרום הארץ ובצפונה, עשרות אלפים מאחינו בני ישראל עומדים בחזית מול מחבלים ומפגעים ומסכנים עצמם, כך דרכה של השתדלות כדי להסיר מאיתנו את איום שונאינו שבדרום, וה' הטוב יחוס וירחם על כולנו להינצל מחרבו של ישמעאל פרא האדם.
ארגונים רבים שולחים משלוחי מזון ודברי עידוד לנלחמים בדרום, אך האווירה סוחפת גם רבים שאינם נמנים עם ארגוני החסד, ויש אשר בחוסר האחריות אף עושים פעולות של התחברות עם כאלו אשר אינם מתאימים לרוח עולם התורה, ועל כך יוצא מרן גאון ישראל רבי דב לנדוי שליט"א במכתב ובו הוא מביע דעת תורה צרופה כי תפקיד בן התורה הוא לשבת וללמוד, אין לנו נושא בעול עם חברו יותר מעמל ושקידת התורה.
דבריהם של גדולי ישראל אינם צריכים ראייה, אך אנו עלינו לחזק את הדברים בקרבנו כדי להבין את גודל האחריות העומד מאחורי מכתב שכזה.
בחז"ל חז"ל אומרים: "רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי , אומרים לו כלום נאה היית מיוסף"?
תארו לעצמכם משגיח בישיבה שואל בחור מדוע לא נוכחת היום בסדר א', הוא אומר לו הייתי אנוס! לשאלת המגיח איזה אונס היה לך שהצדיק את אי עמידה בסדרי הישיבה? הוא עונה: הייתי חייב להתרועע עם חבריי על הברזלים בצומת הרחובות… האם טיעון כזה התקבל? אם עד עתה היה סיבה להעמיד אותו על אי עמידתו בסדרי הישיבה עכשיו יש סיבה מוצדקת להרחיקו ת"ק פרסה מהישיבה!
איזה מן תשובה זאת שאומר הבטלן לא יכולתי ללמוד תורה "הייתי טרוד ביצרי"
איזה מן תשובה זאת שאומר הבטלן בב"ד של מעלה, לא יכולתי ללמוד תורה "הייתי טרוד ביצרי" – היה לי צורך לעשות עבירות, זה גזל ממנו כוחות וזמן לא יכולתי ללמוד תורה! וכי צריך לענות תשובה לכזה מן שוטה?!
על שאלה זו עמד כבר רבי איצל'ה בלאזר ובדבריו חפץ היה להדגיש עד כמה התירוץ הזה מגוחך, הוא הביא את סיפורו של רבינו יוסף חיים מבגדד – הבן איש חי: יהודי ניגש לרב בערב יום כיפור ושאלתו בפיו, כיצד עליו לחזור בתשובה הוא פספס "מים אחרונים", שואל אותו הרב ומדוע באמת לא נטלת מים אחרונים, ענה שהיות ולא נטל מים ראשונים חשב שאין מן הראוי ליטול מים אחרונים במקרה כזה, ומדוע לא נטלת מים ראשונים, ענה שלא ראה לנכון ליטול ידיים כי המסעדה בה סעד היתה מסעדה של מאכלי טריפות ונבילות…
"אוי", הזדעק הרב, "מכל עשרות המסעדות בעיר לא מצאת לנכון להיכנס רק למסעדה של נבילות וטרפות?". ענה האיש ביובש: "התחשק לי מאוד לאכול, חיפשתי מסעדה אך היות וזה היה בשבת לא היה אף מסעדה כשירה פתוחה!!!". ועם כל זה האדם מגיע לבקש דרך תשובה על מה שלא נטל מים אחרונים!
כך, אומר רבי איצל'ה נראה אותו אחד שתירוצו על אי עיסוקו בתורה הוא בגלל שהיה טרוד בעבירות חמורות, לכאורה הטענה שטוענים עליו הרבה פחות חמורה מתירוצו הנוראי!
אלא, אומר רבי איצל'ה "כתוב כאן שכל מחדל שיתגלה בשמים הוא קטן יותר מאשר ביטול תורה!"
הבן איש חי מעורר: נשים לב שכאשר רוצים לזהות בן אדם קוראים לו בשמו ובשם אביו "יוסף בן שמעון" אבל כשאדם חולה לא מזכירים את שם אביו אומרים את שם אמו, וכל כך למה? כי אנו מחפשים זכויות עבור החולה, שם האבא יתכן ועל ראשו קיימת ביטול תורה זה יעורר רק חובה, האמא אינה מצווה על לימוד התורה אין לה עוון ביטול תורה נזכיר את שם האם.
וללמדנו כוחה של לימוד התורה מעל הכל, ולכן גם יתבע האדם על ביטול תורה מעל לכל התביעות.
כולנו אומרים בכל בוקר את משנת 'אלו דברים' וממשיכים בברייתא המונה את כל הדברים שאדם אוכל פרותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב, ומסיימים "ותלמוד תורה כנגד כולם".
יתכן וזה מתקבל אצלנו כמשפט נאה, ולא, חלילה מלחשוב כן, תלמוד תורה כנגד כולם היא גם בערכה, גם בשכרה, גם בכוח השפעתה הרב לרומם את האדם ולהביאו להיות חלק אלו-ה ממעל, וממילא היא גם כנגד כולם בכח ההגנה שלה.
בימים אלו כשעם ישראל בכל אתר נמצאים בסכנה מהאומות הרודפים אותנו, כל התקדשות, כל תפילה יותר בכוונה כל מעשה חסד מגינים, זועק מרן הגר"ד לנדו, אבל תלמוד תורה כנגד כולם, ואלו שזוכים לישב יומם ולילה באהלה של תורה מה להם לחפש אחר עצות של חלוקת צולנ'ט וכדו' ישבו ויגנו עם ההגנה השקולה כנגד הכל – עמל ויגיעת התורה הקדושה.
חז"ל (מכות י' ע"א) כבר אמרו "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה" כל כוח הלוחמים בחזית היא רק מכוחם של אלו העוסקים בתורה.
הם החליטו שהם יגידו על ר' זאב שהוא בן 17 והוא קצת יותר צעיר והוא ג"כ קצת יותר צעיר…
ברצוני לשתף את הקוראים הנכבדים במשפט נכון ואמיתי שאמר אחד מתלמידי החכמים שהיה בדור האחרון – הגה"צ רבי עזרא נוביק זצ"ל, אבל לפני כן קצת רקע, כדאי לראות מהי כוחה של לימוד תורה בעמל ובריתחא, מאיפה הוא מוביל לאיפה.
סיפר אחד מידידיו, הג"ר איתן גרין זצ"ל (בימי הקמת ישיבת "תפרח" כיהן כאחד מראשי הישיבה, עד שחלה והוזקק לעזוב את משרתו). כיצד הם גדלו: שניהם היו תושבי העיר וושינגטון. החינוך החרדי היה שם חלש מאוד, על אף ששניהם גדלו בבתים של יראי אלוקים אבל פשוט לא היה שם בתי חינוך תורניים ברמה סבירה. פשע היה שם בוושינגטון בשפע, רוב הילדים הגויים איתם חיו היו עבריינים צעירים, והם עצמם בקושי למדו תורה בילדותם.
כשהגיעו לגיל שתיים עשרה הוחלט להקים ישיבה קטנה בבולטימור, הם הצטרפו לקבוצת התלמידים ובמבחן הקבלה לא ידעו לענות בעל פה אפילו על השאלה מה היו עשר המכות! הם הצליחו לשחזר רק שלוש מתוכן, אך לאחר שלושה חודשים כבר ישבו בשיעורי צרפתית [שהיתה חובה ללימוד בארה"ב], הניחו על ברכיהם, מתחת לשולחן, את שו"ת רבי עקיבא אייגר, ולמדו!
וכיצד הגיעו לכך? הביאו לישיבה את הגאון רבי יעקב בברובסקי זצ"ל שהיה מגדולי גידולי קמניץ, תלמיד מובהק של הגאון רבי ברוך בער זי"ע, כדי לשמש כמגיד שיעור. הוא נעמד למסור להם שיעור באידיש, סגר את עיניו, ראה עצמו כאלו הוא בקמיניץ, והחל מלמדם סוגיות עם "קצות החושן" ו"שב שמעתתא".
הם לא הבינו את המילים שלו, עד שלחשו אחד לשני שהוא הגיע משנחאי, ולכן מסתבר שהוא מדבר בסינית!
אבל הוא המשיך לומר את השיעור באותה ריתחא שראה אצל רבי ברוך בער, והריתחא הזאת חדרה לעצמותיהם, עד שלימים גדלו רוב התלמידים והיו למרביצי תורה מופלגים!
לרבי עזרא היו שני חברים האחד בעל ה'זאב יטרף', רבי זאב רובמן, ר' זאב חיבר 60 ספרים, בשנתיים האחרונות שלו הספיק לחבר שמונה ספרים! החבר הנוסף היה ר' איתן גרין כשסיימו את לימודם בישיבה קטנה בבולטימור (הישיבה עצמה היתה אקדמאית תורנית), החליטו לנסוע לנסות להתקבל לישיבת ליקווד, הבעיה שליקווד אינה מיועדת לבחורים בגילם, שם מגיעים בחורים מעל גיל 20, ר' זאב רובמן היה בן 17 ר' עזרא נוביק היה בן 16.5 ור' איתן היה בן 15, הם החליטו שהם יגידו על ר' זאב שהוא בן 17 והוא קצת יותר צעיר והוא ג"כ קצת יותר צעיר… כך שישמע שכולם בערך בגיל 17. וכך הווה.
לנסוע מבולטימור בימים ההם היה אתגר לא פשוט, מדובר על נסיעה של קרוב לעשר שעות ברכב, והם התרוצצו ברכבות ואוטובוסים. פלאפונים כמובן שלא היו, וגם טלפונים ציבוריים לא היה כל כך בנמצא, כך שהם לא עדכנו את ההורים במצבם.
הם הגיעו לרבי אהרן קוטלר שאמר להם שהוא לא יכול לקחת מישיבה תיכונית, שילכו קודם לשלושה חודשים לישיבה שלומדים רק לימודי קודש ואז יקבל אותם, וכך באמת עשו.
אביו של ר' איתן – רבי צמח גרין, למד בסלבודקא עם רבי אהרן ותמיד כשנפגשו היו מדברים בלימוד, הוא היה רב בושינגטון. רבי צמח לא הבין מה קורא עם בנו, בנו מסתובב ואינו יודע מה אתו, הוא הרים טלפון לרבי אהרן ואומר לו שבכלל כל הסיפור לא מוצא חן בעיניו… בחור בן 15 צריך כבר ללכת לליקווד? והם הלא עשו את עצמם שהם כולם בערך בני 17.
רבי אהרן כידוע היה רחוק משקר בתכלית הריחוק. הוא לא הבין איך יהודי יכול בכלל לשקר, זה הרי נגד הטבע של יהודי!
הרהר רבי אהרן מעט, ואמר לידידו הרב גרין" "עד כדי כך הם אוהבים תורה, שהם נוסעים במסירות מבולטימור, ולא זו בלבד אלא שהם מסוגלים אפילו לשקר, רק כדי לעלות בתורה, משמע שאהבת התורה שלהם היא יוצאת דופן. עם אהבת תורה כזאת יש פוטנציאל לגדול, ואם כן ראויים הם להתקבל לישיבה באופן מיידי! ואכן רבי אהרן קיבל אותם מיד לישיבה.
וכאן אני מגיע למשפט הנפלא של ר' עזרא, לפני למעלה מ- 60 שנה
וכאן אני מגיע למשפט הנפלא של ר' עזרא, לפני למעלה מ- 60 שנה, בערך בשנת תשכ"ט כיהן ר' עזרא כראש ישיבה בבאר שבע יחד עם רבי בערל שוורצמן, במשך שנה אחת. מנהגו היה שנסע מב"ב לתחנה מרכזית בתל אביב ומשם היו מוניות שרות לבאר שבע. ביום מן הימים ישב ר' עזרא ליד הנהג, והמונית מאחור היתה מלאה בחילוניים, הנהג סיפר שיש לו שכן חרדי שעשה כך וכך, וכל הנוסעים החלו צוחקים על החרדים, והוא הרגיש שהוא הולך לנסוע 3 שעות עם אנשים שכל הדרך מתכוונים לצחוק על החרדיים, ולגחך על כל הקדוש והיקר לנו. חשב וחשב מה עושים?
לפתע פנה לנהג ושאל: "שמעת פעם על החזון איש?",
"החזון איש נפטר שש שנים קודם, והנהג מגיב בהשתאות "אמרת חזון איש? הרי אתה צריך ללכת למקוה לפני שאתה מזכיר את זכרו של איש אלוקים קדוש שכזה! וכאן החל הנהג לדבר על החזו"א גדולות ונפלאות, לתמיהתו של רבי עזרא מה לו ולזכרו של מרן החזון איש, השיב לו הנהג ברטט של קדושה: במקום שאתה יושב, ישב החזו"א אני עצמי הסעתי אותו באוטו הזה.
אמר לו ר' עזרא: – "תענה לי בבקשה, האם אצלכם גם גדל כזה אדם שזכה להיות גדול כמו החזון איש? כמובן שהנהג מילא פיו מים! אמר לו רבי עזרא בנימת ניצחון, אתה יכול לצחוק עלינו כמה שאתה רוצה, אבל אצלנו כן יצא חזון איש!"
אין לאף אחד מאתנו ספק שאם היה לנון היום חזון איש, מסתבר שבכוח תורתו היה עוצר את כל שואת שמחת תורה תשפ"ד, אז עלינו לשנן ולזכור – "באהלה של תורה צומח חזון איש!!!…"
לסיום אני רוצה לנצל במה מכובדת זו ולהביע דבר שצריך לזעוק אותו מסוף העולם ועד סופו.
הארגון הקדוש 'דרשו' החל לטפטף לפני מספר חודשים על תכנית חדשה שיוצאת לכלל ישראל "עמוד היומי" זו בשורה, שמאז הכרזת מרן הגר"מ שפירא על בשורת הדף היומי לא היתה בשורה כמותה, כוחו של עמוד היומי הוא אדיר ונשגב, הוא שווה לכל נפש, הוא גורם שגם מי שלא יושב כל היום באהלה של תורה ויום אחד פספס שיעור קל לו להשלים עוד באותו יום את החסר.
ומעט מרגשות אלו שהיו שותפים מי מעט ומי הרבה להפצת העניין, היתה תכנית להכריז עליה ברוב עם באותו מקום בו הוכרז בכנסייה הגדולה הכרזת הדף היומי, ברוב פאר והדר כמסורת ארגון 'דרשו, ואז פרצה מלחמת שמחת תורה והכל ירד לטמיון, כולנו חששנו שמעתה התכנית תיכנס בקול ענות חלושה מאוד.
אבל… וכאן מגיע האבל הגדול… הקב"ה שלח את הרעיון כתרופה לשיא השיאים של גלות ישמעאל, מול ישמעאל יש כוח אחד "ד' אמות של הלכה" ובני התורה הן אלו העמלים בתורה בכוללים והן אלו העמלים למלאכתם וקובעים עתים לתורה הצטרפו מהמוניהם! המספרים הם אדירים.
זכינו באשדוד להקים שתי מסגרות בשם בית מדרש 'עמלים' – עמלי יום עמלי תורה, ובו לומדים עמלי כפיים במשך שעה וחצי בחברותות ולאחר מכן שומעים שיעור חצי שעה, וכולם יענו ויאמרו "מקודש", תודה להשי"ת המסגרת שהחלה עם 12 חברותות הכפילה את עצמה בזכות לימוד 'עמוד היומי', פשוט הלומדים בעצמם קוראים לחבריהם שלא לפספס את העונג הזה.
אין עונג יותר גדול מלראות את אותם עמלים בסיום השעתיים יוצאים כשפתותיהם נושקות זו לזו, נהרה על פניהם, הם החלו לחיות! כל כמה ימים אני זוכה לטלפון מעוד אשת אחד הלומדים שאומרת בדמעות "בעלי חי, שמח, אני מרגישה שהוא חוזר לימי האברכות שלו". אשרי עין רואה כל אלו.
יהודים יקרים, מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, עמלה של תורה ויגיעתה הם הערובה לקיום שלנו, הם ההצלה שלנו הכללית והפרטית, הבה נצטרף כולנו לכוח התורה האדיר שיביא לנו את הגאולה במהרה בימינו, אמן.