כשהגעתי לשלב שבו הייתי צריך לחפש חתנים לבנותי, שאלתי את מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך מה צריך לחפש, איך ניגשים לנושא הזה של חיפוש חתן?
השיב לי מרן הגרש"ז, שאת השאלה הזאת כבר שאלו את הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק זצ"ל, והוא השיב, שהתשובה כתובה בתורה: "את בתי נתתי לאיש הזה". קודם כל שיהיה 'מענטש', שיהיה בנאדם! זאת צריכה להיות התכונה הבסיסית של האדם, אמר הגרש"ז הוסיף ואמר לי בזו הלשון: "א גוטינקער! א גוטינקער!", שיהיה טוב לב!
אנשים מחפשים חתן שיהיה עילוי, גאון עצום. הדוד שלי רבי נחום דוד הרמן היה אומר, ש'עילוי' זה בראשי תיבות "עיניים להם ולא יראו". לפעמים יש אדם שהוא מאוד מאוד מוכשר, אבל הוא לא כל כך בנאדם, וממילא אין שום תועלת לאשתו ובני משפחתו בכישרונות המיוחדים שלו.
אבל בהקשר זה אני רוצה לומר לכם דבר נפלא…
ידוע שחנה אשת אלקנה, התפללה במשכן שילה וביקשה, היא מדברת על לבה, ומה היא ביקשה מהקב"ה? "ונתת לאמתך זרע אנשים". מסבירים חז"ל מה הפשט זרע אנשים? שיהיה נורמלי! לא ארוך ולא קצר, לא יפה ולא מכוער, לא טיפש ולא חכם… בנאדם נורמלי…
ואכן התקבלה תפילתה של חנה, בזכות ברכתו של עלי הכהן, נולד לה בן וקראה את שמו שמואל, וכשהיה בן שנתיים היא הביאה אותו למשכן שילה וישב שם עד עולם, 50 שנה.
אבל היה אירוע מאוד דרמטי כשהיה שמואל בן שלוש שנים. הביאו פר לקרבן וחיפשו כהן שישחט אותו. נענה שמואל הקטן ואמר שאין צורך בכהן, כי שחיטה כשירה גם בזרים. אמר עלי הכהן אכן, אמרת הלכה מצויינת, אבל נכשלת ב'מורה הלכה בפני רבו' וממילא יש לזה השלכות כידוע…
באה חנה והתנפלה בתחינה: "אל הנער הזה התפללתי", זה הילד שאני התפללתי וביקשתי, קיבלתי בדיוק מה שרציתי, אני רוצה שהוא יאריך ימים, ואכן חי שמואל עד גיל 52, והיה הנביא והמנהיג של כל עם ישראל, הוא היה זה שהמליך את שאול ואת דוד, הוא אחד מרבותיו הגדולים של עם ישראל והכתוב מעיד עליו שהיה שקול כמשה ואהרן… "משה ואהרן בכהניו – ושמואל בקוראי שמו".
וכאן מזדעקת מאליה השאלה הנוקבת: הלזה ייקרא ילד נורמלי? הוא היה גדול הדור! עליו אפשר לומר שהוא היה 'לא חכם ולא טיפש'??? הוא הרי היה למעלה מכל בני דורו בכמה וכמה דרגות, הלזה ייקרא 'זרע אנשים'???
התשובה שנוהגים לתרץ על השאלה הזאת היא: כן! הוא היה ילד נורמלי. אלא מה? הוא הרים את עצמו, עלה והתעלה עד שהגיע לדרגות נפלאות כאלו. כן כן, נביא ה', מנהיג הדור שאין אחריו עוררין, אבל 'זרע אנשים'. ולא רק שזה לא סותר אחד את השני, אלא שזה אפילו משלים, בגלל שהוא היה נורמלי, הוא הצליח להגיע לדרגות נשגבות שכאלו.
להיות אדם טוב, זה העיקר! צריכים להיות שקוע בתורה, צריכים להיות דבק בקב"ה ובמצוות, אבל הבסיס צריך להיות מידות טובות. לב טוב!
**
מרן הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי, היה גאון הגאונים. רק כדי לסבר את האוזן על הגאונות המופלאה שלו, אספר שעוד לפני בר המצווה שלו הוא כבר ישב בישיבה, ולמד עם בחורים בני 25 בעלי תריסין ותלמידי חכמים מופלגים, ולמד איתם כשווה בין שווים.
לכבוד בר המצווה שלו הגיע רבי חיים עוזר הביתה, ובסעודת בר המצווה ביקשו ממנו שיגיד דרשה כנהוג. ענה רבי חיים עוזר שהוא שכח להכין דרשה… אמרו לו, "אבל בכל זאת, תגיד איזה דבר תורה, משהו, אי אפשר שחתן הבר מצווה לא אומר כלום".
חשב רבי חיים עוזר ואמר להם: "נו, אתם יודעים מה אני יכול לומר לכם כאן? חצי מספר 'נתיבות המשפט' בעל פה, אתם רוצים לשמוע?" אמרו לו, "נשמח לשמוע, אבל איזה חצי מ'נתיבות המשפט' אתה יודע, החצי הראשון או החצי השני?" השיב להם רבי חיים עוזר – "תבחרו איזה חצי שאתם רוצים…".
עוד מספרים עליו, ששנים מאוחר יותר הוא היה מנהל כספי צדקה, ולוקח פיקדונות של אלמנות ויתומים ושומר אותם עבורם, את כל ההפקדות והמשיכות היה רושם בפנקס מיוחד שהיה לו, כדי שחלילה לא ייעלמו כספים.
פעם הגיע רבי חיים עוזר הביתה, וראה שפניהם של בני הבית נפולות. הוא נבהל שמא אירע מקרה שאינו טוב חלילה, ושאל מה אירע, אבל הם חששו להגיד לו. לבסוף לא היתה ברירה, וסיפרו לו שהפנקס שבו הוא שומר את כל החשבונות שלו, נעלם, אולי נגנב.
רבי חיים עוזר לא נבהל. הוא לקח פנקס חדש, התיישב ובמשך חצי שעה רשם ורשם במרץ רב, כך הוא כתב את הכל מחדש, בעודו משחזר את כל הפרטים הרבים מהזיכרון שלו. אחרי תקופה קצרה נמצא הפנקס הישן, ובני הבית השוו אותו לרשימות שרשם רבי חיים עוזר בפנקס החדש, ומצאו שהוא לא פספס אף פרט, את הכל הוא זכר ואת הכל הוא רשם…
לעת זקנתו אמר רבי חיים עוזר דבר מדהים: "כשהייתי צעיר", הוא אמר, "חשבתי שהמדרגה הכי גבוהה של אדם, זה מי שמחדש חידושי תורה ומדפיס ספרים. אבל עכשיו אני יודע שהמדרגה הגבוהה ביותר של אדם, זה לעזור ליהודי שזקוק לעזרה!".
ואכן, רבי חיים עוזר היה עוסק רבות במעשי צדקה וחסד. במיוחד בערוב ימיו, כשהחלה מלחמת העולם השניה, היה משקיע את כל כולו בעזרה לפליטים הרבים שנמלטו לווילנא. הוא היה מגייס כספים ומחלק לפליטים שיוכלו לקנות לעצמם אוכל ובגדים, כי הם היו חסרי כל. לא זו בלבד, אלא שהוא מינה בין 150 ל-200 שליחים להם נתן סכומי כסף וביקש מהם להסתובב בבתי הכנסת של ווילנא כל היום, וכל פליט חדש שמגיע, מיד לתת לו כסף כדי צורכו.
בעצמי שמעתי מפיו של יהודי בשם הרב גבריאל סמוטני, שמאוחר יותר למד כאן בקמניץ, הוא סיפר לי שכשהוא נמלט מאימת הנאצים והגיע לווילנא, לא היה לו שם קרוב או גואל, הוא לא הכיר שם אף אחד. מה עשה? נכנס לבית הכנסת והתיישב ללמוד, והנה מגיע אליו יהודי מתושבי המקום, ושואל אותו: "מי אתה? מהיכן באת, יש לך מקום לישון? יש לך מקום לאכול?", כשהשיב בשלילה מיהר אותו יהודי להוציא סכום כסף מכיסו, והעניק לר' גבריאל באמרו: "קח לך את הכסף, רבי חיים עוזר גרודזינסקי שלח לך, שיהיה לך בינתיים כדי צורכך, ואם תזדקק לסכום נוסף, תשאל את אנשי המקום היכן גר רבי חיים עוזר, ותבוא אליו כדי לבקש ממנו עוד".
**
מספרים על מרן, ראש הישיבה הראשון של ישיבת קמניץ, הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל, שבמלחמת העולם הראשונה נאלץ לברוח מקמניץ עם אשתו וילדיו. אחרי המלחמה, הם שבו לקמניץ, והרכבת היתה עמוסה בפליטים ששבו לבתיהם. הם כבר הצליחו לעלות לרכבת, אבל אז הוא ראה מהחלון שהיו שם שתי נשים יהודיות, אשה מבוגרת שעמדה יחד עם הבת שלה על הרציף, ולא נתנו להן להיכנס לרכבת, בגלל שכבר היתה עמוסה. כך היו שם גם גויים שלא נתנו להם לעלות לרכבת.
אמר רבי ברוך בער לאשתו, הייתכן הדבר הזה? אנחנו ניסע לדרכנו, ונשאיר פה בתחנה שתי נשים יהודיות לבד בין כל הגויים? היה לא תהיה. אנחנו נרד ונמתין יחד איתן לרכבת הבאה! וכך הם עשו, ירדו מהרכבת וחיכו עוד 12 שעות עד שהגיעה הרכבת הבאה, וכל זה כדי שלא להשאיר שתי נשים יהודיות לבד, שירגישו חוסר נעימות ואולי גם פחד, בין הגויים שם.
אנחנו לא חיים כאן בשביל עצמינו! אנחנו נמצאים כאן בשביל השני! את זה צריכים לחזור ולשנן. נולדנו כדי לעזור לאחרים, לא כדי לעזור לעצמנו!
בואו ואספר לכם מעשה נפלא, שממנו נלמד עוד מדרגה עד כמה צריך אדם להיות מונח בעשיית חסד:
מרן הרב מפוניבז' סיפר, שהוא היה לומד יחד עם הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד, (שהיה גיסו של הגרח"ע גרוזינסקי בזיוו"ש), בכולל 'קדשים' של מרנא ה'חפץ חיים' בעיירה ראדין.
רבי אלחנן היה מנצל כל שניה ללימוד התורה, לא ביטל אף רגע שלא לצורך גדול, ובשלב מסוים, היתה רעייתו צריכה לנסוע לבית הוריה שהתגוררו בעיר אחרת, אבל רבי אלחנן נשאר בראדין והמשיך בלימודיו בכולל כרגיל.
ביום מן הימים הגיע שליח של הדואר, וחיפש את רבי אלחנן וסרמן כדי למסור לו מכתב שנשלח אליו. שליחת מברקים היתה יקרה מאוד, ולא היו מרבים לעשות זאת, אלא לצורך גדול.
רבי אלחנן קיבל את המברק, פרש לקרן זווית ועיין בכתוב בו. הוא חשב מעט, ופתאום בירך ברכת 'הטוב והמטיב', הנוכחים ענו 'אמן' ורבי אלחנן שב למקומו, כדי להמשיך ללמוד עם הרב מפוניבז'. אבל הרב מפוניבז', כך הוא עצמו סיפר לימים, ביקש לדעת מה היה כתוב במברק, ומדוע בירך רבי אלחנן 'הטוב והמטיב'.
אמר לו רבי אלחנן, שאין הדבר כדאי להפסיק מהלימוד, כדי לספר סיפורי דברים: "אני הפסקתי כי הייתי צריך לברך ברכה, אבל עכשיו כבר קיימתי את חובתי הבה נשוב ללימודינו".
ובכן, התברר שהמברק הכיל בשורה מרעישה! לרבי אלחנן נולד אז בנו בכורו – הגאון רבי אלעזר שמחה וסרמן זצ"ל. אדם נורמלי היה קופץ משמחה, הוא הפך לאבא, נולד לו בן, איזו התרגשות! אבל רבי אלחנן לא רצה לבזבז את זמנו, עכשיו אנחנו באמצע ללמוד!!!
ובכן, אספר לכם עוד מעשה שהיה עם רבי אלחנן וסרמן, וממנו נלמד מהו סדר העדיפויות הנכון ליהודי ירא שמים.
שנים רבות לאחר מכן, היה לרבי אלחנן שכן, אברך צעיר, ולו היה ילד כבן ארבע שאסף קופסאות גפרורים ריקות, אלו היו המשחקים של הילדים באותן שנים, היו אוספים פריטים שונים, וגם קופסאות גפרורים.
פעם עבר רבי אלחנן ליד הילד בן הארבע, והילד ניגש אליו ושאל אותו: "רבי, יש לך אולי קופסת גפרורים ריקה לתת לי?", נענה רבי אלחנן ואמר לילד בחיבה שכרגע אין לו קופסת גפרורים ריקה, אבל כשתתרוקן קופסת הגפרורים שבביתו, בלי נדר הוא ייתן לו אותה.
כעבור שבוע שמע רבי אלחנן נקישות בדלת ביתו, בעת שהיה שקוע בתלמודו. הוא ניגש לפתוח את הדלת והנה עומד שם הילד של השכנים, ושואל אותו: "רבי, כבר נגמרו לכם הגפרורים? אפשר לקבל את הקופסה הריקה?".
מאותו יום, היה רבי אלחנן שומר את כל קופסאות הגפרורים הריקות שהיו לו, ואחת לתקופה היה הבן של השכנים נוקש בדלת ומבקש אותן, ורבי אלחנן נתן לו אותן בשמחה.
לספר לחברים שנולד לו בן ראשון – לא היה לו זמן, אבל לאסוף קופסאות גפרורים לילד של השכנים כן היה לו זמן. למה? כי לגמול חסדים זה לא בזבוז זמן, גם לא כשאתה ת"ח כזה עצום, כמו רבי אלחנן וסרמן!
**
אנחנו רואים בגמרא דבר נורא: חז"ל הקדושים מאוד חששו מחבלי משיח. הם אמרו 'ייתי ולא אחמיניה', שהמשיח יבוא ושלא אהיה פה כדי לראות את זה.
אבל חז"ל הקדושים גם לימדו אותנו איך אפשר להינצל מחברי משיח: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים!
ללמוד תורה ולעשות חסד, זאת ההגנה הטובה ביותר על האדם.
רבותי, אתם בחורים שלומדים בישיבה. זאת תקופה נפלאה שבה אפשר לטבול כל היום כולו בתוך מעשי חסד. אתה רואה בחור שמחפש ספר ועוזר לו למצוא אותו, שם יש מישהו שנפל לו משהו ואפשר להרים לו, בחור מתיישב לאכול ואין לו כף, אפשר לעזור לו למצוא כף, להגיש לו את הלחם כשהוא רוצה בכך, למזוג לו כוס מים, כל היום אפשר לעזור ולסייע לזולת, לעשות כל כך הרבה מעשי חסד. צריכים לנצל את ההזדמנויות הללו, להרבות ככל האפשר במעשי חסד, כמה שיותר, כי 'עולם חסד יבנה', ואין לנו תרופה טובה יותר מתורה וגמילות חסדים.
(מתוך שיחותיו של המשגיח בישיבת קמניץ* מלוקט מתוך כתבי אחד מתלמידיו)