איש אשר רוח בו, היה הגאון רבי זאב גרינברג זצ"ל, ממקימי הקהילה היהודית 'שובה ישראל' ב 'בואנוס איירס' וממנווטי דרכה. רבי זאב ניהל את ענייני הדת והרוח בקהילה בעוז ובתעצומות נפש, וכשגאווה יהודית בוערת בעצמותיו, ומתוך יראת שמיים טהורה, הקפיד על קלה כבחמורה, החל מהשגת 'חלב ישראל' במסירות נפש, בלא להתחשב כלל וכלל בקולא כזו או אחרת, וכלה בדאגה לאפיית מלאי גדול של לחם עבור כל בני הקהילה, כדי לא להזדקק ל'פת עכו"ם'.
אלא שקושי רב היה לרבי זאב ובני קהילתו להשיג בשר כשר, הם לא סמכו על השחיטה היהודית הרשמית, שהייתה רחוקה מאוד מדרישות ההלכה המחמירות. לא נותרה בידם ברירה, אלא להקים מערך שחיטה נפרד ופרטי, אלא שדבר זה היה מנוגד לחוק, נשיא ארגנטינה 'פירון' הכיר רק בשחיטה הרשמית ולא אישר כל שחיטה אחרת.
רבי זאב החליט שעליו להיפגש עם הנשיא ולבקש אישור שחיטה, למרות שהנשיא לא נודע כאוהד יהודים במיוחד. תלמידיו יצרו את הקשרים הנדרשים ותואמה פגישה לשעה 8:00 בבוקר, אליה ניצב רבי זאב בזמן המדויק עם כמה מהנוגעים בדבר. עברו כמה דקות ועדיין לא זומנו רבי זאב ומלוויו אל לשכת הנשיא. רבי זאב קם בכעס והתכווין לעזוב את המקום, "אין שום הצדקה שהנשיא יאחר לפגישה"… – טען בתוקף… תלמידיו הסבירו לו שלא היה להם קל לקבוע פגישה כה חשובה וחבל להפסיד אותה רק בגלל איחור קטן, ואי קיום הפגישה מסיבה כזו, עלולה להזיק מאוד למשימתם להכרה בשחיטה הפרטית. עוד הם מדברים ושר הפנים שגם הוא הוזמן לפגישה הגיע, ראשית הוא התנצל בשם הנשיא על האיחור, והזמינם אל הלשכה.
בכניסתו, תלה רבי זאב את מגבעתו על המתלה בפתח החדר והתיישב ליד השולחן, כיבוד קל ומשקה הוגש, ורבי זאב ביקש בטבעיות משר הפנים שיביא לו את מגבעתו מהמתלה. שר הפנים מילא את מבוקשו, רבי זאב חבש את הכובע ובירך בקול רם ברכת 'שהכל' ושתה מן המים…
הנשיא התעניין במעשיו של רבי זאב, "מה מלמלת לפני ששתית"?… שאל בסקרנות. רבי זאב הסביר לו שלפני שאנחנו נהנים מבריאתו של הקב"ה, אנחנו מברכים אותו ומודים לו על כך. מעשיו ודבריו של רבי זאב הרשימו מאוד את הנשיא, הוא הבין כי היהודים היושבים לפניו לא יוותרו בקלות על עקרונותיהם, ועל כן, עוד לפני שהציג לפניו רבי זאב את בקשתו, צלצל הנשיא בפעמון, כאות לסיום הפגישה, וביקש לכתוב בפרוטוקול הפגישה: "הבקשה התקבלה! כל קבוצה רשאית לקיים שחיטה עצמאית"!
או-אז הבינו תלמידי הג"ר זאב גרינברג זצ"ל שדווקא גאוותו היהודית, שהייתה נראית כמתנשאת על פני הנשיא ושריו, היא זו שצלחה את הפגישה, כי היא הוכיחה יותר מכל שעקרונות היהודים, בשמירתם על כשרות השחיטה ושאר ענייני הדת, הם כחומה בצורה, ומאיש לא יירתעו, ואיש לא יוכל להזיזם אף כמלוא נימה.
(פרפרת. הובא בליקוטי שמואל)