מאת: ישראל היימן
"והנה סולם מוצב ארצה"
החודש האחרון בעולם התורה היה באווירה אחרת.
מעבר לעת צרה ליעקב, החודש החולף התאפיין באין ספור סיפורים נפלאים ומרוממים אחרי מיטתו של ראש ישיבת 'עטרת ישראל' הגאון ר' ברוך מרדכי אזרחי זצוק"ל.
דמותו הגדולה שהתגלתה במלוא יפעתה בפסיפס מבהיל כל רעיון מתוך אינספור תלמידיו משרה רוח של גדלות על כל מי שלב בשר שוכן בקרבו וטעם ישיבתי לו בנשמתו.
חוט שני בוהק עובר דרך כל תחנות חייו. יסודו הוא לימוד נורא ומוסר מפליא על איך יכול אדם להפיק מעצמו הרבה יותר ממה שניתן לדמיין. הוא לא רק הוציא את כוחותיו הרבים לאור עולם, הוא דרש מכל מי שבסביבתו כך.
כל הכוחות טמונים באדם עצמו ואין יכולת להיפטר מלהשתמש בהם. צריך רק לגלות אותם החוצה.
סיפור אחד שמילא את כל חדרי לבי הוא על ת"ח חשוב, לימים הוא נהיה חתן של אחד מגדולי הדור זצ"ל, שלמד בבחרותו במחזורים הראשונים של ישיבת עטרת ישראל. ראש הישיבה הצמיד לו בחור צעיר שנכנס זה עתה לישיבה כדי שילמד איתו וירומם אותו.
לאחר כמה ימי ניסיון הוא ניגש לראש הישיבה לומר לו שהניסיון לא צלח. "מדובר על בחור טוב, אבל לא מספיק רציני, אני לא מוצא איך לקדם אותו, אולי עם מישהו אחר זה יילך".
ר' ברוך מרדכי פקח עליו זוג עיניים נדהמות… "וכי לא שמת לב לכח השמחה והבדחנות שלו"? שאל.
נו, עונה הבחור החשוב, זה בדיוק הבעיה…
הקשב טוב, ענה לו ראש הישיבה. אם יש אדם שיש לו ראש 'תיכנוני' והוא יכול לצאת אדריכל גדול, צריך ללמד אותו איך בונים סוגיה ולתת לו סיפוק והנאה בזה. במקום אדריכל הוא יצא ראש ישיבה שבונה שיעור כללי טוב.
אדם שיש לו כושר ביטוי חזק צריך ללמד אותו איך להכניס את זה לתורה ולכתוב ספרים יסודיים ורבי מכר בלומדע'ס ובהלכה או להפוך למגיד שיעור מוצלח.
מי שיש לו תכונות של זמר צריך להפוך לו את התורה לשירת חייו, הוא ישיר את שיר ה' בתורה.
כנ"ל מי שיש לו את כח השמחה והבדחנות. התורה הרי משמחת לב, הוא יכול להיות ה'מנוע' של כל הבית מדרש. אם רק תראה לו את הדרך איך להכניס את כוחות הנפש שלו לתורה, הוא ירצה לשמח אנשים עם סברא טובה או חידוש נפלא.
זו הדרך! קח את האדם על שלל כוחותיו ומבתרי נפשו, הכנס אותם לתוך התורה, שהם כולם ישרתו אותה. אין מי שלא יכול לנצל את כוחותיו לתורה ולהפוך לנושא דגלה בדרך כזו או אחרת!
כך מבעיר ראש הישיבה בהקדמה לספרו על מסכת בבא קמא.
סולם יעקב מעורר תמיהה בלב כל אחד.
סולם ענק, מוצב ארצה, אבל ראשו בשמים. מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. וכי מדוע מלאכי ה' צריכים לעלות ולרדת בסולם? אם המטרה היא להעלות את מלאכי ארץ ישראל ולהוריד את מלאכי חוץ לארץ גרידא, הרי לשם כך יש להם כנפיים, מדוע צריך סולם בשביל זה? ואם כבר יש סולם למה צריכים המלאכים לעלות ולרדת דווקא בו ולא להשתמש בכנפיהם?
התשובה היא שסולם מבטא את השאיפה!
אדם העומד בשליבה הראשונה הוא כבר מכוון את עצמו לראש הסולם. לא סתם עולה באקראי לגובה לפי צד ההזדמן. בעצם זה שהוא נעמד על השלב הראשון וממשיך לשני, הצורה של הסולם היא העמדת העלייה בקביעות.
זה רק על ידי שאיפה!!
חז"ל מבארים על הפסוק "והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" שכל המחזה הזה היה מגולם 'בו'. בתוכו של יעקב אבינו. עמוד התורה נבנה מהשאיפה שהיא המציאות של העמדת העלייה כמצב בפני עצמו.
המלאכים באו ללמד אותנו את הדרך לנצל את עצמנו.
גם אם יש כנפיים חזקות ואפשר לנסוק בהם בבת אחת למעלה, לא יהא זה בר תועלת אם אדם לא מעמיד את עצמו במצב שמציאותו היא עליה. את זה עושים על ידי הסולם.
ביאור נפלא זה מכבשונו של ראש הישיבה הוא בבחינת 'הוא היה אומר'. הוא האמין בכל ליבו שכל אחד ואחד, אם רק יעמיד את עצמו על סולם העלייה המתמדת, יוכל להיות ראש וראשון לכל דבר ממש.
בשנותיה הראשונות של הישיבה נכנס פעם אדם לבית המדרש וניגש לראש הישיבה במקומו הקבוע. הוא סיפר לו על בת כלילת המעלות שיושבת בביתו ומצפה לזיווגה. הוא בא לכאן כדי שראש הישיבה ימליץ לו על בחור. למדן ושקדן, בעל מידות טובות ולב טוב, בחור שדבק ברבותיו ובעל מחשבה. כך האריך היהודי לבאר את שלל המעלות אותם הוא רוצה למצוא בבחור עליו הוא חולם כחתן.
ראש הישיבה לא התלבט אפילו רגע כשאמר לו, "הנה בית המדרש המלא לפניך, בחר לך איזה בחור שאתה רוצה"…
זו לא הייתה הלצה! הוא האמין באמת שכל בחור בישיבה ולא רק, יש בו את כל המידות והמעלות!
צריך רק להוציא אותם אל הפועל ולעלות בסולם.