דין 'שינוי מקום' בסעודה
- דין מקום פתוח בנוגע ליציאה ממקום האכילה – אם הוא מוקף במחיצות, הריהו נחשב כחדר אחד; ואם אינו מוקף במחיצות, יש אומרים, שדין המעבר בו ממקום למקום כדין מעבר מחדר לחדר.
- לדעת הרמ"א, האוכל מאכל הטעון ברכה אחרונה במקום האכילה – אם היתה דעתו בשעת הברכה לצאת ממקומו, רשאי לכתחילה לצאת ולהמשיך באכילתו ללא כל ברכה. ואם מדובר בפת, רשאי לאכול גם כל מאכל שנחשב כחלק מהסעודה, ללא ברכה, כיון שאכילה זו היא המשך הסעודה. ודין זה הוא דווקא כשאכל מהמאכל עצמו – ללא צירוף ממרח וכדומה – כמוּת של 'כזית'.
- האוכל והשותה, לא יֵצא ממקומו בטרם יברך ברכה אחרונה, גם אם בדעתו לשוב ולהמשיך באכילתו ובשתייתו, מחשש שתוסח דעתו וישכח לברך, וכן מחשש שישתהה עד שיחלוף 'שיעור עיכול' מתחילת האכילה, ולא יוכל עוד לברך עליה ברכה אחרונה. וכשיוצא על מנת לשוב מיד למקומו, אין כל חשש בדבר, ורשאי לצאת.
- לדעת הרמ"א, הדין האמוּר, שאין לצאת ממקומו לפני ברכה אחרונה – בהתייחס למאכל הטעון ברכה אחרונה במקומו, אינו אמוּר אלא במקרה שבשעת הברכה לא היה בדעתו לשנות את מקומו.
- מי שיצא ממקומו באופן המחייב ברכה נוספת, מיד לאחר שבירך, בטרם טעם מהמאכל, ברכתו לבטלה; ולכתחילה, יש להקפיד שלא לצאת ממקום האכילה אף באופן שאינו מחייב ברכה נוספת.
- בכל מקרה שהיציאה ממקום האכילה ממקום האכילה אסורה, או שמחייבת ברכת נוספת, הדין כך אף באופן שממשיך באכילתו תוך כדי היציאה והמעבר ממקום למקום.
- שני מקומות פתוחים המוגדרים כמקומות נפרדים לחלוטין, כגון שתי גינות ציבוריות נפרדות, נחשבים כשני בתים לענין איסור היציאה ממקום האכילה, ואף כשאינם מוקפים במחיצות.
- ההולך ממקום למקום ואוכל בעת הליכתו, רשאי להמשיך לאכול אף במקום שאינו רואה ממנו את המקום שבו החל באכילתו, משום שמתחילה אינו קובע לאכול במקום אחד אלא תוך כדי הליכה, וממילא כל מקום שהולך בו נחשב כמקום האכילה. ואכן, אם בתחילה קבע לאכול במקום אחד, ולאחר מכן החליט להמשיך ולאכול תוך כדי הליכה, אינו רשאי לעקור ממקומו הראשון ללא ברכה.
דיני הפסק ו'היסח הדעת' בסעודה
- מי שנרדם באופן ארעי במהלך אכילתו, אף אם ישן במשך כשעה, אין השינה נחשבת כהיסח הדעת מהאכילה, ואינו צריך לברך שנית כשיתעורר.
- מי שאכל וגמר בדעתו במפורש שלא לאכול עוד, או שאמר "הבה נברך", כלומר, הרבה נברך ברכה אחרונה – נחלקו הפוסקים אם הדבר נחשב להיסח הדעת, ולכן לא יאכל עוד, כדי שלא להכנס לספק ברכה. ואם עזב את מקום אכילתו – נחשב הדבר כהיסח הדעת לכל הדעות. ואמירת 'על נהרות בבל' ו'שיר המעלות' – נחלקו הפוסקים אם הן נחשבות כאמירת "הבה נברך".
- לאחר נטילת 'מים אחרונים', אסור לאכול ולשתות, לדבר, ואף להשתהות בשתיקה, בטרם יברך ברכת המזון; ואם אכל ושתה, או דיבר בעניָן שאינו קשור לברכת המזון, ישו