שח הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א: שמעתי סיפור נפלא בשם כ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א, וכך סיפר: בעת שמחת נישואיו, כשכבר ישבו החתן והמחותנים בראש השולחן מוכנים ומזומנים למסיבת ה'קבלת פנים', המתינו לבואו של הדוד הגדול כ"ק מרן ה'בית ישראל' מגור זי"ע, אך לפליאתם הרבה הרבי עדיין אינו מגיע וכלל אינו נראה באופק.
המתינו עוד קצת ועוד קצת, השעה מתאחרת, אך הרבי בושש לבוא. רק לאחר שהמתינו זמן רב נראה סוף סוף ה'בית ישראל' מגיע. קהל הנאספים התפלאו על המקרה הזה מאוד, בהיות שהדבר ידוע שה'בית ישראל' היה דייקן גדול והעמיד עצמו לזמנים באופן מופלא עד למאוד, ולמה כאן חרג ממנהגו ואיחר להגיע.
המחותן כ"ק מרן ה'לב שמחה' ניגש אל אחיו וקיבל את פניו בשמחה, ומיד שאל אותו לסיבת איחורו והאם הכל בסדר, וה'בית ישראל' גחן ולחש לו משהו באזנו. אף אחד לא שמע את שיחתם ומה היתה התשובה של ה'בית ישראל'.
שנים רבות אח"כ שאל ה'לב שמחה' את בנו – יבלחט"א כ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א – וכי יודע אתה למה איחר דודך הרבי ה'בית ישראל' להגיע לשמחת הנישואין שלך? אמר לו הרבי: "לא, אינני יודע". אמר לו אביו, אני אגלה לך.
וכך אמר ה'לב שמחה': אחי – הרבי ה'בית ישראל', גילה לי דבר נורא עד למאוד, שבעת שעמד לצאת מביתו להשתתף בשמחת הנישואין שלך, בעודנו עומד על מפתן דלת ביתו, חלחל הספק בלבו, בהיות שלדאבון לב הוא לא זכה לפרי בטן חיים וקיימים משלו, שמא הוא אינו שמח בשמחתי שמחה שלימה, ומשכך, החליט שאין זה מן הראוי לבוא להשתתף בשמחתי מתוך שמחה שאיננה שלימה ואמיתית, ולכן נכנס בחזרה לביתו – הוריד את הספודיק מראשו, התיישב אצל השולחן והתחיל להתבונן בחשבון הנפש אמיתי ונוקב האם שמחתו היא שמחה שלימה ואמיתית, ורק כשפשוט וברור היה אצלו שהוא שמח בשמחתי מתוך עומק הלב בשמחה שלימה – כמו "אַן אייגן קינד" – רק אז חבש את הספודיק לראשו ובא להשתתף עמנו בשמחתנו…
(נועם שיח בחוקותי תשע"ט)