בעכו היה יהודי בעל עבירה גדול, מלך העולם התחתון, קראו לו כחלון. יום אחד רואים כולם מודעות אבל, הברנש עזב את העולם שלנו. כל עכו הגיעה להלוויה, לא כדי לתת כבוד אחרון אלא להיות בטוחים שזה רציני ונפטרו מהבעיה הזאת…
התאספו כולם וגם הרב הגיע, ואז הגיע הרב כי רצונו לשאת דברי הספד על הנפטר. כולם התפלאו: הספד על היהודי הזה? מה יש לספר עליו?
עלה הרב וסיפר את הדברים הבאים:
לפני כמה שבועות כחלון התקשר אליו ואמר: 'הרב, תבוא אלי'. הרב התחיל לרעוד. אמר לו: 'מה קרה? באמת לא עשיתי כלום!'… אבל הלה התעקש: 'אני צריך אותך, תבוא אלי'. נו, מלך העולם התחתון קורא לך, אתה בא.
הרב הגיע לביתו. להפתעתו ראה אותו יושב על כיסא גלגלים בלי שתי רגליים. 'מה קרה לך?', התעניין הרב, ואז התברר שהוא חולה מאוד, קטעו לו רגל ועוד רגל, והרופאים הודיעוהו כי נותרו לו כמה שבועות בלבד, עד שהוא מקפל את הציוד ומסתלק מן העולם הזה.
'ומה אתה רוצה?' שאל הרב.
'אני רוצה להתחתן', השיב כחלון.
'במצב כזה בו אתה נמצא, כלום יש מישהי שתסכים להתחתן איתך?', התפלא הרב.
'כן', הוא השיב, 'גרושתי הסכימה'.
כעבור כמה דקות הגיעה גרושתו. הרב לקח אותה הצידה ושאל: 'את באמת רוצה להתחתן איתו?'.
'רוצה? ודאי שלא', השיבה האישה, אבל אתמול הוא צלצל אלי ואמר שהוא רוצה להתחתן איתי, והוא מוכן לשלם לי על כך חמש עשרה מיליון שקל, העיקר שאתחתן איתו, והוא אחראי על כך שזה רק לכמה שבועות. הוא הראה לי מסמכים רפואיים, אז אני לא רוצה, אבל תמורת חמש עשרה מיליון שקל אני מסכימה'.
נו, אם היא מסכימה והוא מוכן לשלם – הכל בסדר, עשו חופה וקידושין. את הכוס הוא לא שבר עם הרגל כי אין לו, אלא עם היד.
אחרי החתונה שאל אותו הרב: 'כחלון, בוא תסביר לי עכשיו מה הסיפור? מה דחוף לך להתחתן במצב הזה, כשאתה יודע שזה לכמה שבועות, ואתה עוד מוכן לשלם על זה חמש עשרה מיליון, על מה?'.
אמר לו: 'תראה כבוד הרב, הרבה עבירות עשיתי בחיים שלי, אבל מה שאימי לימדה אותי לא שכחתי. אמא שלי אמרה לי שממה שעשו לקח את מחלת בת ישמעאל לומדים, שהנושא אשה מוחלים לו כל עוונותיו. (מדרש – מדוע נקרא שמה 'מחלת'? על שם 'שנמחלו לו עוונותיו'). כעת, כשאני עומד להסתלק מן העולם, רצוני לזכות לפני כן למחילת עוונות!'.
'אינני יודע אם ה' סלח לו על כל עוונותיו או לא', סיים הרב את הספדו. 'אבל זה שבן אדם מוכן לשלם חמשה עשר מיליון שקל על מחילת עוונות, זה כבר דבר גדול ובוודאי יעמוד לזכותו'.
(מתוק האור – יצחק אבינו)