סיפר הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א:
יהודי אחד, תלמיד וחכם וירא שמים מרבים, שכבר עבר היום את גיל השישים, סיפר לי מה שהיה עמו בהיותו נער בן י"ד:
באותה תקופה לא מצא הנער שום טעם בלימודו ונתקשה מחמת כן בישיבה. לקחו אביו אל מרן הגה"צ רבי משה פיינשטיין זצ"ל וסיפר לו דברים כהווייתן. אחר כך שטח את בקשתו שהגאון יברכו שירגיש טעם בלימודו.
אמר לו הגאון: איני מבין, הלא חלקים רבים יש בתורה, הלכה, משניות, חומש רש"י. יבחר נא איזה חלק בתורה שהוא מוצא בו טעם ויערב לו.
שחק האב ואמר: מה לעשות ואין לו חשק ללמוד…
אך הגאון לא ויתר ואמר שוב: הלא במשנה אפשר ללמוד זרעים או טהרות, ובהלכה אפשר ללמוד חושן משפט או בשר בחלב. יבחר נא מה שלבו חפץ ויהיה לו חשק ללמוד.
שוב שחק האב: לא, לא, אין לו חשק בתורה.
אז אמר הגאון: הזמן קצר והמלאכה מרובה, ואנכי לא זכיתי להבין את השאלה, יבוא נא הבא בתור…
כמה אמת מונחת בתשובת הגאון! הלא כן הודיעונו חז"ל, שכל נפש ישראלית, בלי יוצא מן הכלל, בנויה באופן שתוכל להתחבר לתורה, ומי שאינו מאמין בזה, טועה טעות חמורה באמיתה של תורה.
ראו נא מה שכתב המהרש"א על מאמר הש"ס (סנהדרין צא, ב): "כל המונע הלכה מפי תלמיד – כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב, מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית". וזה לשון מהרש"א: "המונע הלכה מפי תלמידו ללמוד עמו עד שתהא שגורה לו בפה, לפי שאומר הרב שאין התלמיד הגון וראוי לכך ואי-אפשר לו ללמדו, הרי גוזלו מנחלת אבותיו, שהתורה היא מורשה לכל ישראל מששת ימי בראשית, רוצה לומר לפי בריאותם וטבעם מששת ימי בראשית מוכנים כל ישראל ללמוד תורה".
הא לנו מדברי רבינו מהרש"א, שהעושה 'סטיגמה' על ילד או בחור שאינו בר לימוד, הוא משקר במצח נחושה, כי אין שום נפש מישראל שמופקעת מלימוד התורה.
('הבינני')