מספר הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א:
סיפורנו מתחיל לפני כחצי שנה.
אני נכנס לתפלה בשטיבלאך, ועל אדן החלון שלפני הכניסה מונח לו "אקדח סיכות" מהדק קיר, לא מהסוג הפשוט, אלא כלי מקצועי שעלותו כמאתיים שקלים.
תהיתי מי משאיר דבר כזה כהפקר, והנחתי שכנראה הגבאי באמצע איזה עבודה.
עבר שבוע ואני רואה שוב את האקדח על שולחן אחר. הבנתי שהוא אבד למישהו. לא היה שום סימן זיהוי על האקדח, לקחתי אותו עמי על מנת לנסות לאתר את בעליו.
תליתי מודעות גדולות בבית הכנסת, אך איש לא פנה אלי.
עברה תקופה. ערב אחד, אחרי תפלת מעריב בשעה מאוחרת בלילה, אני רואה אברך בעל הדרת פנים עומד בכניסה לשטיבלאך ומצמיד מודעות לקיר באמצעות אקדח סיכות, דומה לזה שמצאתי.
– ר' יהודי, שמא אבד לך אקדח כזה כמו שאתה אוחז בידך?
הוא ענה לי שאכן אבד לו, והוא אף הראה לי את האקדח החדש שהוא רכש במקומו של האקדח האובד, כשעליו הוא כבר הצמיד תווית עם שמו ומספר הטלפון שלו.
מתברר שקוראים לו מנחם הברפלד והוא מתגורר ברמת שלמה בירושלים. הוא אברך כולל ששוקד על תלמודו בימים ובלילות הוא מדביק מודעות לפרנסתו. הוא ישמח מאד לקבל לידיו את האקדח האבוד. אבל עכשיו השעה מאוחרת מדי.
החלפנו בינינו טלפונים, וסיכמנו שבביקור הבא שלו בביתר ניפגש ואשיב לו את אבידתו.
בימים שלאחר מכן ניסיתי להתקשר אליו מספר פעמים ולא היה מענה.
בהמשך – הפתק שעליו הוא רשם את הטלפון אבד ממני.
הוא גם לא התקשר אלי, והצטערתי על מצוות השבת אבידה שנמנעה ממני.
מכיון שזכרתי ששמו הברפלד והוא מתגורר ברמת שלמה, התחלתי לבלוש בין מכירי בשכונה הירושלמית, מי מהם מכיר מישהו בשם הברפלד.
הגעתי לכמה כאלה, אבל כשהתקשרתי אליהם ושאלתי שמא הם מתפרנסים מהדבקת מודעות הם הגיבו בטון נעלב משהו… לא ברור מה מעליב, אבל לך תשנה את העולם…
כשסיימתי את הרשימה והאובד לא אותר, הנחתי לנושא.
חלפה לה מחצית השנה.
היום יום חמישי בצהרים,
אני יוצא מהשטיבלאך מהורהר… כבר יום חמישי בצהרים והגיליון השבועי עוד לא נכתב… אני לא נוהג לחפש סיפורים אלא ממתין שהקב"ה ימציאם אלי…
ביציאה מהשטיבלאך, אני רואה על אדן החלון, ניחשתם? אקדח סיכות!
לא סתם אקדח, אלא את אותו אחד שראיתי בידיו של הר' הברפלד בפעם האחרונה, ועליו כמובן מוצמדת תווית עם שמו ומס' הטלפון שלו!
כשמיהרתי להתקשר אל הר' הברפלד הוא לא ענה, אלא המהם "נו נו" כאומר שהוא באמצע הלימוד. רק בין הסדרים בצהריים הוא חזר אלי, והופתע עד מאד לשמוע שאני זה שמצאתי גם את האקדח השני…
מתברר שאוזני הטעו אותי, והוא לא מתגורר כלל ברמת שלמה אלא בשכונה אחרת בירושלים. והוא גם ניסה כמה פעמים להתקשר אלי ולא הצליח עד שאבד ממנו מספר הטלפון…
הפעם סיכמנו במפורט היכן ניפגש, וזכיתי ב"ה לקיים מצוות השבת אבידה בהידור פעמיים.
עכשיו תחשבו על זה, ר' מנחם מדביק מודעות כל שבוע ב180 בתי כנסת!
ומתוכם הוא "בחר" לאבד את האקדח השני, בדיוק באותו מקום ממש בו איבד את האקדח הראשון לפני חצי שנה, ומכל האנשים בעולם דווקא אני מצאתי אותו, כך שזיהיתי אותו מהפעם הקודמת, וידעתי בבירור ששני האקדחים שייכים לאותו אדם!
אמרו נא לי אחי;
מה היא ההסתברות הסטטיסטית לכך שאדם יאבד פעמיים את אותו הכלי באחת מתוך מאה ושמונים מקומות?
ואל תחשבו שר' מנחם מאבד כלי כזה כל שבוע. כשהתקשרתי אליו הוא מיד זיהה שאני הוא המוצא של האקדח הראשון.
מה שמוכיח לנו שוב:
מה שנגזר על אדם לא תוכל שום בריה לשנות, ואם לא נגזר על ר' מנחם להנזק, אז הכלי שלו יחזור לידיו, בדרכים הכי פחות צפויות!