מסופר על הרה"ק הרבי ר' צבי הערש מרימנוב זיע"א (היום יומא דהילולא דיליה) שהלך פעם, בטרם התפרסם שמו בעולם, אל הגאון בעל ה'ישועות יעקב' זצ"ל, והוא שעדיין לא נודעה לו רוב גדולתו וקדושתו, והחשיב אותו למשרת פשוט (שהרי ידוע היה כמשרת בקודש אצל רבו הרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זיע"א) לא כיבדו כראוי לכבודו, וטרם בואו הורה להוציא הכיסאות מחדרו כדי שלא יצטרך להושיבו אצלו.
ויהי כאשר נתקרב הרה"ק הרבי ר' הערש לפתח הבית הניח ידו על המזוזה למשך זמן רב. שאלו בעל ה'ישועות יעקב' על זה, אמר לו הרבי ר' הערש שבכל עת שהוא מתקרב לפתח שקבועה בו מזוזה הוא מרגיש ונמשך מיד אל קדושת המזוזה.
אבל כעת, הוסיף הרבי ר' הערש, כשהנחתי ידי על המזוזה, לא נמשכה ידי אל המזוזה, וסימן הוא שיש פסול במזוזה.
אמר לו בעל ה'ישועות יעקב' שלא יתכן הדבר, כי הרי לפני זמן מועט בדקו את כל המזוזות שבבית על ידי מגיה מומחה והמזוזה נמצאה כשרה, וכדי להראות ולהוכיח צדקת דבריו ציווה להוציא המזוזה ממקומה, ובד בבד פנה לנכדו והורה לו לזמן לביתו תיכף סופר מומחה לבדוק את המזוזה.
כאשר פתחו את המזוזה ובדקו אותה נמצאה המזוזה פסולה על ידי נקב באותיות, והתברר שכאשר חיברו את המזוזה מחדש למשקוף הדלת, תחבו בטעות את המסמר דרך הקלף ובכך נפסלה המזוזה.
כשנוכח בעל ה'ישועות יעקב' בגדלותו של אורחו מיד שינה את יחסו אליו, והחל לנהוג בו כבוד גדול והורה מיד להכניס כיסא לחדרו ולהושיבו.
עובדה זו סיפר נכדו של בעל ה'ישועות יעקב' שהוסיף ואמר כי העולם מתפעל מכך שהרבי ר' הערש הרגיש בקדשו בכשרותה של המזוזה מבלי שיראנה, אבל אני שנוכחתי שם בשעת מעשה התפעלתי ביותר מדבר אחר, מ'מידת ההשתוות' של הרבי ר' הערש שהנהגתו לא השתנתה כמלא נימה מאז כניסתו אל החדר,
כאשר עוד חשבוהו למשרת פשוט, ועד לאחר מכן כשכבר התוודעו לגדלותו וכיבדוהו ביותר, מבואו ועד צאתו לא ניכר עליו שום הבדל ושינוי.
שיחת קודש מכ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב שליט"א (אהל מועד – חיי שרה תשפ"ד)