"וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" (כה, כב)
ב"ספר חסידים" מובא, שכבר לפני ביאתם לעולם, עשה הקב"ה שיריבו יעקב ועשיו ביניהם.
ולמה?
כדי שלא יהיו קרובים זה לזה, ולא יתחברו זה עם זה.
אם יעקב מתחבר עם עשו, הוא נופל ממדרגתו ומאבד את תורתו, לכן הטיל הקב"ה ביניהם קנאה ותחרות, שלא יהיו אהבה וקירוב ביניהם.
בכל פעם שבאים ישראל להתחבר עם בני עשו – עם האומות, הקב"ה מעורר באומות שנאה כלפי ישראל. כשישראל אינם מרחיקים את עצמם מהאומות, האומות מרחיקים את ישראל מהם, בגזרות רעות ובפרעות.
שר 'חינוך' אחד היה בארץ הזאת, שנתן הוראה לארגן מפגשים בין בנים ובנות יהודים לערבים. בחסות משרד החינוך ארגנו לבני הנוער טיולים משותפים וכינוסים ומסיבות, כדי לחזק את הקשר ואת ההתבוללות.
עמד אז הגאון רבי יהודה צדקה, וצעק והזהיר – הישמרו לכם! אל תפרצו את הגדר, אל תרבו נישואי תערובת!
שר 'החינוך' לא שמע לו, כמובן. הוא היה נחוש בדעתו לקרב בין נוער יהודי לערבי, וליצור שילוב וחיבור.
ומה היתה התוצאה?
זמן קצר לאחר אותו קירוב, פרצה האינתיפאדה הראשונה, ואחריה האינתיפאדה השניה, והתקרבות גדולה כבר לא היתה.
כשבאים ישראל להתקרב אל הערבים, מעורר בורא העולם בערבים שנאה גדולה, והם 'מתרחקים' לאין שיעור, עם פצצות, בקבוקי תבערה ושאר מרעין בישין.
כך היה גם בגרמניה הארורה: גרמניה היתה, כידוע, ערש ה'השכלה'. המשכילים היהודים בגרמניה המציאו לעצמם סוג של שיטה – "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך". הם פרקו עול. התחילו ללכת לתיאטראות ולקרקסים ולכל מיני הופעות, והעריצו הערצה גדולה את התרבות הגרמנית. היהודים בגרמניה היו בראש פירמידת האינטלקטואלים, אנשי המדע וההיי-סוסייטי.
ומה עשו הגרמנים? מה היתה תגובתם לאהבה ולהערצה, שהשפיעו עליהם המשכילים?
אחד החוקים הראשונים שחוקקו הנאצים בחוקי נירנברג הידועים לשמצה, הוא – אסור ליהודי להיכנס לתיאטרון!
בהמשך, הם הוציאו את היהודים – שכל כך רצו להתקרב אליהם ולהיות כמותם – אל מחוץ לחוק, שללו מהם את כל זכויות האזרח, ואחר כך גם התחילו להשמידם ולהורגם, במיתות שונות ומשונות.
לפני שהתחיל כל זה, הזהירו אותם: אל תתקרבו לגויים, אל תלכו עמם בדרכיהם!
למרבה הצער, לא שמעו היהודים לקול רבותיהם מבעוד מועד.
מסופר על רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל, שפעם אחת בעת שהלך בדרך, פגש אותו אחד המשכילים, ודיבר עימו בחביבות ובידידות.
רבי יהונתן אייבשיץ היה רב חשוב ונכבד, ואותו משכיל נהנה להזכיר לו: "אתה זוכר ששנינו למדנו באותה כיתה, אצל אותו מלמד? ואני הייתי משאיל לך עפרון ומחק, ולפעמים גם דף של מחברת…"
אמר לו רבי יהונתן: "ודאי שאני זוכר, אבל כל עוד אתה מחזיק בטומאת ההשכלה הארורה, אין אנו ידידים כלל. אתה בצד אחד של המתרס ואני בצד האחר, ואיני רוצה לא לדמות לך ולא להתקרב אליך".
על יעקב ועשו נאמר: "שני גיים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו, ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר", והוא הדין גם בבני יעקב מול בני עשו.
(רבי בן ציון מוצפי שליט"א – דורש ציון)