משפחת ב׳ מתגוררת בעיר אופקים למעלה מעשור. ככל תושבי העיר נתונים היו בבוקרו של חג שמחת תורה תחת התקפת טרור מרושעת שבה מחבלים חמושים חדרו מרצועת עזה וזרעו הרס ומות בכל מקום שאליו פנו.
ההתקפה, כידוע, החלה בסביבות שעת הזריחה, כשהחלו הרוצחים בהתקפת טילים מאסיבית לעבר ערי ישראל, שבהמשך התבררה כתרגיל הסחה שתחת חסותו נכנסו אלפי רוצחים לארץ הקודש באין מפריע.
באותה שעה בדיוק עמד אבי המשפחה, לצאת עם שני ילדיו לכיוון בית הכנסת כדי להתפלל את תפלת החג ולחגוג את ההקפות לכבודה של תורה בשמחה ובגילה וברוב עם. כמו כל תושבי הדרום, בני המשפחה כבר אמונים ומורגלים בדרכי ההתנהגות בעת שמיעת אזעקות, וכך אף בפעם הזאת, לאחר שהמתינו כמה דקות במקום מוגן יצאו החוצה והתכוננו להמשיך בשגרת יומם.
כאן המקום לציין כי משפחת ב׳ מתגוררת על גבול שכונת 'מישור הגפן' שעליה השתלטו המחבלים הרוצחים ורצחו עשרות מתושביה. מסלול הליכתם עובר באותה שכונה וחולף על פני רחוב התמר, שבו התמקמו המחבלים הנתעבים.
כשוך האזעקות עמדו האב וילדיו לצאת לבית הכנסת, אלא שטרם צאתו הפצירה בו זוגתו שימתין עוד קמעא, שמא תשמענה אזעקות נוספות. ואולם הבעל, שכבר התרגל זה מכבר לשגרת הטילים, הרגיע אותה כי המתקפה עברה, ואין סיבה לחשוש.
האב וילדיו כבר עמדו סמוך לדלת, אולם אז העלתה הרעיה טענה מוחצת: ״הן בלאו הכי בבואך לבית הכנסת", טענה, ״אתה מברך ברכות השחר עם הילדים לִזְכּוֹת וּלְזַכּוֹת בעניית אמן. אני מבקשת ממך שתעשה זאת היום בבית, יחד עם כל בני הבית שכולם התעוררו מקודם עקב האזעקות, כך, לאחר שתהיה בידינו זכות האמן, אוכל להיות רגועה יותר כשתצא״.
לטענה זו לא יכול היה לסרב. נעמדו אפוא כל בני המשפחה בסלון הבית והחלו לברך ברכות השחר בזה אחר זה. בגדול החלו ובקטן כילו; האב, האם ולאחר מכן ששת ילדיהם ברכו את ברכות השחר כשאחר כל אחד מהם עונים כל בני המשפחה אמן בכוונה. דקות ארוכות ארך המעמד, ועם סיומו זכה האב מאת זוגתו ל׳ברכת הדרך׳.
כשידיו נתונות בידיהם של שני בניו הגדולים עמד האב לצאת לדרך, אלא שממש באותו רגע החלו להישמע מבחוץ קולות מחרידים של ירי וצעקות בהלה. אחד השכנים נכנס לבנין בריצה מבוהלת ומיהר לעדכן את בני המשפחה על המצב והזהירם לבל יצאו מביתם משום שמחבלים חמושים מסתובבים ברחובות העיר.
אֵם המשפחה מסיימת את סיפורה במלים אלו: ״נקל לשער היכן היו, בעלי וילדי, אמורים להיות באותן דקות גורליות, אלמלא נטעתם והשרשתם בקרב בני דורנו את המודעות והחשיבות של אמירת ברכות השחר בחברותא. מאז ומתמיד ידעתי על סגולותיה של הנהגה זו להציל מכל צרה וצוקה, אולם עתה זכני ה׳ לראות זאת בחוש. הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו״.
(בני אמונים)